הצעירים שבחרו להעתיק את מקום מגוריהם לתל אביב לקראת הלימודים באוניברסיטה, מכירים את הרגע שבו הכרוז ברכבת מודיע: "תחנת תל אביב האוניברסיטה". הסטודנטים הטריים נרגשים – עוד כמה דקות ייכנסו לראשונה בשערי הקמפוס – אך אז הם מגלים את המציאות שממתינה לאזרחים נטולי רכב פרטי: מסלול הליכה מפרך, הכולל טיפוס די תלול וצעדה בין מגרשי חנייה גדולים לצד נתיבי תנועה סואנים. "טיילת המדע" שאמורה להיחנך בשנת הלימודים הבאה תנסה להנעים במקצת את זמנם של התלמידים הצועדים, גם אם זמן ההליכה לא יתקצר, כחלק מתכנון בית הספר החדש ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, שאמור להיפתח בפאתי הקמפוס.

 

הטיילת, שהיא פרויקט משותף לעירייה ולאוניברסיטה, מתוכננת במשרד אדריכלות הנוף "ברוידא מעוז" (אדריכלית אחראית ושותפה במשרד: שלומית זילברמן), שמתכנן חלק ניכר מהפארקים העירוניים בתל אביב-יפו בשנים האחרונות. במקרה הזה מדובר באזור מת, שטח הפקר לא מטופל. "בחזוני הטיילת תהפוך לחלק ממרחב שלם של טיילות ושבילי אופניים שיתחברו אל העיר", אומרת רות מעוז כשהיא מצביעה על תצלום האוויר של האזור, ומשרטטת באצבעותיה חיבור עתידי בין הטיילת לשכונת רמת אביב, לציר המוזיאונים של רחוב לבנון ולשכונות המערביות של עבר הירקון (ראו צילום אוויר).

 

הטיילת תימתח לאורך כ-700 מטרים ולרוחב כשישה מטרים, מעל גבעת הכורכר המשקיפה על נתיבי איילון. היא מיועדת להולכי רגל ולרוכבי אופניים, ושדרה של עצי מייש בונגה בוגרים תינטע בה. על הדופן הסמוכה למצוק הכורכר יישתלו צמחים, שילוו את מבטיהם של הצועדים. הטיילת מתחילה ונגמרת במעגלי תנועה, ולאורכה מתוכננות "ארבע אתנחתות", או בשפה פשוטה: מרפסות. שתיים מהן גדולות ומונחות על הקרקע, והאחרות תלויות על קונסטרוקציה קלה. הטיילת תתחבר לבניין החדש ותעטוף אותו. "שני הפרויקטים ניזונים ומשרתים זה את זה", סבורה מעוז.

 

לבית הספר מגיעים באופניים וברגל

 

פעמים רבות מתהדרים אדריכלים ויזמים ב"בניינים ירוקים" העוטים מערכות סולאריות מתקדמות ובנויים מחומרים אקולוגיים, אלא שהערכים הירוקים נמחקים כבר במגרש החניה, אם מעודדים את יושבי הבניין להגיע ברכב הפרטי. בבניין פורטר לא יהיה מגרש חניה (למעט חניית נכים). לכאן אפשר יהיה להגיע ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית, ומקלחות בקומת הקרקע יאפשרו לבאים להתרענן לפני שנכנסים פנימה.

 

ברחבה יוקמו בריכות אקולוגיות שניזונות ממערכת מים אפורים, הניזונה ממי כיורים ומקלחות, כשבחורף נוספים גם מי נגר עילי ומי צמ"גים (צינור מי גשם). בהמשך למצוק מתוכנן קיר משופע מצופה כורכר המנסה להידמות לגבעה הקיימת. בחצר תישתל צמחייה מקומית. מחצית משטח הגג מיועדת לתפעול, והחצי השני מוגדר כ"גג ירוק" שבו יישתלו צמחים סוקולנטיים (צמחים מדבריים, שצריכת המים שלהם נמוכה) על גבי מצע מנותק, שאינו ניזון מאדמה. הגג אמור לצנן את הקומה העליונה, וישמש למחקר. בנוסף תהיה אפשרות לסטודנטים "לאמץ" חלקת מחקר פרטית משלהם.

