הדפסה
לכתבה באתר
בעיר בוערת מכעס, היית מצפה להיערכות ראויה לא רק לפיזור הפגנות אלא גם לכיבוי אש. אבל מה לנו ולהיערכות? אנחנו אוהבים בדיעבד. ולא אוהבים פחי אשפה. נגמר היוגורט, מה את רוצה שנעשה?
מילא עטיפה של ארטיק, אבל גם המקל?
בדלי סיגריה? אצלנו מעדיפים לא להשליך על המדרכה.
אבל רק אלוהים יודע איך זה קורה:
בשביל זה לא צריך להיתלות באילן כל כך גבוה:
- אבל מי יוכל להסביר את זה?
זה פשוט:
עכשיו בפרופיל:
וזה כבר סטארט אפ: צילי וגילי.
זו אשפה:
וזו גם כן:
שם קוד: קוקי.
ללקק את האצבעות, ממש:
חבל שהבורקס לא כל כך טעים.
לא נורא, יש פיתה:
והשתייה על חשבון הבית:
כוסות לא חסר.
יש גם קשיות, ברור.
ואפילו פיצוחים לקינוח.
אחרי האסון תגיע, כצפוי, ועדת החקירה.
כאלה אנחנו: אסון הכרמל כדרך חיים. קודם מזניחים, אחר כך סובלים, אז המבקר נותן בראש ובסוף ישי ושטייניץ ממשיכים לקבל מאיתנו משכורת. מצד שני, אם אפשר להשתין עלינו בקשת, מי צריך ברזי כיבוי?
