הייתי אז בהריון השביעי. חשבתי על הלידות שלי - תמיד ארוכות ומייגעות, תמיד בלתי נגמרות ורצופות קשיים ואז התגבש אצלי החלום הוורוד: לידת בית. סוף סוף תהיה לי חוויה שונה, מיוחדת, עוטפת. אשכב לי רגועה, בסביבתי הטבעית, בנעימים וכך גם התינוק יגיח לעולם הרבה יותר בקלות.

תוך כדי שאני הוגה בחלומות הוורודים הללו, הזדמנתי לאירוע משפחתי. ישבתי בצד כדי לא לקחת סיכון של חבטה או נפילה שתפגע בתינוק; לא רקדתי כדי לא להסתכן בלידה מוקדמת ולא נגעתי בסושי שהוגש כדי לשמור על בריאותו של הילד שצומח בתוכי. ואז זה היכה בי. פתאום חשבתי לעצמי: שימי לב איך את שומרת את ההיריון! את נמנעת מדברים שאת אוהבת לעשות ולאכול. כל דבר שמעורר בך דאגה זוכה לביקור מהיר אצל הרופא. והנה, דווקא באירוע שיש בו את מירב הסיכונים, הלידה, את הולכת במודע לסכן את התינוק האהוב ולהסתכן בעצמך? גם את ילדי השביעי ילדתי בבית החולים וכך גם את הבאים אחריו.

 

לידת בית: רגע של שלווה או רגע של חרדה? (צילום: shutterstock)
לידת בית: רגע של שלווה או רגע של חרדה? (צילום: shutterstock)

 

ואיך את חושבת שסבתא שלך נולדה?

אחרי 11 לידות, כבר הרגשתי אחרת, כשחברתי סיפרה לי על כוונותיה. לידת בית? חשבתי שאני לא שומעת אותה נכון בתוך שאון בית הקפה ההומה בו נפגשנו. "את חושבת להישאר בבית וללדת את תינוקך על המיטה שלך, בלי הביטחון של הצוות הרפואי שמסביב?"

"כן", חברתי הישירה לעברי מבט תכול ורגוע. "גם אמא שלי, הולנדית במקור, ילדה את כל ילדיה, שלושה במספר, בהולנד, בלידת בית, כפי שהיה רווח שם, במחוז בו נולדתי. ואיך את חושבת שסבתא שלך נולדה ואיך סבתא שלה?"

"זה היה פעם", ניסיתי לומר. "גם הלידה שלך התרחשה לפני שלושה עשורים ויותר, במקום רחוק שבו אולי התנאים בבית יכלו להתחרות בתנאים של בתי החולים באותו מקום וזמן".

"אולי התנאים הרפואיים השתנו לטובה, אבל התחושה וההרגשה הנשית-אימהית לא השתנתה", היא הסבירה לי בנעימות. "תחשבי, רגע אחרי הלידה את שוכבת בסביבה הטבעית שלך, התינוק עלייך או בזרועותייך כמה שרק תרצי, מבלי שמישהו מאיים לקחת אותו לבדיקות ולטיפולים. עצם המחשבה על כך מרגיעה אותי". היא סיפרה לי בעליצות על ההכנות שלהם לקראת היום המרגש, על המצעים המדהימים שקנתה לעצמה ועל העריסה הזעירה והכילה שתעמוד מעליה, לקלוט את התינוק הזעיר.

 

מים מקציפים, עיסוי, מוזיקה ואמבולנס

אבל במקרה שלה, החלום הפסטרולי נסדק. הלידה התחילה לפי התוכנית: הצירים תפסו אותה בזמן שהיא שוכבת באמבטיית מים מקציפים ומרגיעים, נהנית מעיסויים בשמנים ארומתרפיים, מוזיקה נעימה העוטפת את החדר בו בחרה בצלילים ענוגים. מיילדת מקצועית ומיוחדת, עתירת ניסיון בלידות בית, עמדה הכן לסייע לה. אלא שברגע בו הלידה הפעילה התחילה, התינוק נתקע בתעלה והמיילדת הבינה בשלב מסוים שאין ברירה, חייבים להתפנות לבית החולים.

בתחילה היא לא רצתה. מבחינתה המקום קר ומנוכר יחסית לחמימות העוטפת אותה בבית, אבל היא לא מתאבדת בפוטנציה וגם לא תסכן את חייו של התינוק לו כל כך חיכתה. נט"ן בצפירות אימתניות פינה אותה לבית החולים ושם למזלה, בניתוח חירום מהיר, הצליחו הרופאים שחיכו לה להוציא את התינוק לאוויר העולם.

התינוק יצא כחול כולו, חסר נשימה, עד שחברתי איבדה את נשימתה שלה. הוא הועבר מיד לטיפול נמרץ והיולדת שכל כך חיכתה ללידת חוויה ובמקומה עברה טראומה נוראה, התמוטטה. רק לאחר ימים ארוכים יכול היה הצוות לבשר כי לאם ולתינוק שלום.

