תצוגת הדפסה של -- לא מנותקים: פרויקטי הגמר של ביה''ס לאדריכלות בתל אביב

שנה אחת בלבד עברה מאז הקיץ הסוער של 2011, וכבר קשה להיזכר בעוצמתה של המחאה החברתית שסחפה מדינה שלמה לרחובות. בקיץ הנוכחי, כשההמונים מעדיפים להישאר בבית, אחד הביטויים הבודדים למה שקרה כאן אשתקד הוא עבודות הגמר של בוגרי בתי הספר לאדריכלות. רובם ככולם מציגים חזון לשיפור החברה הישראלית, כתגובה ישירה לתסיסה החברתית.

במבט כללי על העבודות, אין כאן פריצות דרך. נראה שהעיסוק בתוצר גובר לא פעם על התעמקות בתהליך העבודה. אך הודות לנגישות הגבוהה לתוכנות לבניית מודלים ממוחשבים, חל שיפור עצום בשנים האחרונות בדרך שבה התלמידים מצליחים להביע את רעיונותיהם באופן הבהיר והמוחשי ביותר. אלה החלומות שבוערים בדמיונו של דור העתיד, שמשתוקק להפוך מסטודנטים עם יכולת לא ממומשת לאנשים שיעצבו בפועל את סביבת החיים שלנו. האם הבוגרים המוכשרים לא ילכו לאיבוד בין אדריכלים בינוניים, פקידים אפרוריים ויזמים תאוותניים, אלא יצליחו לשמור על חזונם ובאמת ינסו לשפר את העולם? זאת המטרה החשובה ביותר, לא פחות.

מתוך 64 העבודות שהציגו בוגרי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב (ראש בית הספר: אדריכל ד"ר ערן נוימן), בתערוכה מושקעת במיוחד שיצאה את גבולות הקמפוס היישר אל גזרת המחאה הבוערת של הקיץ שעבר - חללי התצוגה התארחו במבנים שונים לאורך שדרות רוטשילד ורחוב מאז''ה (בית הצעירים, בית העם, בית ספר "אכפת" ואחרים) - מוצגות כאן שש עבודות נבחרות. המשותף לכולן הוא מבט כן ואופטימי, המצייר תמונה משותפת של שאיפה לאידיליה חברתית - עתיד שבו חיים זה לצד זה יהודים וערבים, אזרחים וחיילים, עשירים ועניים, מהגרים זרים ותל אביבים מקומיים.

1. נועה קידר Sight specific

מנחה: אדריכלית אילה רונאל

קידר, בת 26, גרה בתל אביב.

הפרויקט: עיצוב מחודש לסוללת העפר המפרידה מאז 2002 בין ג'יסר א-זרקא לקיסריה.

הקשר חברתי: הפרויקט מציע התמודדות עם סוללת הפרדה המתנשאת לגובה של 7 מטרים ונמתחת לאורך קילומטר. היא נועדה לנתק ולמנוע כל קשר פיזי, אקוסטי או חזותי בין שני היישובים השכנים והקיצוניים כל כך, שמרוחקים זה מזה כמו שמיים וארץ. באמצעות גריעה מסוללת העפר, יצרה קידר מקומות גמישים למפגש ולפעילות קהילתית, כדי לאפשר קשר בין הצדדים, אך לשמור במקביל שליטה על פתיחות וסגירות. מקומות אלה כוללים בין השאר חדרי חוגים, ספרייה חצי פתוחה, אולם מופעים, פארק סקייטבורד, שוק וחללים רב-תכליתיים.

מהו הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "ליהנות ממה שאני עושה. לא לצמצם את ההסתכלות רק על הפרויקט עצמו, אלא להרחיב את הדיון".

העתיד: קידר עובדת בצוות עבודה המפתח את השלב הרעיוני של הפרויקטים במשרד "בר אוריין אדריכלים", מהעסוקים ביותר בארץ. בימים אלה היא שוקלת המשך לימודים לתואר שני באדריכלות.

2. אלישע יניב ירוק בעיר

מנחה: אדריכל שם טוב צרויה

יניב הוא בן 33, תושב גבעתיים

הפרויקט: צמצום השטח הצבאי במתחם הקריה בתל אביב לכדי איים קטנים, לטובת המשך הרציפות העירונית. כחלק מפיתוח השטח שהתפנה, מתמקד הפרויקט בספריית מדיה המעוצבת כשער לעיר ומקשרת בין פארק שרונה למוזיאון תל אביב.

