השחקנים הצעירים מתלבטים: מחאה או מזגן?

הרבה לפני שהנחה את "The Voice" ושכשך בקונצנזוס, מיכאל אלוני, 28, כבר היה שחקן עסוק. הצגות, סדרות טלוויזיה, סרטים. בתוך כל זה הגיע מייל מסטודנט לקולנוע שהציע לו תפקיד בסרט הסיום שלו.

אלוני ניסה להתחמק, אבל אלירן אליה, בוגר מגמת קולנוע בקמרה אובסקורה, לא הרפה. הוא שלח לו אחת לכמה זמן גרסאות מעודכנות של התסריט, ולבסוף צירף את התצלום שתפס את אלוני והטה את הכף.

אותו הדבר פחות או יותר קרה גם עם שאר השחקנים הראשיים בסרט "קשת בענן", פרויקט הסיום של אליה: עדו ברטל, 28 ("נויורק", הסרט "העולם מצחיק"), ותום חגי, 29 ("אורים ותומים", "תא גורדין").

לפעמים צילום שווה יותר מאלף מילים. בתצלום ההוא מתועדת שורה של חיילים במדים, כורעים על ארבע בחול, מחפשים שרידי גופות. הגופות היו גופות ההרוגים באסון הנגמ"שים שאירע ב־2004 ברצועת עזה. את מבצע חילוץ השרידים אבטחו חיילים נוספים, ששניים מתוכם נוספו למניין הגופות - מפקד היחידה ואחד החיילים שעסק בחילוץ.

אליה היה אז חייל בשירות סדיר, ביחידה שאבטחה את המבצע. במהלך השמירות הליליות שהגיעו לאחר המבצע הוא שחזר בראש את הסצנות, וכתב את התסריט. שמונה שנים אחר כך הסצנות האלה הפכו לסרט בשם "קשת בענן", שהוקרן בפסטיבל ירושלים ועכשיו גם בסינמטקים ברחבי הארץ.

כפי שאתם יכולים להבין - העבודה על "קשת בענן" יצרה הווי מאוד מיוחד בין שלושת השחקנים, שכולו בדיחות פרטיות והערות שאיש חוץ מהם לא יפענח. אבל לגמרי משעשע לנסות.

לא מפתיע שהקשר ביניהם חזק כל כך - השלושה התגבשו היטב על הסט, למשל בכפר הערבי ג'אסר א־זרקא, כשבמהלך חזרה על פריצה לבית, בעל המקום יצא אליהם עצבני וחיפף אותם משם. בכפר אחר זרקו עליהם אבנים כי הם לבשו מדים ונראו כמו חיילים לכל דבר.

אלירן: "תום משחק את הצלם בסרט, אבל הוא היחיד מבין ארבעת השחקנים הראשיים שבאמת היה בקרבי בצבא".

אלירן: "וואלה? לא הומו־ארוטיות?".

מיכאל: "יש, חופשי יש הומו־ארוטיות".

עדו: "מה, בגלל שקוראים לזה 'קשת בענן'?".

אלירן: "ביום האחרון של הצילומים תום בא ואומר לי 'אלירן, אנחנו מסיימים את הצילומים. אני יכול לנשק את מיכאל? יש לו כאלה שפתיים'".

תום: "אל תשקר! אל תמציא דברים!".

אלירן: "מיכאל אל תראי אותו ככה, עם הזקן. יש לו שפתיים חבל על הזמן".

תום: "זה נאמר בשיא ההומור, ועם זאת אם זה בסרט, למה לא, אני אומר".

אז ביקשת נשיקה.

תום: "הוא הדליק אותי, קפצנו על המזרן ביחד כשהתאמנו על הסצנה של הפיצוץ, ואז אמרתי לו 'בוא נביא איזה נשיקה'".

מישהו פה התחרט שהוא התגייס?

כולם: "לא".

עדו: "אני עשיתי צבא שכונה שקרביים היו נותנים לי מכות עליו. הייתי בגרעין נח"ל, ג'ובניק, והתגייסתי מאוד שמן, אבל היו לידי אנשים קרביים, פלס"ר, עורב, עם סיפורים מזעזעים, שגם אם הם לא אושפזו בסוף, משהו אצלם נשרט.

"אבא שלי אלוף משנה ואמא שלי סגן אלוף ואני חושב שבמצב הנוכחי אין לנו ברירה אלא להיות הכי טובים במלחמה שאנחנו יכולים, אבל פאק, הילדים האלה בני 18 וזה לא ייאמן שזה נופל על הכתפיים שלהם. בגיל 70 אנשים לא יודעים להתמודד עם הסיטואציות האלה".

הדעה שלכם על הצבא השתנתה אחרי הצילומים?

