מירב שביט בן־פורת, 42, גרושה ואם לילדה, מלווה עסקים ברשת חברתית, הכירה את "הנפש התאומה" שלה לפני עשר שנים, במסגרת פרויקט מטעם העבודה. זמן קצר לאחר מכן נפגשו שוב במקרה, ונוצר ביניהן קליק. "הייתה בינינו עוצמה של התאהבות כמו התאהבות בגבר, רק בלי המשיכה", מספרת בן־פורת. "תמיד אמרנו, 'יאללה, אם רק היינו נמשכות קצת אחת לשנייה, היינו הופכות את הבית'. בילינו המון יחד. רקמנו חלומות להקים סטארט־אפ, ובאמת עשינו כל מיני פרויקטים משותפים, אז חלק מהזמן שלנו יחד היה בענייני עבודה; אבל אחר כך היינו ממשיכות את הבילוי המשותף".

 

>>> חבבו את לאשה בפייסבוק

 

"למשל, הייתה לנו פגישת עבודה קבועה במסעדת יוקרה, עם תפריט קבוע, ואחריה היינו צועדות בים. לכל אירוע או פתיחה של תערוכה היינו הולכות יחד. כשהיינו מבלות יחד היינו שוכחות הכול, אפילו לא הייתי עונה לטלפונים מבעלי. בכל פעם כשהייתי באה למרכז לפגישה, הייתי נשארת לבלות איתה, כך שהיינו נפגשות שלוש־ארבע פעמים בשבוע, והרבה פעמים גם בסופי שבוע. בין לבין היינו מדברות בטלפון כל כמה שעות, ארבע־חמש פעמים ביום. אס־אם־אסים ואימיילים כל הזמן. ממש כמו בירח דבש".

 

איך הרגיש בעלך לגבי הקשר שלכן?

"הוא שנא אותה. הוא לא קרא לה בשמה, אלא 'המאהב', ותמיד שאל – 'מתי את הולכת למאהב שלך?' באיזשהו שלב הוא חשב שאני לסבית. גם אמא שלי לא סבלה אותה, ואמרה לי שהיא מפרידה ביני לבין בעלי. אני לא חושבת שזה נכון, אני חושבת שהיא הייתה סוג של אור אדום שמשהו ביני לבין בעלי לא בסדר, והקשר איתה היווה מעין מפלט. למשל, לבעלי לשעבר יש קשר סימביוטי מאוד עם הוריו, כל שישי וגם שבת הוא אצלם, ואני אף פעם לא אהבתי את זה. אז אחרי שהכרתי אותה אמרתי לו שייסע להורים שלו לבד, ואני אסע אליה. הוא לא אהב את זה, אבל כשהצעתי לו שנעשה משהו יחד רק שנינו, במקום לנסוע להורים, הוא לא היה מוכן לוותר; אז גם אני לא ויתרתי על הבילויים שלי בשבת עם החברה".

 

גברים נוטים להיות טולרנטיים ולהבין שלנשים יש מערכות יחסים נוספות, אבל כשזה יוצא מפרופורציות, זה יכול להוות בעיה – מזהירה דלית בלונדר־רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. "מעבר לתחרותיות ולקנאה שזה יכול לעורר אצל בן הזוג, יכולה להתעורר אצלו גם תחושה של פריצה למרחב המקודש" – אומרת בלונדר־רון. "תחושה שבת הזוג מספרת לחברה את הדברים הכי אינטימיים שלו. על זה בת הזוג יכולה לענות, שהבעיות שלו משפיעות גם עליה, ולכן היא מרגישה צורך לחלוק ולקבל חוות דעת. אבל הגבר יכול להרגיש שהוא נבחן, וזה יכול להשפיע אפילו עד לרמת התפקוד שלו במיטה".

 

משולש ברמודה

"זוגות יוצרים כל מיני משולשים", אומרת ד"ר נלי שטיין, מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת. "ברגע שיוצרים קודקוד שלישי, כמו חברה טובה, יוצרים פתרון מדומה. כזה שברגע הראשון מרגיע אותנו, כי בעצם אנחנו לא נפגשים עם הקושי להיות לבד עם בן הזוג ולשתף אותו במה שעובר עלינו; כל הזמן יש סוג של 'קביים' בקשר. צריך לזכור שזוגיות יכולה להיות מרחב של התפתחות אישית במידה רבה, כי אנחנו פוגשים את עצמנו בכל מיני היבטים, מסירים קליפות. אבל בה בעת אנחנו גם נהיים רגרסיבים לעתים, פגיעים, הצרכים הראשוניים שלנו עולים, וזה לא פשוט. כשאנחנו נוקטים בהימנעות, אנחנו בולמים את ההתפתחות האישית והזוגית שלנו. הקודקוד השלישי לא תמיד חייב להיות חברה, לפעמים זה יכול להיות אחד הילדים שמעניק את החום והמגע האנושי במקום בן הזוג".

