בארק מצווה: מתי הכלב שלכם עולה לתורה?

הבטן מתהפכת למראה חתול וארנב שמישהו, שנראה כמו הבן של השכן, אוחז בהם כאילו היו סמרטוט לניגוב אבק. המישהו הזה – שבאמת לא נראה כמו מפלצת, ושבסך הכל רצה להשתעשע ולשעשע אותם, ועל הדרך להעלות את התמונה לרשת ולהפוך למפורסם – מעורר בי בחילה. גם אם נכונות טענותיו והוא באמת חשב שכאשר מחזיקים בעל חיים חף מפשע מהזנב זה לא כואב לו בכלל, התצלום הזה עושה לי דברים רעים.

הוא מוכיח לי, ולא בפעם הראשונה, שהמין האנושי ממש לא נעלה וממש לא מיוחד. גם אנחנו, חכמים ונאורים, מסוגלים להתנהג בלי שום קמצוץ של רחמים ומה שחמור אף יותר – במצבים מסויימים, אנשים מסויימים, עלולים לעשות את זה ללא שום סיבה. לא מתוך שנאה ולא בגלל איזושהי אג'נדה, אלא סתם. פשוט סתם.

המחשבות האלה מפחידות אותי, הן מעוררות בי הרהורים שעדיף להדחיק, וזה מה שאני מנסה לעשות. ממש מתאמצת, אבל העיניים של החתול רודפות אותי בלילה, זוהרות אלי מהחושך. אם התצלום של התעללות בחתול מעיד על כמה שאנחנו רעי לב ומסורסי נשמה, אז מה אומרת עלינו התמונה של כלב עטוף בטלית לבנה, שנובח מעל ספר תורה במסגרת טקס בר מצווה?

זה נשמע הזוי עד מטורף, אבל זה אמיתי. במו עיני ראיתי, במו אוזני שמעתי, במו שפתי שוחחתי עם לי דיי, יהודייה כשרה מניו ג'רזי, אוהבת כלבים טהורה. במשך שנים היא עבדה כספרית כלבים ותוך כדי גזיזת תלתלים שרה להם על מנת לשמחם. היא מעולם לא נישאה ולא ילדה, ושלושה כלבים שאספה מהרחוב, פסחים וגדומי איברים וחולים, הם משפחתה. אנשים שהביאו את הכלבים למספרה של מיס דיי – זה השם המסחרי שהיא אימצה מרוב הערצה לזמרת-שחקנית דוריס דיי – החלו להזמין אותה לבתיהם למסיבות יום הולדת. לא למסיבות יום ההולדת שלהם, אלא של הכלב. אם חוגגים לילד, למה לא לכלב? במקום עוגת שוקולד, מציבים על השולחן צלחת עם עצם.

מיס דיי הגיעה, שרה, עשתה שמח ובעיקר פקחה עין על המארחים ואורחיהם כדי לוודא שהכל בסדר. במסיבות שלה, לצורך צילומים למזכרת, היא מרשה לקשור סרט על ראשה של הכלבה או לחבוש כובע צילינדר לכלב, אבל את הרעיון של קשירת בלונים לזנב היא פוסלת ושוללת. במשך שנים היא תפסה לפחות שלוש ציפורים במכה אחת: גם שימחה את בעלי הכלב ואורחיהם, גם קיוותה שהכלב נהנה (אם לא מהאירוע ההמוני, אז מהעצמות שקיבל במתנה) וגם התפרנסה.

הכל השתנה כשהיא אמרה לעצמה 'אם חוגגים לכלב יום הולדת ואם יש לי לקוחות שחוגגים לכלב שלהם מדי שנה ואם חלק מהלקוחות שלי יהודים, אז למה שלא נחגוג לכלב שלהם בר מצווה?' היא המציאה שם גאוני, "בארק מצווה", כתבה פטנט, שילמה עליו במיטב כספה וכיוון ששנת חיים של כלב שווה לשבע שנות חיים של אדם, היא הציעה לקליינטים שלושה מסלולים: לחגוג לכלב כשהוא בן שנה וחצי או כשהוא בן 13 או במקביל לבר המצווה של הילד. מאז, לפחות פעם בשבוע, היא יוצאת מביתה עם מזוודה שמכילה טלית, כיפות (לכלב – שחורה ששמו רשום עליה בחוט זהב, לבעל הכלב – לבנה, לאורחים – צבעוניות) וספר תורה. בעלי הכלב מכינים כיבוד. השולחן ערוך. בשיא המסיבה היא עוטפת את הכלב בטלית הצחורה כשלג, מראה לו את ספר הקודש ומברכת "שהחיינו". בעלי הכלב מושכים באפם מרוב התרגשות ומוחים דמעה. המצלמות מתקתקות והאורחים מריעים "מזלטוב" בחדווה.