תום: "אני לא מכיר הערכה ואהבה גדולה או נוסטלגיה לצבא, אבל מאוד נהניתי מהחברה, מההרפתקה. דווקא ברגע שהשתחררתי, כשיצאתי מהמסגרת וגיליתי שיש עולם ואני צריך לבחור מה לעשות, התבגרתי. המעוות הוא שאתה נתקל בעולם בשלב מאוחר, אחרי שעברת חוויות ששרטו אותך".

עדו: "בדיוק אמרתי לחברה שלי שעכשיו בכל שבת מתעדכנים על איזו מחאה יש היום, כמו שהיה פעם עם מסיבות טרנס. יש לי בעיה עם המחאה הנוכחית, ומצד שני אני מפחד להגיד מילה כי נהיה קונצנזוס ברנז'אי מסוים. אם אתה לא לגמרי בעד, אתה מוקצה ומנודה, אני מרגיש כמו ג'קו אייזנברג. אבל נראה לי שגם חברי המחאה מרגישים שמשהו קצת התבלבל בזמן האחרון".

תום: "בשנה שעברה ברוטשילד זה קצת הרגיש הפנינג, אבל למה מצפים? צריך להעביר את הזמן אז יש גיטרות וצחוקים. אי אפשר לשבת עם פנים רציניות ולהגיד מחאה".

עדו: "אני חושב שאנשים חייבים לתת פתרון כשעושים מחאה. אם לא יודעים מה לשנות, אז השנאה הזאת מיותרת".

מיכאל, אתה שיחקת בסרט "השוטר", היית שם מנהיג של מהפכה חברתית אלימה.

מיכאל: "שיחקתי את מנהיג המהפכנים, אבל היום כבר לא בא לי להיכנס לזה, להשמיע את קולי בעניין הזה. אני מאמין שקיים מאבק צודק, המטרה מוצדקת, מה ניתן לעשות בנידון זה משהו אחר. זה היה סרט שחזה את כל מה שקורה פה היום".

עדו: "הדברים האלה לוקחים זמן, ואולי זה משהו בדור שלנו, שגם אני חוטא בו, שרוצים הכל עכשיו. אנשים מפרסמים סטטוס בפייסבוק וחושבים שהם מיני ראש ממשלה ברשת החברתית שלהם, והאינסטגרם הזה, שגם אני שם, אתה מעלה כל חצי שעה תמונה ועכשיו זאת המציאות שלך ועוד שנייה זה העבר שלך. ומה קרה.

"והמקצוע שלנו מאוד מאוד מטעה. הפרצוף שלך מופיע בטלוויזיה, אבל צילמת את זה לפני חצי שנה ואולי עשית כסף טוב, אבל קיבלת אותו שוטף פלוס מאה וגם אז הוא כבר נגמר מזמן. בגלל זה אני רוצה להיות קשור לתיאטרון כדי לבסס את היציבות".

מרגישים את התחרות?

תום: "זה מקצוע תחרותי. אפילו בבית ספר, כשחבר קיבל תפקיד שאני נורא רציתי, דווקא כי הוא חבר אני אגיד לו בגלוי שוואלה, התבאסתי וקינאתי או משהו. לפרגן על משהו שמתחת בוער לך ולא פרקת, זה מזויף".

לזה אני קוראת "הישרדות VIP".

מיכאל: "ראיתי את תחילת העונה, שמעתי שאושרי עף, אבל אני עסוק, לא הייתי בארץ חלק מהזמן, נסעתי לביזנס ופלז'ר בגרמניה וצרפת, וכשאני לא בהתמכרות אני בחוץ".

תום: "אני מכור. לזה ול'כוכב נולד' ול'אח הגדול', נכון שהייתי מעדיף שתהיה עוד סדרה ישראלית במקום, אבל אני אוהב כל מקום שיש בו דרמה. זה משהו בסיסי שעובד עליי, אני מתחבר למישהו שנהיה הפייבוריט ואני רוצה שיגיע לסוף".

עדו: "אני רואה בגלל הקולגות ב'נויורק', אושרי ותורג'י. אני אוהב את המעבדה האנושית שקורית במקומות האלה. גם כשחקן זה מעניין. אני יודע ששעות השידור של זה מגיעות על חשבון הפקות אחרות, אבל אין מה לעשות, זה כאן".

יש יותר סלחנות כלפי סלבז שהולכים לריאליטי בתקופה האחרונה?

עדו: "אני לא שופט אף אחד, כולם יודעים שמדובר בהרבה כסף ולא צריך להגיד לאנשים אל תעבדו כשמציעים לכם. אבל אם בוחרים ללכת לריאליטי צריך לדעת שיש מחיר. קהל אוהב מסתורין של שחקנים, וכשאתה חושף את עצמך לחסדי העורכים והבמאים, עלול להיווצר איזה שובע, וזה משהו שאני אקח בחשבון לפני שאקבל החלטה כזאת".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• מה דעתכם על הלוק של אביבית בר זוהר?
• אילנית לוי מתגעגעת לאקס אלירז שדה
• נטלי דדון פותחת פה על איתי תורג'מן