 

נעמה (שם בדוי), 34, הכירה את החברה הכי טובה שלה בשידוך של חברה משותפת. "רציתי להתקבל ללימודי אמנות אחרי הצבא, הייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי תיק העבודות שלי. גם היא הייתה בתחום האמנות, והסכימה לעזור לי לפתח את תיק העבודות שלי ולקבל ביטחון. הוקסמתי ממנה, ומהר מאוד התפתחה בינינו חברות אינטנסיבית, אבל גם תלותית. נתתי הרבה משקל למה שהיא חושבת לגבי היכולות האמנותיות שלי, לגבי איך שאני מתלבשת, וגם לגבי יחסיי עם גברים. היא תמיד הייתה מלאת ביטחון בכל מה שקשור לגברים, היה לה קל יותר מאשר לי ליצור קשרים קבועים עם גברים, והיא ידעה לקחת סטוצים בקלות – לא כמוני. זה עורר בי הערצה, אבל גם קנאה.

 

"היינו מבלות יחד, עושות יחד שופינג, ארוחות, שיחות לתוך הלילה. למרות שהמשכתי לצאת לדייטים, רציתי למצוא מישהו שאוכל לתקשר איתו ושיהיה לי כיף איתו כמו שכיף לי איתה. כל כך הרבה פעמים חשבתי, הלוואי שהיא הייתה גבר. הייתי מופיעה אצלה לפעמים מיד אחרי דייט כושל כדי להתנחם, ופעם היא אפילו באה לחלץ אותי באמצע מריבה בים עם בחור שיצאתי איתו תקופה".

 

"למרות הדברים הטובים בקשר, נתתי לה יותר מדי מקום בחיי. רצתי אליה בכל עניין, וגברים שיצאתי איתם מדי פעם העירו לי שאני מייחסת לה קצת יותר מדי חשיבות. אם לא ראיתי אותה לפחות פעמיים־שלוש בשבוע, ואם לא דיברנו לפחות פעם ביום, הרגשתי שמשהו חסר לי".

 

"כשהיא התחילה לצאת עם בן זוג חדש, לא יכולתי לשחרר אותה. במשך יותר משנה וחצי הייתי עסוקה בה, אכולה בכעס, קנאה, ביקורת כלפי בן הזוג שלה; וככל שהיא התרחקה, אני ניסיתי להתקרב. היא נהייתה ארסית יותר כלפיי. רק כשהתחלתי טיפול, המטפלת העירה לי שאני מצפה ממנה לנאמנות רגשית של בן זוג, ושאני מנסה למלא בעזרתה תחושות של ריקנות בתחום הרומנטי. מכל מיני סיבות, וביניהן מהסיבה הזו, שחררתי אותה מחיי. שנה אחר כך, אחרי שעיבדתי את הקשר, וגם עבדתי על החסימות העיקריות שלא אפשרו לי למצוא זוגיות, מצאתי זוגיות רצינית".

 

אלו נשים יוצרות בדרך כלל מערכת יחסים חליפית עם חברותיהן?

בלונדר־רון: "זה יכול לקרות לנשים בכל שלבי החיים: לדוגמה, אחרי לידה, נשים מחפשות קרבה נפשית, ויש תחושה שרק אישה תבין אותי אחרי מה שעברתי. זה מאפיין גם נשים רווקות, שאין להן בן זוג, שמרגישות בטוחות יותר ליד נשים אחרות; קל להן יותר ליצור קשר עם חברות מאשר עם גבר. יש למשל בחורות שלא מרגישות נוח עם הצורה החיצונית שלהן, אבל מרגישות שיש להן יותר מה להציע מבחינת האישיות, קשה להן ליצור קשר עם גברים אז הן יוצרות קשר חברי עמוק עם אישה. מה שעשוי לקרות לנשים רווקות זה שהמון מצורכי האינטימיות שלהן מקבלים מענה, ואדם שבע לא מחפש אוכל. כלומר, יש להן דיאדה מושלמת עם החברה, יש לנו את הניואנסים שלנו, וההומור שלנו, ואינטימיות מיוחדת שיצרנו לנו, אז אין מקום לאף אחד אחר. במקרים מסוימים זה יכול לקרות לנשים שהן לסביות מוסוות".

 

"היה בינינו חיבור מגנטי"

מה הסימנים שאת נמצאת במערכת יחסים חליפית?

