הדפסה
לכתבה באתר
>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
"את צריכה להתחיל לעשות מילוי בפנים", אומרת לי קארין דנסקי במצח נחושה בפגישתנו. "בואי איתי, אני אקח אותך לרופא מעולה".
עשית גם ניתוחים פלסטיים נוספים?
"לאישה יפה קשה יותר לקבל את ההזדקנות, אבל עשיתי ממש מינימליסטי. אף פעם לא עשיתי צוואר, אני לא עושה צבע לשיער – הכול טבעי, רק גוונים בקצוות. אני כן עושה הזרקות. יש לי עור מצוין, ואני לא נחשפת לשמש".
דנסקי, אישה ללא גיל – "לא שואלים ליידי לגילה, למספר המאהבים ולחשבון הבנק שלה. זה לא מנומס. אני חושבת ששואלים שאלות כאלו רק בישראל" – זכתה למעמד ייחודי כאייקון אופנה מקומי. היא נמצאת בתעשיית האופנה כבר יובל, תחילה כדוגמנית עסוקה, ומאוחר יותר כמדריכת דוגמניות ומלכות יופי, יועצת סטיילינג, עיתונאית וקניינית פרטית. "כולן עברו דרכי – גלית גוטמן, מירי בוהדנה ואחרות", היא אומרת על הימים שבהם ניהלה את "מועדון לאישה". "בגלית גוטמן אני מאוד גאה, היא אחת הדוגמניות היחידות שלא התלכלכה ומינפה את הקריירה שלה בצורה מאוד אינטליגנטית".
כעת היא מציעה גם שיעורים פרטיים לנערות בביתה, המתווספים לטרנד קייטנות האופנה של הקיץ. כדי לקדם את היוזמה, פרסמה דנסקי את ההודעה הבאה בדף הפייסבוק שלה: "קורס קיץ פרטי לנערות ולנשים אצל אייקון האופנה והסטייל קארין דנסקי. אתן מוזמנות לעבור שינוי בקיץ ולהגיע לבית הספר בשנה הבאה ייצוגיות, מטופחות ובטוחות יותר. זו העת להיכנס לארון, להתחדש ולהעשיר את המלתחה במגמות האופנה המרהיבות. אני שמחה להציע שירותי סטיילינג והתאמת לבוש, רענון המלתחה ומטמורפוזה כללית, כולל איפור, שיער וטיפולים אסתטיים והכול בטאץ' הבלתי ניתן להשוואה של קארין".
למה החלטת להציע שיעורים פרטיים לנערות?
"קחי לדוגמה את אביבית מ'האח הגדול'. היא בחורה טובה, אבל עם הרבה אובססיות. הנערות של היום מגיעות מפוחדות, מבולבלות, רואות כל היום תוכניות ריאליטי. אין להן קנה מידה להשוואה. כולן רוצות להיות בר רפאלי. לא מורן אטיאס, כי בארץ אנחנו אוהבים בלונדיניות עם עיניים כחולות. אטיאס לא הצליחה בישראל, אבל מסתבר שהיא מאוד מוכשרת".
וכמה נערות כבר הדרכת?
"בעבר היתה לי המון עבודה, אבל היום יש האטה בתחום. טלי רבין, לדוגמה, אשתו של יובל רבין, התקשרה אליי יום אחד ואמרה לי שהיא רוצה לשלוח את הבת שלה עומר להדרכה. היא היתה אז בת 14, בחורה מדהימה. לימדתי אותה הכול, אבל היא לא רוצה להיות דוגמנית. הרבה אמהות שפעם היו אצלי בהדרכה בעצמן, פונות אליי שאדריך את הבנות שלהן. יש גם הורים או סבים וסבתות שרוצים להעניק לנכדות מתנה. מגיעות אליי בנות מכל הארץ, אפילו מדימונה ומאילת. חלק רוצות להיות דוגמניות, וחלק עושות את הקורס בשביל הביטחון העצמי".
דנסקי מספרת שרוב הבנות שמגיעות לקורס הן בגילאי 19-15. היא מקיימת איתן פגישה ראשונית, מעין ראיון קבלה, ואחריו בונה את חבילת השיעורים. כל שיעור נמשך כשעה וחצי, ועולה "600 שקל פלוס מע"מ''.
איזה שיעורים את נותנת?
"שמירה על עור הפנים, איך להתלבש, איך ללכת, איך להציג את עצמך. יש בנות שלומדות אצלי גם לאכול בסכין ומזלג – זה נורא תלוי מה ההורים רוצים. אם היא רוצה להיות דוגמנית, אני מלמדת גם איך ללכת לאודישן וקצת משחק מול מצלמה".
מה המודל שלך לאישה יפה ואלגנטית?
"אישית, אני לא אוהבת את אנג'לינה ג'ולי. היא יפה, אבל אני לא אוהבת את הדיספרופורציה בין השפתיים הגדולות לגוף הצנום. אני יותר אוהבת את שרליז ת'רון".
