הדפסה
לכתבה באתר
מודה ומתוודה: גם אצלי השם הזה לא הדליק שום נורה אדומה, למרות שאני – כמו מיליוני נשים ברחבי הגלובוס – חייבת לאישה המדהימה הזאת את חיי ואת אושרי.
לסלי בראון היתה חלוצה. האישה הראשונה בעולם שילדה תינוק מבחנה. במשך תשע שנים ארוכות ומרות ניסו לסלי ובעלה להרחיב את המשפחה, למלא את חדר הילדים הריק שעמד בביתם בצהלולי שמחה. בתום אינספור בדיקות התברר שהיא לא תוכל להרות בדרך הטבע מפני שהחצוצרות שלה סתומות, וכתוצאה מכך אף זרעון – נחמד ונועז ככל שיהיה – לא מצליח לפלס את דרכו לעבר הביצית הממתינה להפריה.
ואז זימן אותה הגינקולוג שלה, ד"ר פטריק סטפטו, לשיחה מלב אל הלב וסיפר לה על עמיתו, הביולוג רוברט אדוארדס, ששוקד על המצאה – טכניקה חדשנית שבה שואבים ביציות מגוף האישה לצורך הפרייתן במבחנה והשתלתן בחזרה ברחמה. אני יכולה רק לדמיין את התדהמה שפשטה על פניה של לסלי לשמע ההסבר. אולי שאלה: "דוקטור, זה קטע מסרט מדע בדיוני או שאתה רציני?" ייתכן שנרתעה ושאלה אם יכאב. דבר אחד בטוח: החוקרים בחרו בה לשפנת נסיונות גם מפני שסבלה מבעיה מוגדרת וברורה (עד עצם היום הזה, המקרים הקשים ביותר בטיפולי פוריות הם אלה שנגרמים מסיבה לא ידועה) וגם מפני שהם זיהו בעיניה את רוח הקרב.
כמי שעברה עשרות מחזורים של הפריות מבחנה – כן, עשרות – אני מנסה לדמיין איך התנדנדו חייה של לסלי מחודש לחודש, בין תקווה לאכזבה. איש לא הציג בפניה דיאגרמות עם אחוזי הצלחה מפני שלא היו נתונים, רק השערות. גם זריקות ההורמונים של אז היו הרבה יותר שומניות וצורבות. ועוד לא היו אז משאפים ומחטים דקיקות. איך היא עברה את הסיוט הזה בלי קבוצת תמיכה ובלי אחיות לצרה? האם השאיבה התבצעה בהרדמה? מי החזיק לה את היד? מה גרם לה להאמין שיהיה טוב ושהיא תחבוק תינוק?
ב-25 ביולי 1978 נחשפו תצלומיה הראשונים של לואיז בראון, תינוקת המבחנה הראשונה. הרופאים היו חייבים לפרסם את תמונותיה מפני שבעולם השמרני של אז רבים עקבו אחרי ההריון הנדיר הזה בדאגה ובחלחלה. חששו שתיוולד מפלצת עם קרניים או תינוק שתווי פניו שונים משל אלה שנוצרים בדרך הטבעית, המקובלת והמהנה. שלוש שנים לאחר מכן ילדה לסלי בת נוספת, נטלי שמה – בזכות הפרית מבחנה, כמובן – אלא שתמונתה של נטלי כבר לא פורסמה ולא היוותה שום סנסציה. התהליך של הפריה חוץ גופית, שהתחיל כגישוש באפלה, הפך לעובדה. יש האומרים לאופנה. יותר מ-4 מיליון תינוקות הגיעו לעולם בזכות הטכניקה אשר לפני שנתיים זיכתה את אדוארס בפרס נובל לרפואה.
ובמה זכתה לסלי, החלוצה האמיצה? "בנו", ספדה לה לואיז, בתה הבכורה. "אמא היתה אישה שקטה וצנועה שמעולם לא חלמה להתפרסם. היא הגיעה לאור הזרקורים במקרה, מפני שהיתה מוכנה לעשות הכל כדי להפוך לאם", הוסיפה וסיפרה תינוקת המבחנה הראשונה, כיום אישה בת 34, אם לילד בן חמש, קמרון שמו, אשר נוצר בדרך הטבע – בניגוד לכל סיפורי הסבתא על תורשה.
ישראל, אגב, היתה המדינה החמישית בעולם שביצעה הפרית מבחנה, ואת תינוקת המבחנה הישראלית הראשונה קרוב לוודאי שאתם מכירים. רומי נוימרק שמה. בעשרים השנים האחרונות הפכנו ל"אימפריה של מבחנות", תעשייה שמעוררת הרבה ביקורת, ובצדק: מסחר בביציות ועד לרופאים שמשיקולים כספיים מתחילים להזריק הורמונים לכל אישה שמתקרבת לגיל 40. ומדי פעם מתפרצת בהלה המונית בעקבות מחקר כלשהו הטוען לקשר בין התרופות שמגבירות את הביוץ לבין סרטן-שלא-נדע.
אבל נדמה שמלאכי שמיים מחייכים לשמע בכיו של תינוק המונח בחיק אמו, אשר מדי לילה קיבלה זריקה עד שהישבן שלה היה מנוקב ככברה. האישה הזאת, שכל כך השתוקקה להיות אמא, הגשימה את חלומה בזכות לסלי, האישה שסללה את הדרך לכולנו – כל הנשים שהאושר לא בא להן בקלות, בצ'יק צ'ק, אלא בייסורים ובדמעות.
אז בואו נדליק נר קטן לזכר האישה שבסך הכל רצתה להיות אמא והפכה לאם כל המבחנות.
תודה לך, לסלי בראון. אני מודה לך בשם מאות אלפי הנשים הישראליות שבזכותך הפכו לאמהות.