ד"ר שטיין: "כדי לדעת אם את מתבלבלת בין הקשר עם החברה הטובה לבין הקשר הזוגי שאת רוצה לפתח, אחד הסימנים הוא הנושא של מינון. אם את רווקה והיית רוצה קשר רומנטי, אבל את לא מפתחת אותו ונמצאת במרחב נוחות שאת שוקעת בו ולא מרחיבה את הגבולות שלו, זה יכול להיות סימן. בכלל, השאלה עד כמה אנחנו באמת פנויות לקשר עם גבר, מוכנות להתאמץ למען קשר מסוג זה, היא רחבה. אנחנו יכולות להצהיר שכן, אבל למעשה לא ניתן צ'אנס – בין היתר כי אנחנו כאילו 'שבעות' מבחינה רגשית. יש לנו חברה טובה מאוד, או יותר, כמה ידידים טובים, אולי כמה בני משפחה, וחיינו הרגשיים מלאים. אם נוסיף לכך אפשרות שנפגענו בעבר מגבר או שניים, הרי שיצירת קשר רומנטי חדש מהווה אתגר של ממש".

 

בלונדר־רון מזהה את הסימנים לתופעה כשאישה נמצאת בזוגיות: "אם אתן בזוגיות ובן הזוג מתלונן על הקשר עם החברה, אם קיימת תחרות סמויה בין בן הזוג לחברה, אם הם משווים את עצמם זה לזה, אם בן הזוג זורק הערות ציניות כגון: 'איתה את כן הולכת ואיתי לא', זה אומר דרשני. בן הזוג והחברה לא אמורים להתחרות. כמו כן, אם הזמן שמוקדש לקשר עם החברה משמעותי יותר מאשר הזמן שמוקדש לבן הזוג, רמת האינטימיות הרגשית איתה גבוהה יותר, והיא נמצאת גבוה יותר בסדר העדיפויות – זה בהחלט סימן. בתחילת קשר רומנטי, יכול להיות קושי לנשים שיש להן חברות מסוג זה – כי צריך ליצור שפה חדשה ותחושה של הכרות עם מישהו אחר. צריך להתאמץ כדי להבהיר דברים שהחברה הטובה מבינה כבר מזמן; צריך ללמוד את העולם של בן הזוג וליצור מרחב משותף. לפעמים זה מעייף ומתיש, ואז רוצים להיות עם החברה יותר מאשר עם בן הזוג".

 

האם אפשר לשנות את הדינמיקה של הקשר בלי לאבד את החברות?

ד"ר שטיין: "אם חברות מרגישות בטוחות מספיק לדבר על הדברים, החברות תשרוד ותהפוך למותאמת יותר. החיים הם לא שחור לבן, החיים הם דינאמיים והפיכים. השלב הראשון והקשה הוא שלב ההסתגלות, אובדן של ביטחון, אולי כעס וקנאה".

 

האם דבר כזה קורה גם בחברות בין גברים?

בלונדר־רון: "הקשר הגברי הוא אחר, הוא יותר סביב עשייה ופחות סביב שיחות נפש. גברים נוטים לקיים את שיחות הנפש שלהם עם בת הזוג. אצל גברים גם אין אותה רמת קרבה, בגלל החשש מהומוסקסואליות וקרבת יתר". ד"ר שטיין רואה את הדברים קצת אחרת: "אני מאמינה שזה קורה בין גברים, אבל הם פחות מדברים על כך. אני פוגשת מטופלים צעירים, סביב גיל השלושים, ששואלים את עצמם איך להתמודד עם המרחק שנוצר עם החבר הטוב לאחר שזה נכנס לתוך זוגיות מחייבת. יש השוואות, תחרות מסוימת ותחושת בדידות".

 

זוכרים את מירב, ההיא מתחילת הכתבה? היום היא לא נמצאת בקשר עם החברה הטובה שלה. מה גרם לה לוותר על החברות? "היה בינינו חיבור מגנטי, שהיום בדיעבד ברור לי שלא היה יכול להימשך", היא אומרת. "שתינו לא לסביות, אנחנו אוהבות גברים, וההתמזגות בינינו הייתה טוטאלית. באיזשהו שלב הקשר נהיה קצת חולני, ונמאס לי. הרגשתי שהיא נצלנית, שהיא שם כשהיא צריכה אותי ופתאום נעלמת כשלא מתאים לה. גם תפסתי אותה משקרת לי, היו לה כל מיני רומנים עם גברים נשואים, שהיא הייתה מספרת לי עליהם בדיעבד, אבל משקרת לי לגבי איפה היא הייתה ומה עשתה. לא אכפת לי שהיא הייתה עם גברים נשואים, אני לא ממחלקת המוסר, אכפת לי שהיא שיקרה לי. בסוף כתבתי לה מכתב פרידה. מפעם לפעם היא יוצרת איתי קשר, אנחנו חושבות להיפגש, ואז היא מבריזה. החברות איתה הבהירה לי שככל שהעוצמה בחברות גדולה יותר, כך גם עוצמת הפרידה".