נערת ישראל לינה מחולה לא מחייכת הרבה, אבל כאשר היא עושה זאת שווה להיות בסביבה.

 

היא מגיעה לריאיון מביתה בחיפה, שם היא גרה עם הוריה הרופאים ועם אחיה הקטן. בקרוב תעבור לראשונה לגור לבד בירושלים, לקראת תחילת לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית. כזאת היא לינה: תלמידה מצטיינת, מכוונת מאוד ללימודים ולהישגים. זה הבית שממנו הגיעה ובגלל זה הבחירה שלה להשתתף בתחרות מלכת היופי היתה מאוד לא שגרתית.

 

>> בואו להיות חברים של מלכות היופי בפייסבוק

 

"ההורים לא רצו שאהיה דוגמנית"

 

"בזמן התחרות הייתי צריכה להתמודד על בסיס יומיומי עם ההתנגדות של ההורים. הקטע עם המשפחה היה הכי קשה.

 

"רציתי להתחיל לדגמן כבר בכיתה ח', מאז ומתמיד אמרו לי שאני מתאימה. היו אומרים להורים שלי, 'הילדה שלכם תהיה מלכת יופי', אבל ההורים שלי לא רצו. הם תמיד העבירו מסר שזה לא מה שחשוב בחיים. הם מאמינים בהשכלה, חינכו אותי להשקיע בלימודים והיופי זה סתם בונוס. בגלל זה גם אני העדפתי להשקיע בבית הספר מאשר בדברים כאלה".

 

בתקופת התחרות המשפחה המורחבת שלה התעלמה מהשתתפותה. "זה היה פיל בחדר, שלא מדברים עליו", היא זוכרת היטב. "אבל כשזכיתי כולם התקשרו לברך". רק סבתא מצד אמא, שעדיין חיה ברוסיה, לא התרצתה ועדיין לא מדברת איתה על כך. סבתה השנייה, שגרה בכפר יאסיף, גאה בה.

 

גם ראש העיר פירגן והזמין אותה למשרדו לקבלת פנים חגיגית. לינה משכה התעניינות מכלי התקשורת, וענתה בקלות לשאלות בשלוש שפות. החבר, יורה, בא איתה והעתונאים שאלו, איפה תתחתנו: במסגד, בכנסייה או ברבנות? "בקפריסין", צחקה לינה.

 

בקבלת פנים חגיגית אצל ראש עיריית חיפה (צילום: צבי רוגר)
בקבלת פנים חגיגית אצל ראש עיריית חיפה (צילום: צבי רוגר)

 

"כל הבנים התאספו סביבי, צעקו 'יא ערביה'"

 

אביה של לינה גדל בכפר הערבי כפר יאסיף ויצא ללמוד רפואה ברוסיה. שם הכיר את אמה ושם נולדה להם לינה. כשהיתה בת חמש חזרו לישראל. תחילה לקיבוץ אילות הדרומי ("הרגשתי נפלא שם") ואחר כך לחיפה.

 

לינה נרשמה לבית הספר יסודי והחיים הפכו יותר ויותר קשים. "שם התחלתי לקבל את המבטים האלה", היא מעווה את פניה היפים, "התחילו לקרוא לי הערביה", היא מחקה את הטון העוין.

 

מבין רצף ההתנכלויות היא זוכרת במיוחד אחת, שבה ציירה את השער של בית הספר "והתבלבלו לי האותיות, במקום 'בית הספר הריאלי העברי' כתבתי 'הערבי'. וואי וואי מה עשוי לי. כל הבנים התאספו סביבי, התחילו לצעוק עלי 'יא ערביה'. עכשיו אני צוחקת על זה אבל אז זה היה קשה.

 

"בהתחלה לא ידעתי בכלל מה זה, לא הבנתי במה אני שונה מהחברים. היה לי מבטא רוסי אבל לא הרגשתי פחות טובה מהילדים האחרים. היו להם הרבה אופציות לאן לשלוח אותי: תחזרי לרוסיה, תחזרי לעזה. בהתחלה סיפרתי להורים שלי, אמא שלי היתה בוכה יחד איתי. אבא שלי היה הולך למנהלת, היו מאיימים על הילדים האלה שיעיפו אותם ואז זה שוב היה חוזר אלי. אז הפסקתי להגיד להורים שלי, לא רציתי לצער אותם".

