הדפסה
לכתבה באתר
"המקום האידיאלי לגדל בו ילדים", הכריזה מודעת הפרסומת של חברת הבנייה ''נוה'', שקראה ב-1969 לקנות דירה בשכונת נוה אביבים. הכותב יכול להעיד שהפרסומת דיברה אמת: 16 שנים גרתי בשכונה הזו עם הורי, אחי ואחותי, וחלק מילדותי המאושרת אני חב לתכנון המעולה של האדריכל אהרן דורון, "מלך הבתים המשותפים", שהלך לעולמו לאחרונה בגיל 94.
הרבה מעבר לתכנון המשובח של הדירה, דורון אחראי לתכנון המפורט של נוה אביבים כולה, שהיא מפסגות התכנון העירוני בישראל. העיקרון המרכזי היה מגוון רחב של מרחבים ציבוריים ומשותפים, שיצרו מקום שהזכיר קיבוץ. את מקומם של בתי הקיבוץ הקטנים החליפו מבנים בני 8 או 14 קומות, ואת מקומו של חדר האוכל החליף קאנטרי-קלאב עם בריכות שחייה, מדשאות ומגרשי טניס וספורט. התושבים שוחררו מהצורך לנדוד כדי לזכות בשירותים הבסיסיים: בשכונה היו שלושה מרכזי מסחר שכונתיים (שניים מהם תיכנן דורון) וביניהם שובץ פארק שכונתי ענק, בנוסף לגינות הכיס הרבות שפוזרו ברחבי השכונה. גם גני ילדים ובית ספר יסודי נפתחו בשכונה – פרט שנראה ברור מאליו, אך אינו כזה בימינו.
תוך כדי שחיית חזה בבריכה שטופת השמש או רביצה על כסאות הנוח במדשאה של הקאנטרי-קלאב, אפשר היה לפגוש את בני הזוג יצחק ולאה רבין. השכן שלהם, שמעון פרס, נהג להגיע לכאן לעתים רחוקות, רק בשביל הנכדים, אך מעבר להצצה בשני היריבים הפוליטיים, כאן אפשר היה לראות את כל תושבי השכונה - פה היה הלב של נווה אביבים. כאן שחו ושיחקו כל הילדים, וכאן התחילו הסמול-טוקים של שועי הארץ שהובילו לסגירת עסקאות בלחיצת יד. "כאן הם יגדלו באוויר צח ומשטחי ירק, כשבריכת שחייה עומדת לרשותם. דירה בנוה אביבים אינה רק נכס עבורך – היא גם התגשמות שאיפות ילדיך", הבטיחה הפרסומת, וכאמור, ההבטחה קוימה.
נכון, זאת אינה השכונה היחידה בישראל שמשלבת בניינים גבוהים עם מדשאות גדולות ביניהם (הגם שכאן מדובר בשטחים ירוקים גדולים במיוחד, והבניינים אכן טובלים בהם): אחרי הכל, גם בערים נוספות אפשר למצוא את שיכוני שנות ה-70 האלה, רק שכאן האוכלוסייה מספיק אמידה כדי לשמור על התחזוקה של הבתים והשטחים הציבוריים. יש לזכור שבחתך הסוציו-אקונומי האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך ב-1995, היא דורגה בצמרת השכונות של תל אביב. ועדיין, נוה אביבים היא יוצאת דופן: השכונה המושלמת לדיירים שלה. מי שקנה כאן דירה מצא בה את ביתו. עובדה, התושבים הוותיקים לא מוכנים לעזוב (ועל התוצאה - מחירי הדירות הגבוהים בשכונה - בהמשך הכתבה).
זוג מעודכן בחיים התל אביביים
יותר מ-60 שנות עבודה כאדריכל הפכו את אהרן דורון לאחד ממתכנני המגורים הפוריים והמצליחים בישראל. הוא נולד בווינה ב-1917 בשם ארמין גרוסקופף, ובגיל 7 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את הכשרתו המקצועית קיבל בבריסל אצל הנרי ון-דר-ולדה, ממייסדי סגנון האר נובו (Art Nouveau), ואצל ז'ן ז'ול אגריקס, מבכירי המתכננים של ערי הגנים בבלגיה. באותה תקופה היו השניים שותפים מקצועיים ודורון הצטרף למשרדם כשכיר עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז נאלץ לשוב ארצה. הוא המשיך לשמור על קשר עם אגריקס, שהזמין אותו פעמים רבות לכהן כמרצה אורח בבית הספר הגבוה לאדריכלות.