מאז שהמציאה את הגלגל קרו שני דברים. מצד אחד, קמו עשרות חקיינים שלא שמים פס על הרישום במשרד הפטנטים וגוזלים את ההמצאה של מיס דיי. הם מארגנים "בארק מצווה" וגם "מיאו מצווה" ואפילו טקסי נישואים. "ככה זה יהודים", קיטרה באוזני מיס דיי. "ברגע שהם רואים שמשהו מצליח הם מיד מעתיקים". מצד שני, קמו לה אוייבים מבית. רבנים, אנשי רוח ושליחיהם מציפים את האתר שלה בכתובות נאצה. טוענים שהיא מחבלת בכבודה של היהדות ומבטיחים לה שהיושב במרומים ישיב לה כגמולה.

גם הראיון עם מיס דיי לא יוצא לי מהראש. שוב ושוב אני שואלת את עצמי מה הוא אומר עלינו. מה הוא אומר על האנשים שמארגנים לכלב שלהם טקס בר מצווה? האם זה מעיד על גודל אהבתם? האם זה מוכיח שהקשר שלהם ליהדות חם ועז? האם אפשר להסיק שהם אנשים פתוחים שמתלהבים גם מרעיונות יותר מדי מקוריים?

ואולי כל ההשערות האלה הן בולשיט במיץ ומי שמארגן לכלב שלו בארק מצווה הוא, בסך הכל, יהודי שסובל מעודף כסף?

ומה קורה לכלבי הצמרת אחרי שהם עולים למצוות? נכון. חתונה. לפני חודש בדיוק נפל דבר בסנטראל פארק. בחיק הטבע, בין המדשאות הירוקות, נערכה מסיבה שעתידה להיכנס לספר השיאים של גינס בתור "חתונת הכלבים היקרה ביותר בעולם". 250 מוזמנים (וגם כמה עשרות צלמים) צפו בנישואי בייבי הופ דיימונד וצ'ילי פסטרנק (על פי שמות המשפחה גם הם "משלנו", כלומר יהודים למהדרין), שבאו בברית הנישואין בטקס שעלה 150 אלף דולר. לא פחות. ואם אתם ממש מדקדקים בקטנות אז המחיר היה 158,187 דולר – סכום אסטרונומי שמומן מתרומות הקהל.

הכלה לבשה שמלה ורודה ונראתה נרגשת. החתן, חנוט בעניבת פאפיון, שידר אדישות קלילה. שפים ידועים, מניו יורק והסביבה, הופקדו על הכיבוד שהוגש להולכים על שתיים וגם האורחים על ארבע לא התאכזבו – מזנון מיוחד עם אוכל לבעלי חיים הוכן לכבודם. וונדי דיימונד, פעילת זכויות של בעלי חיים, כתבה באתר שלה: "אני לא האמא של הכלה, כיוון שבייבי הופ, כלבתי האהובה, היא בת 65 בשנות כלב, אבל אתם בהחלט יכולים לקרוא לי שושבינה".

ואין שום חשש שהאירוע הזה לא יירשם על דפי ההיסטוריה בתור החתונה הכי יקרה מפני שהשיא הקודם נרשם בשנת 1996, כאשר שני חתולים נישאו בטקס שנערך בתאילנד ועלה אז 16,241 דולר בלבד.

גם אם נצא מנקודת הנחה שטקס הנישואים היקר ביותר בעולם עשה יחסי ציבור מצויינים לאהבת הנבחנים, אי אפשר להימנע מהמחשבה מה זה אומר עלינו. האם לא הגזמנו? לא ירדנו מהפסים? כמה ילדים רעבים היו יכולים לאכול מהכסף שהושקע בחגיגה? כמה הומלסים היו יכולים לישון במיטה חמה?