 

"אף פעם לא התביישתי להגיד מה אני"

 

לינה היתה ילדה מסוגרת, מצטיינת בלימודים ("הילדה שכולם מעתיקים ממנה ואחר כך שולחים אותה לעזה", היא אומרת בשקט). לקראת התיכון התרחב מעגל החברים שלה, בין השאר בזכות העובדה שהפכה לנערה יפהפיה.

 

סוגיית הזהות המשיכה ללוות אותה: "עשו לנו סמינר זהות יהודית והביאו לנו חבר כנסת מאוד ימני. מכל האולם, מאות ילדים, הייתי היחידה שקמה והפנתה אליו שאלה ולא התביישתי להגיד מה אני. אף פעם לא התביישתי.

 

"אני מאוד רוצה להיות יותר פעילה חברתית. זו גם הסיבה שעשיתי שירות לאומי, רציתי לעזור, להשפיע ולשנות. אני רוצה שנוער ערבי כן ילך לעשות את זה. בגלל זה גם בחרתי בלימודי משפטים". שוב למגינת ליבם של ההורים, שציפו ממנה ללכת בעקבותהם לרפואה.

 

"אני חושבת שיש לי את התכונות שצריך. אני יכולה לדבר עם אנשים, להבין אותם. יש לי כושר שכנוע חזק, בדרך כלל אני משיגה את מה שאני רוצה.

 

"אני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיים שלי ולעשות שינוי עבור אנשים, בין אם זה לפתור סכסוך או דבר אחר. הייתי רוצה אפילו לצאת מהרמה של הבועה של הארץ, לצאת לעולם ולנסות להשפיע שם. החלום שלי זה להמשיך ללימודים באוקספורד". היא גם רוצה לשלב בתואר לימודי יחסים בין לאומיים ושואפת להיות דיפלומטית.

 

לקראת מיס יוניברס: הרבה חששות

 

ההזדמנות הראשונה שלה לייצג את ישראל תהיה בקרוב תחרות מיס יוניברס: "מאוד חשוב לי לעשות את זה טוב, יותר חשוב לי מלייצג את עצמי. מעבר לזה יש לי הרבה חששות שיהיה קשה להיות מוקפת בבנות שאני לא מכירה, כולן מדהימות ויפות. אין לי מספיק בטחון לגבי איך שאני נראית".

 

בהמשך מתוכננים, כאמור, לימודי המשפטים. בעתיד הרחוק יותר יש לה הרבה שאיפות: "החלום הכי גדול זה להיות דיפלומטית, נציגה של ישראל. גם להיות שופטת ואם לא זה אז לפחות עורכת דין מצליחה בדיני משפחה. אני רוצה להגן על נשים שזכויותיהן נפגעו".

 

היא קוראת המון ("הסופר האהוב עלי הוא יאנוש וישנייבסקי, חבל שלא תרגמו אותו לעברית"). לינה גם כותבת, יש לה אוסף סיפורים קצרים פרי עטה והיא מקווה לפרסם ספר.

 

בשנה האחרונה היא צמודה לחבר יורה, שסיים לא מזמן שירות קרבי בגבעתי. "יש לנו קשר מאוד סטבילי, יציב. בקשרים הקודמים שלי הייתי מאוד קנאית ועכשיו אני ממש לא. אני יכולה לתת בו אמון. אנחנו מבינים אחד את השני מאוד טוב, אלה דברים חשובים שלמדתי להעריך".

 

המסר שחשוב לה להעביר הוא להאמין בעצמך ולהעיז. "לא להגיד אכלו לי שתו לי, מתנכלים לי. אני מאמינה בעצמי. עצם העובדה שהגעתי ל-20, שידעו שיש ערביה יחידה בנבחרת הזאת מזה הרבה שנים, אני חושבת שזה ראוי להערכה. לא קל להיות היחידה השונה מבין כולם. אני רוצה להיות מודל לחיקוי לבנות אחרות שאולי עוצרות את עצמן מלהתפתח בכל תחום. אל תיתנו לחיים שלכן להיות מובלים על ידי סטריאוטיפים ואל תנמיכו ציפיות".

 

 

 

___________________________________________

 

עוד כתבות באתר מלכות היופי :