כולנו נמשכים לאנשים יפים, גם כשאנחנו אומרים שיותר חשוב לנו האופי מהיופי. זה חוק טבע, להימשך להרמוני, ליפה. גם מחקרים מוכיחים כי קיימים מודלים אבסולוטיים של יופי. בתכלס, סטנדרטים של יופי הם משתנים. התקשורת מקדמת אידיאלים מתחלפים של יופי השכם והערב, הון עתק מכלכלת העולם מושקע ביופי וטיפוח, וזמן ניכר מיומו של האדם הממוצע מושקע במראה החיצוני. משום מה, בנוסף לאובססיה שלנו עם המעטפת החיצונית, אנחנו גם מטפחים תפיסה שלאנשים יפים יותר קל, כמאמר המשורר, "וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן".

אני לא הייתי הילדה הכי יפה בכיתה. לא הייתי ילדה יפה נקודה. אני זוכרת גם שבתור ילדה הרגשתי את זה וידעתי שאני צריכה להתאמץ כדי למצוא חן. המחשבות על עתיד ורוד התבססו על הידיעה ש"כשאגדל אהיה יפה" ולא על "כשאגדל אהיה מוצלחת ואהובה", גם אם לא אהיה יפה. מגיל 10 ידעתי שאעשה ניתוח פלסטי באף ובגיל 17 עשיתי אותו. בנס ניצלתי מניתוח הוספת שתל סיליקון קטן בסנטר "ככה על הדרך, כדי להשלים את הפרופורציות". ואם זה לא מספיק, אז הייתי גם גרועה בספורט ועוד יותר חלשה בחשבון. אבל כנראה שיש בי איזה חוסן פנימי שאפשר לי לגדול ולהתפתח לאישה שמחה ובטוחה.

אז אמנם כולנו חכמים וכולנו יודעים את התיאוריה, למתכון מוצלח לחיים מאושרים ומשמעותיים לא חייבים להוסיף מרכיבי יופי טופי ותחרותיות, אבל זה שאנחנו מבינים את זה, עדיין לא אומר שאנחנו מקנים לזה תשומת לב, שזה באמת הופך ממשהו שאנחנו עסוקים בו למשהו שאנחנו מייחסים לו את המינימום הנדרש. ויותר מהכל, איפה הילדים שלנו בכל הסיפור הזה? בין החינחונים של מותגי הריאליטי שבקושי שורדים את המחשופים שלהם, לשאר האייקונים שניבטים אליהם דרך כל מסך ושלט חוצות, השבוע הופתעתי לגלות את הגזרה הבאה של החדירה. חוברות הלימוד של בית הספר. מתברר שגם בחוברות הלימוד של ילדים בכיתה א' טורחים לקבע לזאטוטים את דפוסי ההתנהגות ההולמים לאזרח עתידי בחברה שלנו. כך, במקום קטעי קריאה שמקדמים ערכים של חברות, שיתוף פעולה, מאמץ והשקעה, מצאתי את "אני רוצה לשבת ליד איילה, כי היא הכי יפה בכיתה...". וזה לא משפט אחד, אלא שיר שלם, שאלבי טחן לאיטו, והמוח שלו לעס אותו היטב.

מה אנחנו יכולות ויכולים לעשות כדי ליצור סולם ערכים שונה ממה שאנחנו גדלנו עליו ולחסוך סבל מיותר בתקופת הילדות? אנחנו מחויבים לתת להם (ולנו) סולם ערכים חדש. נראה לי שקודם כל צריך להקפיד ולבדוק את החומרים שאנחנו מגישים להם בביה"ס ולוודא שהמורים מעריכים מאמץ, השתדלות, דאגה לחבר ויכולת השתלבות בקבוצה, יותר מהישגים לימודיים וכישרונות מולדים. אלה שינויים מתבקשים, לא רק כדי לחסוך סבל לרבים מילדינו, אלה כדי להניח פה יסודות למציאות חדשה שתאפשר את הצמיחה של חברת מופת.