בארץ ישראל עבד דורון (כאזרח) בצבא הבריטי, וב-1944 הצטרף לצוותו של מהנדס עיריית תל אביב יעקב בן-סירה, הדמות המרכזית שהפכה את תל אביב ל"עיר הלבנה". באותה תקופה התחתן עם שרה סנדלר, לימים שרה דורון, שנכונה לה קריירה פוליטית ממושכת: חברת מועצת עיריית תל אביב, חברת כנסת ושרה בממשלה. בני הזוג היו מעורים מאוד בחיי החברה המקומיים, עובדה שיצרה יחסי גומלין הדוקים בין החיים הפרטיים לבין היותו של אהרן מתכנן מגורים למשפחות.
ערב הקמת המדינה פתח דורון משרד עצמאי, שבו תוכננו מאות מבני מגורים לצד מבני ציבור ותרבות ידועים כגון הסינרמה (שנקראה "הזירהטרון") בתל אביב, בית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית בתל אביב , בית הכנסת "קוממיות" ברחוב מודליאני בתל אביב, קולנוע "ארמון" ברמת גן, המעון לחולי סרטן ע"ש קלור ברמת גן, ובניין חברת התקשורת JCS בשדרות ההשכלה בתל אביב.
מהי דירת המגורים האידיאלית?
דורון השתוקק לעצב את דירת המגורים האידיאלית למשפחה הישראלית, דירה שבה יתקיים קשר מתמיד בין כל בני המשפחה. בכך הייתה שונה תפישתו משאר אדריכלי התקופה: ראשית, הוא לא נכנע לתכתיבים הלאומיים שדגלו במרחב דירתי מצומצם כחלק מתפיסת הקולקטיביות הלאומית, אלא העדיף יחידות מרווחות המעודדות מידה של אינדיבידואליות וליברליות; שנית, מבחינתו ההיבט האסתטי היה משני להיבט השימושי (פונקציונאלי), ואכן חזיתות המבנים שלו היו סתמיות אך הדירות עצמן היו נוחות, מרווחות ונעימות. דורון סלד מאופנות חולפות ודבק ברעיונותיו, שלא פעם נראו מיושנים אך במבחן הזמן והתוצאה הוכיחו עצמם כמכונות מגורים מעולות שאנשים רצו לחיות בהן.
הנוסחה עבדה. "היו לנו עקרונות תכנון שהיינו נאמנים להם בכל פרויקט", מסביר האדריכל צבי שילוח, שהצטרף למשרדו של דורון ב-1973 ומאוחר יותר הפך לשותפו. "בכניסה לדירה תמיד תיכננו חדר מבוא עם שירותי אורחים צמודים. דבר נוסף היה הרעיון של הפרדת המטבח מהסלון, באמצעות קיר עם תוספת פינת אוכל משפחתית בתוך המטבח, חוץ מפינת האוכל הרגילה". שילוח מציין, כי דורון רצה שהדירה תשמור על התא המשפחתי: "הוא סבר שהמועד היחיד שבו יכולה המשפחה לשבת יחד ולשוחח הוא בזמן ארוחת הערב. הוא דאג לתכנן פינות אוכל משפחתיות במטבח, כי ישיבה בשולחן אוכל, בניגוד לדלפק, מעודדת שיחה בין בני הבית, כפי שצריך להיות באירוע משפחתי".
מניסיון אישי, העיקרון הזה הוכיח את עצמו. על אף שהיו לנו טלוויזיה ופינת עבודה, התכנון עודד אותנו לשבת תמיד סביב השולחן. לימים, כשעברתי לדירה אחרת והקמתי משפחה, ארוחת הערב התפרקה: הילדים העדיפו לאכול מול הטלוויזיה, אני העדפתי לאכול מול המחשב, ואשתי קראה על הדלפק שחיבר את המטבח והסלון בחלל פתוח (Open space). במשך השנים האשמתי את התקשורת האלקטרונית כגורם מרכזי בהתפוררות הקשר המשפחתי, אך מרגע שהבנתי שהסרת המחיצות בין החדרים (המטבח, הסלון ופינת העבודה) היא מקור הבעיה, החלטתי לאמץ את הרעיון של דורון, לבנות קיר ולהפריד בין המטבח לסלון. מאז, כבמטה קסם, חזרה הארוחה המשפחתית, ממש כמו פעם.