"אנשים היו מוכנים לשלם כל סכום כדי שאגיע לתצוגה"
כיאה למעמדה כאייקון אופנה, דנסקי ידועה במראה המוקפד, המטופח והמאופר להפליא שאיתו היא מגיעה לכל אירוע. גם בפגישתנו היא מפגינה שילוב אופנתי בין גבוה לנמוך, חדש לישן. היא לובשת חולצה בצבע חרדל של רשת שיק, חצאית יד שנייה מהחנות של חברתה ניבה, נעליים של סטפן קיליאן, תיק של פורלה ועגילים של איב סאן לורן, מהתקופה שדגמנה לבית האופנה. "אני לא מתביישת לומר שעד לפני כמה שנים, כשהרווחתי טוב ולא היה זארה בארץ, עשיתי קניות בכיכר המדינה", היא אומרת. "לשמחתנו, נכנסה רשת זארה שפתרה לנו את כל הבעיות. חזרתי גם לבגדי יד שנייה, אך בנעליים אני לא מתפשרת ועדיין קונה מותגים".
את שורשי הסגנון האופנתי של דנסקי אפשר לתלות בילדותה בגרמניה, ואפילו הטראומה שעברה המשפחה הבורגנית כשנשלחה עם נחיתתה למעברת עתלית לא עמעמה את הסטייל שלה. "עליתי לארץ עם נעלי לכה וסרטים בשיער. בבית הספר ישבתי בצד, ולא ידעתי את השפה", היא משחזרת. "קראו לי דג מלוח, ואפילו לא ידעתי מה זה".
כילדה למדה דנסקי בלט ופסנתר, וכלל לא חלמה להיות דוגמנית. השינוי הגיע כשלקח אותה אחיה הגדול לחנות הבגדים תלוה מודל, בטענה שהם הולכים לקנות בגדים. למעשה, הוא תיאם עם בעלת החנות אודישן לתפקיד דוגמנית הבית. דנסקי מספרת שבימים ההם, כשהיתה נערה צעירה, התביישה בגופה הצנום ולבשה חזייה מרופדת עם תוספות צמר גפן שיצרו אשליה של חזה גדול ומחודד.
"מדדתי שם שמלה, אך היא לא נסגרה בחלק העליון", היא מספרת. "בעלת החנות (שמאוחר יותר הפכה לחמותה, ה"ש) נכנסה בסערה לחדר המדידה ואמרה בקול 'מה זה?'. היא שלפה לי את החזייה וסגרה את החלק העליון. אם זו לא טראומה, אני לא יודעת מה זו טראומה אמיתית".
אבל הזיכרון המר הזה התחלף במהרה בקריירת דוגמנות משגשגת. "הייתי הדוגמנית הכי מצולמת, הכי מקצועית והכי מבוקשת בארץ", קובעת דנסקי. "הסיבה שכל כך הצלחתי, היתה שידעתי להתאים את עצמי לכל לוק וגם למדתי משחק במקביל". היא חרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה, ושימשה כדוגמנית הבית של גדעון אוברזון, גוטקס ומותגים ישראלים נוספים.
"אנשים היו מוכנים לשלם כל סכום כדי שאגיע לתצוגה", היא אומרת. "אני ותמי בן עמי היינו עושות חמש תצוגות ביום, עבדנו מאוד קשה אבל קיבלנו המון כבוד. הסתכלו עלינו כמו על נרות חנוכה. תמי בן עמי היתה מלכת בגדי הים ואני הייתי מלכת האופנה". מאוחר יותר החלה להשתתף בתצוגות גם בחו"ל. "הייתי הדוגמנית הראשונה שעבדה בחו"ל. עבדתי עם טד לפידוס, דניאל השטר ואיב סאן לורן. אם לא הייתי מתחתנת, הייתי הופכת לדוגמנית צמרת".
מה חשבת על תמי בן עמי?
"הכירו לי את תמי בתחילת דרכה, היה לה שיער קצוץ והיא נראתה כמו גבר וקצת צ'אבי. מאוחר יותר היא רזתה. אני קיבלתי אותה והתייחסתי אליה יפה. לא היתה דוגמנית כמו תמי בן עמי".
מה דעתך על הדוגמניות של היום?
"לדוגמניות של היום, כמו בר רפאלי, הרבה יותר קל. הן נחשפות מהר יותר בתקשורת ומתחברות לאושיה מאוד מפורסמת. זה מקדם אותן והשמיים הם הגבול. דוגמנות היום זה פיס אוף קייק. הדוגמניות של היום לא צריכות לעשות שום דבר, לדעת שום דבר. הן מתוחזקות על ידי סוכן שעושה את הכול. לנו לא היתה את הפריבילגיה, עשינו הכול לבד. חוץ מזה, היינו מושלמות, יופי מולד. לא היו ניתוחים בארץ ולכן לא עשינו ציצקלך, לא ניתוחי אף, ניפוח שפתיים או צבע בשיער. אפילו איפור בקושי היה".
בהקשר הזה, מה דעתך על חוק הפוטושופ?
"בעיניי זה פתטי. אנורקטית לא יכולה להיות דוגמנית, זה בולשיט. הצחיק אותי שחברת הכנסת אדטו יצאה בהצעה לחוק הזה. זה תחום שצריך להכיר מבפנים – זה תחום שרק אנשים שהיו משני עברי המתרס יכולים להבין. אמרתי 'מה זה הקשקוש הזה BMI 18.5? לי יש 17.5, אז אני אנורקטית?'. באחד הפאנלים אמרתי לה שהיא לא מבינה את המקצוע וגם לא עשתה שיעורי בית. אני יודעת על אנורקסיה ובולימיה עוד מהימים שלמדתי רפואה בירושלים. יחד עם זאת, אני בהחלט חושבת שדוגמנית צריכה להיות רזה, כי הבגד צריך לזרום. לכל מקצוע יש את התכתיבים שלו".
