הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
בדומה לדוגמניות אחרות בנות דורה, גם סטפני סימור, מהטופ מודלס הבולטות של שנות ה-90, נמצאת בימים אלו בקאמבק סוער. איך עושים את זה? בעיקר בעזרת קצת פרובוקציות שמעולם לא הזיקו לאיש. מתוך האבק שהשאירו אחריהן קלאודיה שיפר, סינדי קרופורד ולינדה אוונג'ליסטה, פרצה סימור בחצי השנה האחרונה בשני תצלומים פרובוקטיביים: האחד לגיליון מרץ של מגזין האופנה V,
בו היא מככבת חשופת חזה כשבידה הימנית היא אוחזת בסכין צלילה; השני הוא השער הנוכחי לגיליון הגברים של ווג Vogue Hommes International, בו היא מופיעה יחד עם הדוגמן מרלו טיקסירה, בתצלום של צלם האופנה השנוי במחלוקת טרי ריצ'רדסון.
בתצלום מופיעה סימור בחולצה לבנה מכופתרת ומכנסיים שחורים, כשמאחוריה ניצב טיקסריה כששפתיו מונחות על צווארה. בידו האחת הוא לופת את שדה השמאלי, בשנייה הוא אוחז בחוזקה בצווארה. עיניו העצומות ושפתיו מלאות התשוקה של טיקסירה נראות במבט ראשון כגילוי של תשוקה, אבל אלו עומדות בסתירה למבטה חסר הישע של סימור. יש כבר מי שרואה בדימוי הזה אקט חניקה ברוטאלי. כך או כך - ברור כאן שחור על גבי לבן: אין זו הבעה של אישה הנתונה במצב של הנאה.
בימים שחלפו מאז ראה המגזין אור, לפני פחות משבוע, התלהט הדיון התקשורתי סביבו. ארבעה ארגוני נשים בארצות הברית - Sanctuary for Families, Safe Horizon, Equality Now, and the New York chapter of NOW - שלחו מכתב חריף ליו"ר הוצאת קונדה נאסט סי ניוהאוס, בו נכתב כי "התמונה שעל שער המגזין, בו נראית אישה נחנקת, שולח מסר מסוכן לכל מי שרואה את המגזין הזה - שחניקה היא סימן לתשוקה ולא לאלימות", כפי שפורסם באתר של הבלוגר האמריקאי החשוב ג'ים רומנסקו. "חניקה אינה הצהרה אופנתית, ובוודאי לא דבר שצריך לשמש כדי למכור מגזינים". עורכי המגזין טרם הגיבו לדברים.
השער בכיכובה של סימור אינו הראשון השנה שמציג דוגמנית כקורבן של חניקה. בחודש מרץ האחרון סערה הרשת בעקבות הפקת אופנה בכיכובה של הדוגמנית בת ה-16 היילי קלאוסון שהתפרסמה במגזין האופנה הבריטי POP. במסגרת ההפקה של הצלם טיירון לבון הופיעה קלאוסון כשיד גברית חונקת אותה באגרסיביות. הצילום הוביל לסערה סביב הדוגמנית הצעירה, שבשנתיים האחרונות הצליחה לעורר לא מעט סקנדלים הקשורים במיניות.
ובאותו שבוע שבו כל העולם דיבר על ההפקה של קלאוסון, ראה אור גם הסינגל Blue Jeans של הזמרת לנה דל ריי, ולו שתי עטיפות: באחת מופיעה הזמרת כשלראשה זר פרחים צבעוני ותליון צלב מזהב, ובשנייה היא שוכבת פרקדן, כשיד גברית ומקועקעת לופתת את צווארה. הבלוגרית Jezebel כינתה את העטיפה הזו כ"פשוט משעממת וחסרת תוכן". מתיישב בול על סגנון השירה של הזמרת חסרת הייחוד.
בעבר היו גם מותגי אופנה שהפגינו אלימות נגד נשים בקמפיינים. ב-2007 יצרו דולצ'ה אנד גבאנה קמפיין פרובוקטיבי עם תצלום ובו אישה שרועה על הרצפה כשגבר גוהר מעליה ואוחז בידיה בכוח, בעוד חבורת הגברים שסביבם מביטה במתרחש. בקמפיין של מותג האופנה Relish מ-2009 מוצגות שתי נשים שמוחזקות באלימות על ידי שני שוטרים ליד רכבן, במה שנראה כאילו נלקח מסרט פורנו זול. באותה שנה ראה אור גם קמפיין בכיכובה של הדוגמנית לרה סטון ל-CK Jeans, בו נראית הדוגמנית בתנוחה חסרת ישע כשהיא מוקפת שלושה גברים, מתוכם שניים אוחזים בה.
גם בישראל אלימות נגד נשים הפכה לחלק בלתי נפרד מהחזות האופנתית, כשבשנת 2001 התפרסם סרטון פרסומת של פוקס בכיכובם של יעל בר זוהר ואיתן אורבך, ובו הגברים מפשיטים בובה בדמותה של יב"ז, והיה גם את הקמפיין השוביניסטי משנת 2010 לקניון ארנה.
בפברואר האחרון פורסמה הפקת אופנה שערורייתית בכיכובה של השחקנית הת'ר מוריס (Glee) ובצילומו של הצלם הפרובוקטיבי טיילור שילדס, ובה היא מצולמת קשורה וחבולה, ואף עם מגהץ המוצמד לפניה. למרות שמוריס מחייכת בצילומים, קשה להתרשם לחיוב מהקונספט של הצילומים ומהתפישה החולנית של שילדס. כמה חודשים לאחר מכן פורסמה במגזין הבולגרי 12 הפקת אופנה של הצלם וסיל גרמנוב תחת הכותרת Victim of Beauty, בה נראות דוגמניות עם פנס בעין או גרון שסוף בתמונות שמשחקות על הגבול שבין היופי והסטייה.
האם הנשים המצולמות הן קורבנות של תעשיית האופנה והיופי, או משתתפות פעילות שלוקחות חלק במשטר הדיכוי? על סוגייה זו נכתבו כבר רבבות מילים, שלא הובילו לאף מסקנה חד משמעית. כך או כך, נראה כי בינתיים האלימות ממשיכה להיות נוכחת בתעשיית האופנה, וודאי עוד תשמש כדי למכור לא מעט מגזינים ופריטי לבוש. השאלה שבכל זאת צריכה להישאל היום, היא האם אתם מוכנים לשלם על זה.