האדריכלית רוני בר, חוקרת באוניברסיטת תל אביב, מתגוררת בצפון הישן של תל אביב, בדירה שתיכנן דורון לחברת "נוה" בשנות ה-50. בר, שחוקרת את דפוסי החיים ביחידות מגורים בישראל, מספרת שהרעיון של Open space נולד יחד עם הזרם המודרניסטי בתחילת המאה ה-20. בהיבט הטכנולוגי השתחרר הבניין מקירות נושאים, שאת מקומם תפסו עמודים; בהיבט החברתי, הסרת המחיצות הייתה בעיקרה פעולת-נגד לתוכנית הדירה הוויקטוריאנית, ששיקפה אפליה מעמדית, גילאית ומגדרית והושתתה על הפרדה בין משרתים לאדונים, בין הורים לילדים, בין גברים לנשים. "הפיכת המטבח לחלק מהסלון נועדה להוציא את האשה מהמטבח", אומרת בר.
לדבריה, מאחר שהדירות הוקטנו באותה תקופה, פריצת הקירות העניקה אשליה של מקום רחב, מואר ומאוורר. "ה-Open space הפך לחלל שבו הכל מתרחש: עושים שיעורים, אוכלים, קוראים עיתון, מקפלים כביסה, ולכן יש כאלה שרואים בו דבר חיובי", אומרת בר. במחקר שערכה על עשרות בתי- אב בדירות עם Open space, היא מצאה כי בין בני המשפחה נוצרו סביב החלל הפתוח מתח ולחץ, בין השאר בגלל התוכנית שעודדה פעולות מקבילות. "האמא תמיד רוצה שיהיה נקי ומסודר כי הכל חשוף, האמא גם משגיחה כל הזמן על הילדים. למעשה, במקום להשתחרר מהמטבח היא התקבעה ונותרה שם, תוך שהיא שולטת על כל הסביבה, במקביל לשאר הפעולות כמו רחיצת כלים, שיחת טלפון, קיפול כביסה או בישול".
ואולם, החלל הפתוח הפך לסטנדרט שמופיע בכל דירה בישראל. למרות הקידמה, בחרו הקבלנים לשוב אל קופסאות הנעליים: דירות שמתוכננות למשפחה אך אינן מעודדות את חיזוק התא המשפחתי, כשבסופו של דבר כל אחד מבני המשפחה מסתגר בחדר או בפינה שלו. האדריכלים נכנעו לתכתיבי הקבלנים, שלא רצו לפתח את סביבת המגורים והעדיפו להציע יחידות מגורים שלא עונות על צרכי המשפחה ולכידותה.
המחירים בשכונות שלו ממשיכים להמריא
אהרן דורון הוכיח שתכנון איכותי משתלם היטב ליזמים ולמשקיעים, גם בטווח הארוך. פרויקטים שתיכנן לחברת הבנייה "נוה", כגון מחצית מרחוב בארי בצפון הישן של תל אביב, נוה אביבים (שנות ה-60 וה-70), נוה אמירים בהרצליה (שנות ה-70 וה-80) ומרום נוה ברמת גן (שלושה מבנים בסוף שנות ה-90) הפכו כבר בזמן ההקמה לסיפורי הצלחה. 40 שנה מאוחר יותר, ממשיכות הדירות והשכונות הללו לתפקד היטב וליהנות מביקוש עצום וממחירים גבוהים במיוחד. שי פייראיזן, יועץ נדל"ן בכיר בסוכנות "אנגלו סכסון הרצליה", מספר שהביקוש לדירות בשכונת נוה אמירים בצפון הרצליה ממשיך להיות גבוה: לדוגמה, דירת 5.5 חדרים בקומה שלישית נמכרה לאחרונה תמורת 2.12 מיליון שקלים, "עולם אחר לגמרי" לדבריו לעומת בניינים אחרים באזור.