הסיפור הזה ועוד רבים שכמותו לא הגיע לחדשות, כי למרבה הנס, ברוך ה', הוא הסתיים בשלום.

 

בבית? תהיי שם מספיק

אני לא צריכה לראות את הסרט "החופש ללדת", שעומד להיות מוקרן מחר, ב-20 לחודש (פרטים למטה), כדי להידרש לקונפליקט ששמו 'לידות בית'.

אני נוטה להסכים עם הקביעה כי בעבר היה משהו אפרורי ואפילו קצת מאיים בחדרי הלידה של בתי החולים. אם לשפוט מסיפורים של בנות משפחה מבוגרות, גם הצוות, בחלקו, לא היה מסביר פנים כמו היום, מה שלא הוסיף לאווירה. כיום, תסכימו איתי, אין כמעט בית חולים שאינו מנסה להתאים את עצמו לשאיפות היולדת. שלא לדבר על ההשקעה והתחרות בין כולם על החדרים היפים, הריהוט החדיש והמודרני והמראה הססגוני והצבעוני משובב הלב של חדרי התינוקות הרכים. כולם רוצים להזמין אותך ללדת אצלם. בבית? היית ותהיי שם מספיק.

"לידה היא דבר טבעי ונשי, רק שאי אפשר לצפות מראש מתי לידה תסתבך. גם במקרים של 'סיכון נמוך' זה לא עניין של סיכונים. זה עניין של מצב בלתי צפוי", מסבירה לי פרופ' דרורית הוכנר, מנהלת מחלקת יולדות בהדסה הר הצופים ומבקשת למוסס את המשוואה. "כשבאים אלי ומוכיחים כי 300 לידות בית שהיו בישראל עברו בשלום ואחת קצת הסתבכה, אני טוענת שאי אפשר לבנות תיאוריה על סמך 300 לידות בית, מול מאה ושישים אלף לידות בבית החולים!"

גם היא מסכימה איתי שבתי החולים עברו שינוי עצום בגישה ליולדת.

"כיום אנחנו מציעים ליולדות עד כמה שאפשר לידה כבקשתך. אם יולדת אינה רוצה אלחוש אפידורלי, זורמים איתה, משתדלים לבוא לקראתה בכל מהלך הצירים והלידה באמצעים טבעיים, לקיים את הרצונות שלה ואפילו להציע לה סביבת לידה טבעית. היא יכולה ללדת כמעט כמו בבית, רק שבמקרה בו הלידה מסתבכת כל הצוות נמצא בהיכון".

 

 

"הולנד", הזכרתי לפרופ' הוכנר את מילת הקסם. "לכי תתווכחי עם ההצלחה שם. עובדה ששם נשים רבות בוחרות עד היום בלידות בית".

"נכון", היא מסכימה איתי על העובדה, רק שהיא מאירה עובדה נוספת שעליה לא מדברים מספיק.

"אחוז הילדים הפגועים בהולנד הינו גבוה יחסית מול מדינות אחרות". היא מציינת ולמעשה מאששת את העובדה שלידות בית הן בהחלט עניין של סיכון.

אז כמו שסיפרתי, גם לי היו פנטזיות על מים מבעבעים וחדר נעים וביתי, אבל התחילו לעבור לי בראש כל התרחישים האפשריים. מדימום מאסיבי ועד עובר במצוקה, ניתוח קיסרי בלתי צפוי, בליעת כמות גדולה של מי שפיר ועוד. בשביל ה"טראומה" של התינוק והאם, כביכול, בחדר לידה, את רוצה לקחת סיכון? מתי ראית נשים שילדו בבית החולים והסתובבו הלומות טראומה? הרי לפי שיטת לידות הבית, כולנו אמורות להסתובב הלומות טראומה.

אז הבנתי שכאישה וכאם עלי לקחת על עצמי את האחריות, לוותר על הרקע אותו דמיינתי ולדאוג ביום הלידה להיות מוקפת ומוגנת באפשרויות רפואיות ובצוות רחב עד כמה שניתן. כי עובדה היא, שלידת בית שמסתבכת מובילה את היולדת הישר ל... בית החולים ממנו בחרה להימלט. אז למה לחפש סיכונים מיותרים?

 

  • ביום חמישי, ה-20.9, יוקרן בהקרנה בינלאומית הסרט "החופש ללדת", סרט דוקומנטרי בן 60 דקות המספר את סיפורה של מילדת הונגריה שנכלאה בעוון תמיכה בנשים שילדו בבית. הסרט יוקרן במרכזים שונים בעולם וגם ברחבי הארץ. פרטים באירוע בפייסבוק .