 

את בית הספר, שמתיימר להיות המבנה הכי ירוק שתוכנן בישראל, מתכננים שלושה משרדים - "גיאוטקטורה" בראשות האדריכל יוסי קורי, "אקסלרוד–גרובמן אדריכלים" ו"חן אדריכלים" – שזכו במשותף בתחרות שנערכה מטעם קרן פורטר ואוניברסיטת תל אביב ב2008. הפוליטיקאית הבריטית היהודייה שירלי פורטר היא התורמת המרכזית למבנה, ששטחו 4,000 מטרים רבועים ושנמצא כעת בסוף שלב השלד. החברה הבונה היא "שיתופית".

 

ניכר שהתורמת הראשית מכוונת הכי גבוה שאפשר: המטרה היא זכייה במדליית פלטינה של LEED (מנהיגות בתכנון אנרגיה וסביבה), המדרג מבנים ומגורים ירוקים. העקרונות פותחו לראשונה במועצה האמריקאית לבנייה ירוקה, כשתקן leed מתייחס למעטפת הבניין, לצריכת האנרגיה ולחומרים. ניקוד מצטבר גבוה מ-80 יעניק את המדליה הנכספת. כל פרויקט נבחן פעמיים: בשלב התכנון שולחים אדריכלי המבנה את שרטוטיו לוועדה וממתינים להערות; בחינה נוספת נעשית בגמר הבנייה. מבנה "אינטל" בחיפה זכה כבר במדליית זהב.

 

קרבתו של בית הספר לנתיב התנועה הסואן תשפיע גם על סביבתו. מדובר במבנה ללא גדרות, שהקיר החיצוני שלו פונה לאוטוסטרדה. קל להתבלבל ולחשוב שהחזית הדרומית - קיר תלת-ממדי העוטף את הבניין - מורכבת מלוחות סולאריים. למעשה, אלה שפופרות תרמו-סולאריות שאחראיות על מיזוג האוויר בעזרת השמש, ללא צורך בחשמל.

 

ה"אקו וול" (הקיר המהדהד) מצליל את האטריום המרכזי, שבתוכו נמצאת קפסולה בצורת אליפסואיד (אליפסה תלת-ממדית) שבה ימוקם חדר הישיבות. "הקיר והאלמנט משמשים כחלון ראווה אנכי בעבור המחקרים שנעשים בבית הספר", אומר קורי. על דופן הקפסולה תותקן תאורת לד, שתשתנה בהתאם לרמת זיהום האוויר בתל אביב ותתריע בפני הנהגים על כך. "הפרויקט הוא קטליזטור לפיתוח הסביבה", מצהיר קורי, "הוא יעלה את סטנדרט הבנייה באוניברסיטה ויהיה למקור גאווה לאומי ועולמי - זהו מבנה בחזית הבנייה הירוקה בעולם". 

 

מדוע רק מבנה אוניברסיטאי זוכה לתכנון מוקפד, ואדריכליו ויועציו לתגמול נאות יחסית? מדוע רק גופים מעטים מבינים שהשקעה בתכנון פירושה חיסכון לטווח הארוך? בעוד שבפרויקטים רבים בישראל צוות היועצים אינו אלא חותמת גומי, כאן מלווה צוות היועצים – בין השאר יועץ תאורה טבעית, יועץ תאורה מלאכותית, יועץ איטום, יועץ מיזוג אוויר, יועץ אלומיניום ויועץ זיגוג - את הבנייה לאורך כל הדרך. תקציב התכנון יקר יותר, ומהווה כ-12% ממחיר הבנייה – בשאיפה שההוצאה תתקזז במהרה בזכות החיסכון שיושג באנרגיה ובמים.