ההקשר החברתי: הפרויקט עוסק ביחסים בין צבא-מדינה-עיר. הוא קורא תיגר על המוסכמה כי הצבא תופס שטח גדול במרכז המטרופולין, המונע רציפות עירונית והמשך פיתוח בכניסה לתל אביב. יניב מצמצם את הצבא לשטחים מוגדרים המשתלבים בסביבתם, ואת השטח שהתפנה הוא מייעד למגורים ולמבני ציבור, בהם הספרייה.

הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "ברמה האישית למדתי להבין בניינים. אם עד הלימודים היו מבנים שנראו לי לא מעניינים, היום אני מסתכל על ההקשר המקומי והתקופתי ולומד להעריך אותם מחדש. ברמה המקצועית למדתי להבין שהמבנה קודם כל נועד לאנשים שמשתמשים בו, ולכן צריך לחשוב לאורך כל תהליך התכנון כיצד ירגישו בו אלה שייכנסו וישתמשו בו".

העתיד: יניב משרת בחיל האוויר ומתכונן להמשיך לפעול במסגרתו כאדריכל.

3. הדר רוטשילד The Wall

מנחה: אדריכל אמיר מן

רוטשילד, בת 28, היא תושבת תל אביב

החומה לא תנתק, אלא תחבר (הדמיה: הדר רוטשילד)

הפרויקט: את הריקנות וההזנחה שמאפיינות את חומת עכו העתיקה והחפיר שלצידה, הופכת רוטשילד למקום נגיש המחבר בין תושבי העיר, מבלי לפגוע במעטפת החומה עצמה. המים יחזרו לזרום בחלק מהחפיר, ולצידם תוקם טיילת עם מקומות ישיבה, מפגש, משחק ומנוחה. בתוך החומות ישולבו תיאטרון עכו (ששוכן היום במבנים זמניים), מוזיאון היסטורי, מרכז מחקר ומסעדה.

ההקשר החברתי: את הפער והנתק בין קבוצות האוכלוסייה השונות, מציע הפרויקט לפתור דווקא באמצעות החומה והחפיר - שנועדו במקור לנתק ולבדל.

הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "לנסות כמה שפחות להתקבע על רעיונות. לפתוח את הראש והעיניים כדי לנסות לספוג כמה שיותר מידע ולקלוט כמה שיותר גירויים מהסביבה. את הכל להכניס למגירה בראש, שתיפתח כשיהיה צריך".

מפגשים פוטנציאליים בעכו (הדמיה: הדר רוטשילד)

העתיד: רוטשילד החלה לשלוח קורות חיים למשרדים שבהם היא מעוניינת לעבוד, אך מתמהמהת בשל החובות האקדמיים שבהם היא עדיין שקועה.

4. דנה ברעלי-כץ Transformer

מנחה: אדריכל אמיר מן

ברעלי-כץ, בת 27, היא תושבת תל אביב

הפרויקט: אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שטרם זכה ליהנות מהתחדשות עירונית, הוא מובלעת מוזנחת ומנותקת מסביבתה. באמצעות הארכה של מדרחוב נווה שאנן ב-400 מטר בלבד, הוא יפגוש את שדרות רוטשילד ובכך יושגו חיבור ורציפות תפקודיים בין האזורים. לאורך השדרה החדשה מוצעים שלושה מוקדים – אחד מהם הוא מתחם התחנה הישנה - שיחזק את המאפיינים המקומיים הקיימים.

ההקשר החברתי: במקום למחוק את ייחודו של אזור התחנה הישנה, מוצג כאן מתחם גמיש שיכול לשנות את תפקודו בהתאם לצורך. הסביבה מתאפיינת באוכלוסיה רב-תרבותית של מהגרים, ומאפיין ההגירה מצוי גם בתחנה עצמה ששימשה כמקום-מעבר מעיר לעיר. לכן, התפקוד המוצע נועד לשמר את הארעיות והשינוי המתמיד: הקונסטרוקציה הקבועה יוצרת מסגרת שלתוכה ניתן לבנות ולהזיז מבנים בהתאם לצרכי השעה והיום: במהלך השבוע מאורגנים המבנים כבית ספר עם חצר פנימית; בסוף השבוע המבנים מתפזרים. בזמן אירועים מיוחדים המבנים מתכנסים לקצה ונוצרת כיכר עירונית רחבה.

