לא אנושי להיות אמא קרייריסטית?

"הגיע הזמן להפסיק להשלות את עצמנו. נשים שהצליחו להיות גם אמהות וגם מצליחות בקריירה, הן לא אנושיות, עשירות או עצמאיות", כתבה אן מארי סטולר במאמרה "מדוע נשים עדיין לא יכולות שיהיה להן הכל", אשר עורר סערה רבה ברשת. אחרי שניסתה לשלב בין הקריירה להורות, החליטה סלוטר לעזוב משרה בכירה במשרד החוץ האמריקאי, כדי להתפנות לטפל בשני ילדיה. במאמרה הארוך והאישי תיארה את הדרך שעשתה ואת התמודדותה כאמא קרייריסטית. היא מספרת בין השאר על בנה שנכשל בלימודים ורק כשעזבה את עבודתה, הוא החל להצליח. סלוטר חוללה מהפכה בחייה ועברה לעבוד כחוקרת ומרצה באוניברסיטת פרינסטון. האם באמת להחזיק קריירה זה דבר לא אנושי עבור אמהות? החלטתי לערוך מחקר קטן בקרב חברותיי. התוצאות לפניכם.

יכול להיות שילדים של עקרות בית אינם מושלמים?

במסגרת המחקר הקטן שלי, ערכתי סקר פרטי בין חברותיי מכל המגזרים. פניתי לנשים שנשארו בבית עם הילדים, בעוד עול הפרנסה על הבעל ולנשים שיוצאות לעבוד במשרה מלאה. צר לי לאכזב. מתברר שגם הילדים של עקרות הבית אינם מושלמים. גם שם תמצאו לא מעט בעיות, מבעיות משמעת ועד בעיות לימודיות.

לעקרות בית יש יותר זמן לזוגיות?

היינו מצפות שהעובדה שאישה נמצאת בבית, תיתן לה הרבה זמן פנוי עבור בעלה ותתרום לזוגיות. שמתי לב שהדבר הפוך. מרבית הנשים שבחרו להישאר בבית, מרגישות כאילו עול הבית והילדים מוטל רק עליהן והבעל אינו שותף לגידול הילדים. הוא רק בקשר איתם. כשהוא חוזר הביתה, הוא אינו מרגיש צורך לעזור ובעצם אומר ללא מילים: "את נמצאת בבית. אני עובד ומביא את הכסף. אם כן, למה שאני אעזור?"

בנוסף, זוג שאצלו האישה בבית ורק הבעל יוצא לעבודה, מאבד הרבה פעמים את תחומי העניין המשותפים. נוצר מרחק בין השניים. לרוב היא עסוקה כל היום בחיתולים ושיעורי בית עם הילדים, בחיפוש אחר מתכונים ובתחזוקת הבית. אלו נושאים חשובים מאוד לכשעצמם, שאין לזלזל בהם, אבל אינם תחומי ההתעניינות של הגבר. ואילו הוא - חשוף יותר לחיים מעניינים ומגוונים, פוגש אנשים ומעורה בחברה ובחדשות מקומיות וכלליות.

יותר זמן לעצמך?

דבר נוסף שהיינו אולי מצפים הוא שנשים שאין עליהן את עול הפרנסה ואת לחץ הלו"ז, ירגישו יותר טוב. במחקר הפרטי שערכתי גיליתי גם כי נשים שאינן עובדות מרגישות דווקא חנק, מרגישות שהן נשארו מאחור. כאשר אין להן מגע רצוף ודיאלוגים אינטלקטואלים עם אנשים מבוגרים, הן עלולות להפוך לממורמרות יותר.

יכולה בכלל לא לעבוד?

ובכלל, באופן כללי, אני חושבת שמאמרה של סלוטר לא תקף כאן בארץ מסיבה פשוטה. כיום, המצב הכלכלי כאן אינו מאפשר למרבית המשפחות להסתדר עם משכורת אחת ולאפשר לאם רק לגדל את ילדיה עם משכורת מצומצמת, כך שבכל מקרה, זה לא נתון לבחירה.

אז מה בכל זאת עושים?

אכן, לא קל להיות אמא עובדת, אבל מניסיוני ומהניסיון של חברותיי, הנה כמה עצות:

• ראשית, בזכות המחשבים, האייפונים והטכנולוגיה המתקדמת, נוצר מצב אופטימלי בו אנשים רבים (נשים וגברים) יכולים לעבוד מהבית, לפחות חלקית. ברגע שגבר עובד מהבית, החלוקה שוויונית יותר. אם אין אפשרות שכזו, צריך לשמוח שאפשר למצוא היום הרבה מעונות יום טובים וצהרונים מעולים ויש משפחות שיכולות גם ליהנות מסבתות נהדרות בשטח.

• אימהות עובדות, זכרו שאתן אימהות, גם אם אתן ממשיכות לעבוד ולפתח קריירה. נסו שלא להפיל את כל האחריות רק על המטפלות ולאסוף את הילדים בשעות הגיוניות, מבלי לשלוח אותם מיד אחר כך לשמרטפית. אגב, שמעתי מנשים שהגיעו להסדר עם המעסיק שלהן שהן חוזרות הביתה בצהריים להפסקה עם הילדים ולאחר בילוי של שעתיים בחברתם, חוזרות לעבודה.

• ובסופו של יום, ילד מרגיש אם ההורים משתדלים כן לתת לו את השעות בהן הם בבית, ילד מרגיש ומזהה מקום אמיתי. אם ההורים באמת ובתמים עובדים שעות ארוכות מחוסר ברירה, אבל הם מקפידים להעניק לילד את כל ליבם ומחשבתם, העבודה לא תגרום לילד נזק. הוא מריח ומרגיש כי הוא במקום הראשון אצלם.

ומה דעתכן על המאמר של סלוטר ועל הדילמה של אמהות - קריירה? הייתי מאוד רוצה לשמוע ולקרוא מחשבות ותובנות דווקא מנשים שאין להן ברירה אלא לעבוד, לפעמים בשביל פרוטות ובמקביל, הן אימהות מסורות ביותר. הן הגיבורות האמיתיות של כל הסיפור הזה על אימהוּת וקריירה.