הדפסה
לכתבה באתר
מיצב צבעוני של האמן הצרפתי דניאל בוראן,
שמגדיר מחדש את החלל של הגראנד פאלה (Grand Palais) בפאריז, משלב אדריכלות, אמנות ובעיקר הרבה כיף. זו השנה החמישית שבה מתקיימת תערוכת מונומנטה (MONUMENTA)
בארמון הנודע, ביוזמת משרד התרבות והתקשורת הצרפתי. בדומה לביתן גלריית סרפנטיין בלונדון,
שאותו מתכנן בכל שנה אדריכל מוזמן אחר, גם כאן מוזמן בכל שנה אמן בעל שם עולמי להפוך את החלל הגדול למיצב אמנותי, למשך שבועות ספורים. בשנים הקודמות זכתה התערוכה להצלחה עצומה, כאשר האולם - ששטחו 13.5 אלף מ"ר - אירח אמנים כמו אנסלם קיפר, ריצ'רד סרה ואניש קאפור: עבודתו של זה האחרון, אשתקד, משכה מעל 270 אלף מבקרים בתוך חודש וחצי.
הגראנד פאלה, שחותם את שדרות שאנז-אליזה לקראת כיכר הקונקורד, הוא אחד המבנים ההיסטוריים הגדולים בעיר האורות. המבנה, שהוקם ב-1900 ושימש מאז לתערוכות ולירידים מסחריים, הוקם כמו קודמו הידוע מגדל אייפל (1889) לרגל התערוכה הבינלאומית "אקספו", שהתקיימה שוב בפאריז בתחילת המאה ה-20, ונועדה להציג את מיטב התוצרים והחידושים הטכנולוגיים של המדינות המשתתפות.
מדובר במבנה בצורת צלב, בעל תקרת פלדה וזכוכית תעשייתית בסגנון אר-נובו, המושפע מארמון הקריסטל בלונדון (1851), שהיה המבנה המשמעותי הראשון בסדרת התערוכות הבינלאומיות. אורכו של האולם המרכזי (Nave) הוא 200 מטרים, ובמרכזו כיפה המתנשאת לגובה 45 מטרים. ב-1996 השתחרר בורג מתקרת הזכוכית וצלל 35 מטרים לתוך תיבת תצוגה. בעקבות התאונה הזו נסגר המקום לשיפוצים נרחבים, שנמשכו 10 שנים. מאז פתיחתו המחודשת מתקיימות בארמון תערוכות גדולות.
קרחת יער במרכז החלל
עבודתו של בוראן בן ה-74, המוצגת בימים אלה, נקראת "אקסצנטרי(ות), עבודה באתר". המיצב כולל 377 מסגרות עגולות שעליהן מתוחות יריעות פלסטיק שקופות בארבעה צבעים – כחול, צהוב, ירוק וכתום. עיגולי הצבע הקליידוסקופיים מוצבים בגבהים שונים על גבי מערכת של מוטות מתכת בצבעי שחור-לבן, כך שניתן לשוטט תחתיהם וביניהם, להביט דרכם אל תקרת הזכוכית, או לעלות לאחת הקומות העליונות ולהשקיף על כל הפסיפס הצבעוני מלמעלה.
במרכז המבנה, מתחת לכיפה שכוסתה לסירוגין ביריעות כחולות ריבועיות, נותר שטח התצוגה חשוף, ללא קירוי המסגרות הצבעוניות. ב"קרחת היער" הזו הונחו כמה במות עגולות מכוסות מראות, שעליהן מתקיימים אירועי תרבות ומוזיקה, מפגשים והרצאות. בשאר הזמן, הקהל מוזמן לטפס על הבמות ולהביט דרכן על ההשתקפות של הכיפה והשמיים ועל הבבואה שלו עצמו.
חלל חד-פעמי, עבודה חד-פעמית
בוראן מכנה את עבודתיו ב-50 השנה האחרונות כ-in situ, "באתר": כל עבודה מקבלת משמעות רק בחלל שבו היא מוצגת, בהקשר המסוים שבשבילו היא תוכננה. הוא מנסה לייצר יחסים הדדיים בין היצירה לחלל התצוגה שלה: החלל מגדיר את העבודה, והיא בתגובה משנה את אופי החלל, או לפחות חושפת את איכויותיו באור לא מוכר.
נאמן לתפיסתו, בוראן יוצר את עבודותיו באתר עצמו כבר בשלב גיבוש הרעיון. ללא עבודה מקדימה בסטודיו, הכנת סקיצות או מודלים תלת-ממדיים, הוא נודד מאתר לאתר בלי לדעת מראש מה הוא עומד ליצור. הוא מתבונן, חוקר, מתכנן ויוצר בשטח שהוקצה לו להקמת היצירה, ומאחר שכל מיצב הוא ייחודי וחד-פעמי, בסיום התערוכה הוא נהרס ואינו מוקם מחדש במקום אחר. בעזרת הצבת אלמנטים במרחב הציבורי, בוראן חוקר מושגים כמו נקודות מבט, חלל, צבע, אור, תנועה וצליל. בין עבודותיו הידועות (והשנויות במחלוקת, יש לציין) נמנים מיצבים שהקים במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בפאלה רויאל בפאריז ובביאנלה בוונציה, שם ייצג את צרפת וזכה על עבודתו זו בפרס אריה הזהב.
הפעם, הסביר היוצר, המרכיב המשמעותי ביותר במבנה הוא גג הזכוכית, המקרה מרחב ציבורי עצום אך מאפשר לחוש את שינויי מזג האוויר והאור החודר פנימה, לראות את תנועת העננים ולשמוע את טיפות הגשם. בניגוד לשנים קודמות, שבהן התערוכות היו קודרות משהו, הקו הססגוני המדגיש את נוכחות השמים והאור בתוך המבנה. כשנשאל האמן אילו שיקולים הופעלו בבחירת הצבעים ומה הם מייצגים, הוא ענה בפשטות שאלה הגוונים היחידים שבהם מייצרים את יריעות הפלסטיק.
גובה הצבת האלמנטים הצבעוניים נקבע לפי גובה הדירות הממוצעות בבירה הצרפתית, כדי להעצים את המתח בין החלל החופשי העצום במבנה לבין קנה המידה האנושי והפעילויות היום-יומיות המתרחשות בתערוכה: הפסקת קפה, שיחה, סתם שוטטות. במשך היום אור טבעי שוטף את האולם, ובלילה נדלקת תאורה מלאכותית ששופכת אור אחר על החלל.
לכל מתבונן ניתן החופש לבחור את נקודת המבט שלו, ולראות את האדריכלות המקורית של המבנה דרך פילטר צבעוני, במקום להסתיר אותה עם קישוטים. התערוכה פתוחה עד 21 ביוני, ולמבקרים מומלץ לקוות ליום קיצי ושטוף אור - ולהצטייד במצלמה. מותר לצלם.
