הדפסה
לכתבה באתר
למרות שבאזור פלורנטין פועלים כמאה בתי דפוס, לא נראה שקו 18 יהיה עמוס בימי שבוע-הספר הקרוב בתושבים שיעשו, לפנות ערב, את דרכם אל הדוכנים בכיכר רבין. וזה לא שלא עושים אצלנו אהבה בלשון. להפך. מלאכת הכתיבה אהובה עלינו מאוד. ברחובות שלנו פזורות מטאפורות:
אוהבים משחקי לשון.
גם חריזה.
מודעים למשלבי השפה וקשובים לסלנג.
ערים לקיומם של סימני פיסוק.
מקפידים על איות.
מנסחים אמיתות קיומיות מטלטלות.
ואפילו מעודדים קריאה.
אבל אין מנוס מלהודות: ספרים לא ניצבים בראש סולם העדיפויות השכונתי. גם אם מישהו נדלק על מוראקמי.
הרבה יותר קל להשיג בשכונה אוכל לכלב מאשר מזון לנשמה, כמו שאומרים, ובכל זאת, לפעמים אפשר לפגוש על המדרכה רמז לכך שיש בעולם ספרים חוץ מ"ספר המשלוחים הגדול" (המוטל אחת לאיזה זמן על כל מפתן).
במקרים נדירים אפשר למצוא את הדבר עצמו, השלם והכרוך, גם אם תקוע על וו חלוד.
"למה דווקא אני?" מאת יעקב דמקני. מריח כמו פסבדונים, אבל יוצא סיפור סיפור. גוגל מגלה שיש איש כזה, והוא אחד ממנהיגי קהילת היהודים המשיחיים בישראל. אם לסמוך על הביקורת, במקרה שלו, השלם אינו עולה על סך חלקיו. "הגעתי לעמוד 52 בו מתחיל הפרק על ג'ף", כותבת ליהי,
בת 32 מעפולה, "אחרי עמוד 52 הגיע עמוד 77. אני ממשיכה בכל זאת כי הספר מצא חן בעיניי, אבל להגיד שזה לא מפריע לא אוכל להגיד".
מוטי 28 הרבה פחות סובלני. "אני מבקש ממכם", הוא כותב,
"לאמת את הסיפור האמיתי, שבעצם יעקב דמקני חי עם אישה גויה במשך שש שנים ללא התמסדות של נישואין... אהם, אבל נראה לי שזה קצת אהם סותר את הברית החדשה ואת התורה בכלל אהם, אז בבקשה תחקרו ותבררו טוב מאוד מיהו דמקני...".
זה מה שעשה מוסף "7 ימים", שפרסם באוגוסט 2008
תחקיר מקיף על היהודים המשיחיים, שבמרכזו דמקני. ביוטיוב אפשר לראות את הסופר, בין השאר, ב"דרשה" שלא עלתה יפה, בפני פנסיונרים.
גם ציור על דפי ספרים יצא לפנסיה די מזמן, אם אינני טועה, ובכל זאת הוא פורח כעת ברחובות.
דפים משומשים יש בשפע, אבל ספרים משומשים קשה להשיג. את פינת הספרים להחלפה, שצצה יום אחד באחת מהפיצוציות, החליפה כעבור זמן קצר תחנה חדשה של מפעל הפיס. מממ... אולי אפשר להירשם כאן לפרס ספיר.
גם על החלון השמח במספרת הגברים "יוחאי" יש מדף למשומשים, אך הם ניצבים עליו יותר כאבן שאין לה הופכין. מעין משקולת מעל חפצי החן המשתלשלים תחתיהם. ובאלה דווקא יש תחלופה. (מוצצים, משרוקיות, נעל).
יוחאי עצמו (אם כך קוראים לו ולא רק למספרה) הוא ספר ואיש ספר, העושה את רוב ימיו בקריאת תהילים וספרי קודש אחרים, בתוך המספרה או ליד השולחן הערוך שסידר לעצמו על המדרכה.
בנסיבות האלה, ברור שהיה די מסעיר למצוא אצלו את ה"וידויים של הגרילה גירלז" (קבוצת אמניות אמריקאיות, פמיניסטיות לוחמניות, שניהלו בשנות השמונים מאבק קולני ומתוקשר בסקסיזם ובגזענות).
אצל יוחאי, אגב, משלמים כמה שיכולים ורק אם יכולים. ספר-הגברים הוא איש מצווה. ולמאמינים אדוקים כמוהו הרבה יותר קל למצוא בשכונה משהו לקרוא.
די ברור שאצלנו:
מנצח את:
ואם להסיק מחלונות הראווה, בעולם הספרות האמונית מדברים עם הקוראים בעכשווית, כולל המבצעים.
מחלון "פלטרין של מלך" (כך נקרא סניף חב"ד השכונתי) קורצים שניים: "יהדותון" -- מדריך מקיף ועכשווי לחיים יהודיים; ו"אחד מי יודע" -- "תרמיל מושגי יסוד ביהדות". לא קשה לנחש לאיזה קהל יעד הם מכוונים.
אבל אם לשפוט על פי ההזמנות שהחבר'ה מ"פלטרין של מלך" מחלקים בשכונה לדילים של תפילה פלוס ארוחה, די ברור שלקוחותיהם מעדיפים מוצרי יסוד על מושגי יסוד.
לא כך הדבר בחנות המשקאות. "לג'נד אוף קרמלין" קוראים לספר הוודקה שלהם. אריזה רב תכליתית למגזר שעדיין קורא ספרים (כך לפחות אומרות השמועות). עסקה משתלמת: למרות שדופקים את הראש, מותירים על האורחים רושם תרבותי.
שימוש בספר שלא למטרות המקובלות, מתברר במהלך ביקור במוזיאון הלח"י, כשיטה מוכרת בשכונה מימים ימימה, גם אם לא נולדה ממרדף אחר מנעמי החיים.
המוזיאון שוכן בבניין שבו נתפס ונורה למוות מנהיג הלח"י אברהם שטרן, יאיר, שהיה משורר, אם כי, יותר לוחמני מאשר חולמני.
ולא רק משורר היה אברהם שטרן, אלא גם סופר. את ספר ההדרכה לשימוש באקדח כתב עם דוד רזיאל. מטעמי זהירות, כנראה, הם חתמו עליו בשם ד. ראש (ראשי התבות של שמותיהם).
במוזיאון יש גם ספריה קטנה, והספרנית החביבה, שהזמינה אותי להיכנס, שאלה אם אני מעוניינת במקרה בכל כרכי האנציקלופדיה העברית. "אנחנו לא זקוקים לה", היא אמרה, "אבל לא נעים לזרוק". סרבתי. הסיבה כתובה על קיר במרחק חמש דקות הליכה מהמוזיאון.
אם הגענו למרפסת, אפשר לקבוע די בוודאות, שהבנייה המואצת -- שהופכת, בימים אלה ממש, את השכונה לשיכון -- מסגירה גם מהו הרב-מכר האהוב על אדריכלי התקופה.
כל בית צריך מרפסת. אולי כדי לשבת לקרוא משהו. נכון, לא אבדה תקוותנו. אנחנו מאמינים ש:
וגם אם בניין חדש יכסה על האמת שלנו, נמשיך להאמין.
ומי שהולך איתנו מקבל:
