הם נפגשו לראשונה בפינת הרופא. את תהיי אחות, היא תהיה חולה ואני הרופא. טוב? טוב. מאוד פשוט. תחילתה של חברות אמיצה. השיחות הפשוטות של הגן מקבלות כיוונים קצת יותר מורכבים ומסובכים כשמדובר בילדי בי"ס. לא תמיד כל ילד יודע איך להתחיל, מה להגיד, איך לזרום עם השיחה למקומות הנכונים - ובכלל, אולי יש דברים שאסור להגיד? אפילו למבוגרים אומנות ה"סמול טוק" לא תמיד זורמת באופן טבעי ולא תמיד ברורה לכל אחד. ואם לנו היא לא תמיד ברורה - איך ידעו ילדינו להסתדר בבית הספר ובמסגרות החדשות וגם הישנות אליהן הם הולכים? איך ירכשו חברים חדשים ויטפחו את הקשרים? היכולת לפתח "סמול טוק" היא לפעמים סוד ההצלחה של הילד המקובל, זה שיודע איך להתחבר לילדים אחרים. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעזור להם להסתדר, להתאקלם ולהתחבר.

 

הכי חשוב: לא לפחד מדחייה

ה"סְמוֹל טוֹק" (מאנגלית: Small Talk) זוהי השיחה הקטנה, הדיבור הקטן על נושא סתמי, שאיתו פותחים בשיחה עם ילד שלא הכרנו עד עכשיו. חברים - ובוודאי בגילאים צעירים - הם מערך הנכסים שלנו, ומי שמתרשת בגיל הזה ירכוש חברים שילוו אותו כל החיים. נקודת המוצא היא שילדים הם פחות סלחנים אם מעדנו במשהו והביקורתיות שלהם גבוהה. לכן, בעולם של היום אי אפשר בלי כישורים חברתיים. כדי לרכוש כישורים כאלו צריך לצאת מ"פינת הנוחות". לא להתחבר רק לאלה שאנו כבר מכירים - ומצד שני לא לפחד לקבל סירוב או דחייה. אגב, הפחד מדחייה הוא הפחד החברתי השני בגודלו – מומלץ ללמוד "לרקוד" עם הפחד הזה ולזכור תמיד שאחרי ה"לא" האחרון יבוא תמיד "כן".

 

חפשו את נקודות החוזק שלו

נכון שאי אפשר לצפות מילד שידע מה נכון ומה לא נכון להגיד או מה הקודים הנכונים להתנהלות או ללבוּש, אבל זה סוג של כישורי חיים שצריך לטפח מגיל צעיר. כך נוצרת המקובלוּת החברתית וככה לבסוף שמים על מישהו כותרת שהוא "חננה" או "מקובל". לכן, הדרך לנתב את זה היא לזהות נקודת חוזק שבה הילד שלכם במיטבו - חוץ מנושא הלימודים - ואותה לחזק.

אם אנו רוצים לעזור לילדינו להתחבר, צריך ללכת לדברים שנחשבים "קוליים" בסביבה שלו. למשל, אם הוא שחקן טניס מצוין, ניתן למנף דרך זה כישורים חברתיים. הילד הולך עם משהו שהוא טוב בו ודרכו הופך ליותר מקובל חברתית. זה יוצר דימוי עצמי גבוה. ההתקרבות תהיה יעילה יותר בדברים שיותר מחברים, כמו ספורט, השתייכות למועדון או לחוג ספורט. אפשר גם להשתייך לצופים או לחוג סיירוּת, טבע או ריקודים או לפתח תחביב כלשהו ודרך זה גם לרתום אחרים. לכם בתור הורים צריכה להיות המודעות והרגישות הנכונה לדחוף את ילדיכם לכיוון המתאים.