נוה, שהייתה חברה משגשגת ויוצאת דופן באיכות מוצריה ובשירות שהעניקה ללקוחותיה, הפכה את דורון, באופן לא רשמי, לאדריכל הבית. "בנייני נוה הם מותג בעיקר מפני שהיום כבר לא בונים דירות בגדלים כאלה, עם חדרים כל כך מרווחים וחלונות גדולים", סבור עדי ששון, מתווך בסוכנות "סאני נכסים" ברמת אביב. "אף אחד לא בנה ולא בונה דירת 3 חדרים בגודל של 110 מ"ר או דירת 5 חדרים בגודל שמגיע ל-200 מ"ר, ולכן הביקוש הגבוה". לדבריו, הוא מכר לאחרונה דירת 5 חדרים בשטח 170 מ''ר בבניין שתיכנן דורון תמורת 4.25 מיליון שקלים. "אין כאן הרבה עסקאות", הוא מצהיר, "כדי שדירה תוצע למכירה צריך שמישהו ימות, כי מי שקונה כאן לא עוזב".
נוה אביבים הצליחה למשוך אליה לצד שגרירי מדינות זרות, את בכירי המשק, הפוליטיקה, המדע והתרבות בישראל. בין הדיירים המפורסמים שהתגוררו (וחלקם עדיין) בבתים שתכנן דורון בנוה אביבים: ראש הממשלה יצחק רבין; נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס; הרמטכ"ל דן שומרון; שרים כמו אבנר שאקי, אברהם שריר ויולי תמיר; פרופ' יקיר אהרונוב, חתן פרס ישראל לפיזיקה ובעל המדליה הלאומית למדעים של ארה"ב; הבדרן המנוח דודו טופז; מאמן הכדורסל צביקה שרף; איש העסקים אודי רקאנטי; בעל רשת ההלבשה משה גולברי; מייסדי חברת ד"ר פישר, דבורה ואלי פישר; ופרופ' איתמר רבינוביץ, שהיה נשיא אוניברסיטת תל אביב ושגריר ישראל בארצות הברית.
"לאחר רצח רבין בנינו כמה מגדלים חדשים בני 18 קומות בנוה אמירים", מספר צבי שילוח, "ולאה רבין החליטה לרכוש שם דירה חדשה. היא כל כך אהבה את הדירה בנוה אביבים, שהיא חזרה אלינו כדי שנייעץ לה בתכנון. בסוף היא החליטה לא לעבור, ולהישאר בדירה בנוה אביבים".
אך לא רק לבעלי אמצעים תיכנן דורון. בין השאר תיכנן גם את קרית צאנז בנתניה ואת קרית באבוב בבת ים. מגדלי המגורים המוקדמים שתיכנן בתל אביב (מעל השופרסל בפינת הרחובות ארלוזורוב ויהושע בן-נון, ובין הרחובות מוזיר ואפשטיין) ובפתח תקוה (גם כן מעל לשופרסל) הפכו למוקדים עירוניים קטנים. גם גורדי שחקים הוא תיכנן, אך לא כאן אלא בטהראן: שבעה מבני מגורים בני כ-30 קומות בשכונת פאראזד. בחזרה לכאן, שני מבני מגורים חשובים שלו היו המבנים הראשונים בכיכר המדינה, שהפכו להצלחה מיידית ופרטיהם הועתקו לכל בתי הכיכר.
המשפחה מעל לכל
ב-1987 זכו דורון ושילוח בפרס רוקח לאדריכלות, על פרויקט המגורים ברחוב דוד המלך 18-16. בני הזוג דורון התגוררו מול הפרויקט הזוכה, בדירת הגג של אחד ממגדלי המגורים שהוא תיכנן ל"נוה" בשנות ה-60. "הוא היה אדם לבבי", מתאר שילוח את שותפו, "עבדנו ביחד 30 שנה ומעולם לא רבנו". מעל לכל קו באישיותו של דורון, הוא מדגיש עד כמה חשובה הייתה המשפחה בעיניו: "גם אם היינו באמצע ישיבת עבודה חשובה, אם אחד הנכדים התקשר פתאום וביקש שיבוא אליו, דורון היה מתנצל בפני הנוכחים, קם מהכיסא ויוצא".
הדומיננטיות של דורון בתכנון החלה להתפוגג באמצע שנות ה-90, יד ביד עם עלייתו של המחשב ככלי התכנון העיקרי. כמו רבים מבני דורו התקשה דורון להבין את המהפכה הדיגיטלית. ב-2002 החליט לפרוש מהמקצוע ולסגור את המשרד, ואת העשור האחרון לחייו בחר להעביר לצד בת זוגו, הנכדים והנינים. עם מותה של שרה דורון, זוגתו במשך כ-60 שנה, בסוף 2010, לא נותר דורון בודד זמן רב: האדריכל ששיכן אלפי משפחות בעולם הזה עבר להתגורר בעולם הבא.