שימושים גמישים במתחם התחנה הישנה (הדמיה: דנה ברעלי)

הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "ליצור אדריכלות שמתייחסת לסביבה ולא מנותקת. רוב התכנון בארץ נעשה טלאי על גבי טלאי, שבלי להתייחס להיבטים חברתיים וסביבתיים. כשאהיה אדריכלית מן השורה, הדבר הראשון שינחה אותי יהיה ליצור פרויקטים שמשתלבים בסביבה בכל המובנים".

העתיד: ברעלי-כץ, דור שני של אדריכלים, מתכוונת להמשיך ולעבוד במשרד שבו שותף אביה, האדריכל אורי ברעלי. במקביל היא בוחנת אפשרות לעבוד בארצות הברית.

5. עמרי רון התחדשות טבע סביבה חברה

מנחה: אדריכל שם טוב צרויה

רון, בן 30, תושב תל אביב

הפרויקט: בלב מתחם היסטורי של פרדסים ובתי באר, שוכן בית הספר לטבע. המתחם של בית הספר נראה כמו חצר אחורית לא מטופלת, אך בעתיד הקרוב עומד המקום לשנות את פניו. הפרויקט מציע להפוך את בית הספר למבנה עכשווי השומר על מאפייניו העיצוביים של הבינוי והתכנון ההיסטורי, בעודו פתוח לציבור כדי לשרת לא רק את התלמידים, אלא לשמש כמקום של לימוד, עיון, משחק ומעבר לכולם.

ההקשר החברתי: הסביבה המסוגרת הנוכחית יוצרת נתק בין האזורים השונים. באמצעות פתיחת בית הספר לסביבה יתקיים חיבור בין שכונת המגורים הסמוכה לגן הבוטאני, לפארק החורשות ולשכונות העתידיות המתוכננות כאן. הספרייה, מגרשי הספורט והאודיטוריום יהיו פתוחים לציבור אחרי שעות הלימודים.

מתוך הפרויקט של רון (הדמיה: עמרי רון)

הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "שהדרך היחידה להיות מקורי, מקצועי וייחודי ברעיונות שלי היא לחקור, לשכלל ולהעשיר באופן תמידי את ארגז הכלים שלי. אני חי ונושם את המקצוע ונהנה מכל רגע".

העתיד: רון מתלבט אם לעבוד במשרד ישראלי או לנצל את הדרכון האירופי שלו לטובת עבודה בהולנד או בנורווגיה.

6. איליה מילנר עג'מי משחק מלחמה

מנחה: אדריכלית אילה רונאל

מילנר, בת 25, היא תושבת תל אביב

הפרויקט: מילנר מציגה את הפרויקט התיאורטי ביותר, שבו עולים שאלות וספקות על מנגנונים מוכרים שמארגנים את המציאות. כמקרה מבחן היא אמנם בחרה להתמקד בשכונת עג'מי ביפו, אך היא מדגישה שהרעיון רלבנטי לכל מקום. הפרויקט מתמקד בשישה קונפליקטים ששוררים בעג'מי - כמו חסימת המעבר לים, אוכלוסיות מתבדלות וחומות גבוהות – ובכך הוא חושף את תפקידו של האדריכל במשחקי הכוח ומגבש עמדה אישית בכל אחד מהמקרים. כך, למשל, היא מתייחסת לבית ספר ערבי מוקף חומה בלב סביבה יהודית אמידה, לעומת ישיבה יהודית השוכנת בבניין פתוח לשכונה, בלב סביבה ערבית. מילנר "הסירה" את חומת בית הספר והקיפה באמצעותה את הישיבה. כך היא בוחנת פעולות אדריכליות פשוטות לכאורה, אך פוליטיות הלכה למעשה בהשפעתן על הסביבה והחברה.

גוזרת, מדביקה ובוחנת. הפרויקט של מילנר (קולאז': איליה מילנר)

ההקשר החברתי: בדומה לשאר הסטודנטים גם כאן קיים ניסיון ליישב קונפליקטים. אך בשונה מהאחרים, התעמק הפרויקט במהות תפקידו של האדריכל: במקום להציג מבנה ראוותני, עיצבה מילנר "אני מאמין" כנקודת התחלה מקצועית.

הדבר החשוב שלמדתי מהפרויקט: "תמיד הייתי מכוונת לתיאוריה ולמחקר ופחות ראיתי את עצמי פונה לפרקטיקה, אבל השאלות שעלו במהלך פרויקט הגמר על תפקידי כאדריכלית ועל מקומה של הפוליטיקה במרחב החזירו לי את הרצון לעסוק בפרקטיקה ולתרגם את האידיאולוגיה למעשה".