 

קוד לבוש: טוב מראה עיניים

כשילד מגיע לכיתה חדשה זו עלולה להיות סוג של חרדה חברתית. תמיד קיימת התהייה "איך אני אתפש" ו"מה יגידו", זה בדיוק הגיל שבו אנו בונים את הדימוי העצמי שלנו. מההתנסות האישית שלי, לא פשוט לעבור מבית ספר אחד לאחר. יש קודים חברתיים שונים בין מקומות. לפעמים אפילו הלבוש הוא שונה. כאן מועבר המסר להורים:

אם אתם מכניסים ילד לבית ספר חדש, בדקו מהם הקודים המקובלים. הרי אנחנו נשפטים על פי מה שלובשים, אומרים או עושים והילד לא יכול בגילו הצעיר להביא לבדו את הבשורה. צריך לדעת לעזור לו, מפני שעל פי זה הוא נשפט. חשוב לזכור ולדעת שבתוך הרושם הראשוני, למסר שמועבר בין העיניים יש משקל של 83 אחוז ורק 11 אחוז למסר שעובר באוזניים.

ההצעה שלי הוא לבוא עם משהו נגיש. אם אנחנו חדשים בבית הספר, כדאי לבוא עם חולצה יפה עם לוגו או ציור כלשהו עם משמעות. זה מעורר שיחה. נניח שטיילתם במדינה מסוימת בחופש, נחמד יהיה לשלוח את הילד עם חולצה שקניתם שם או אם הילד מנגן על כלי כלשהו, תמליצו לו לקחת את הכלי לבית הספר. דברים כאלה מעוררים שיחה וסביבם האחרים יכולים להתחיל לתקשר עם הילד.

 

קצת טאקט: לא לדרוך על פרות קדושות

מצד שני, אחרי שכבר פותחים בשיחה, חשוב להזהיר את ילדכם שלא לדרוך על יבלות ולא להרוג פרות קדושות. אם הוא לא עוסק בספורט, עדיף שבהתחלה לפחות, שלא ינקוט עמדה. לא לרוץ ולומר "אני אוהד של הפועל תל אביב", למשל, כי ברגע שזה נאמר והשני אוהד את מכבי תל אביב – זה כבר יוצר חיץ. עד שלא נוצר החיבור, חשוב להסביר לילד שעדיף שלא להזדהות עם עמדתנו. אפשרות נוספת היא ליצור חיבור ע"י מחמאות וחיוך – אלו תמיד פותחים ערוץ תקשורת חיובי, מרככים התנגדות ובונים אמון.

 

קודם כל, להקשיב

חשוב להמליץ לילד להיות פעיל, להיות מעורה בתוכניות שהילדים בכיתתו אוהבים ואז להקשיב לצד השני: את מי הוא אוהד ב"האח הגדול", ב"הישרדות" או ב"כוכב נולד". בשלב הראשון למדו את ילדיכם להיות בעמדת האזנה. כך, ילדים אחרים ייפתחו ויספרו על עצמם – כי כולנו אוהבים לדבר על עצמנו – ואז יהיה לילדכם קל יותר להתחבר ולספר על עצמו. אפשר לדוגמא להתעניין בילד השני אם חזר מחופשה או קנה פריט מעניין. העיקר להביע עניין שייפתח צוהר להידברות.

 

חשוב מאד להסביר לילדכם שאין במה להתבייש ושאין סיבה להיות במצב רוח של הסתגרות. הראו להם שיש כאן הזדמנות לרכוש חברים חדשים. שבו עם ילדכם ודברו איתו על נושאים אלו. חשבו מראש על מספר נושאים מעניינים שהוא נהנה לעשות בשעות הפנאי, פעילויות שבהן הוא מצטיין ומשם המליצו לו להתחיל. אנו ההורים נחשבים לסוכני החיברות הראשונים של הילד ובידינו הכלים לעזור לו להשתלב היטב בסביבתו החדשה.

 

  • שושי גל, מומחית לאומנות ה-Networking & Small Talk ומינוף קשרים עסקיים.