הדפסה
לכתבה באתר
כולנו מאמינים כי "העולם שייך לצעירים", במיוחד כשמדברים על עולם האופנה, תחום שמקדש ומעריץ את הנעורים ונמצא במרדף תמידי אחר פנים חדשות. עולם שבו דוגמניות פורשות לגמלאות בגיל 25, אלא אם הגיעו לדרגת סופר־מודל והצליחו להבטיח לעצמן קמפיין אחד או שניים, לרוב עבור חברת קוסמטיקה המתמחה באנטי־אייג'ינג במקרה הטוב, או לנעלי נוחות במקרה הרע.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אבל לאחרונה נראה שסובלנותם של חובבי האופנה גוברת ולִבה של הפאשניסטה החדשה מתרחב גם אל אנשי הגיל השלישי. נשים וגברים, שחלקם חצו כבר מזמן את גיל הפרישה ממעגל העבודה, מצליחים לרכז סביבם עדות של מעריצים, לא רק בזכות מפעל חייהם, אלא גם בזכות הסטייל וסגנון הלבוש המשובח שלהם, כמו גם הבחירות האופנתיות והגישה המסקרנת שלהם לאופנה.
חלקם אף מהווה מקור השראה לצעירים שיכלו להיות הנינים שלהם. אם אתם חובבי אופנה אמיתיים, זה הזמן להכיר את האנשים הכי קולים בסביבה.
חשיפה
ארי סת' כהן, יהודי אמריקאי בן 30, היה הראשון להפנות את הזרקור אל פלח האוכלוסייה המזדקן, כשפתח לפני שלוש שנים את הבלוג המצליח Advanced Style,
שבו הוא מעלה תמונות של נשים אלגנטיות ואציליות בגילאי ה־80־90 (ואף 100!) לחייהן. כאלה שאוהבות להתלבש באופן אקסצנטרי ובעלות סגנון ייחודי.
הבמה שהעניק לנשות הגיל השלישי (ואף הרביעי) במדיה הנשלטת בעיקר על ידי בלוגריות בנות עשרה שאוהבות להעלות לרשת תמונות של עצמן, הולידה באופן מפתיע גלי הערצה שהובילו להפיכתו לאחד מבלוגי האופנה הפופולריים ביותר ברשת.
"כשהגעתי לניו יורק, ראיתי את כל האנשים המבוגרים שהולכים ברחובות, עצמאיים ומלאי סטייל, ופשוט הוקסמתי", מספר כהן כיצד הכול התחיל. "לי תמיד הייתה גישה חיובית כלפי התבגרות והזדקנות, אבל הרבה אנשים שהכרתי, בעיקר באמריקה, התעלמו לחלוטין מאנשים מבוגרים.
כשזה תפס, מאוד שמחתי שיותר ויותר צעירים נחשפים לאנשים האלה, שבאמת ראויים לתהילה. עד אז הם לא זכו לשום הכרה על היותם אנשים נפלאים שעברו כברת דרך, ויש להם עולם וחוכמה שונים משלנו ואפשר ללמוד מהם המון". חלק מן הנשים שהופיעו בבלוג של כהן אף פתחו בעזרתו בלוגים שבהם הן מציגות תמונות שלהן עצמן.
כיום, עם יותר מ־300,000 מבקרים באתר מדי חודש ואינספור כתבות, כולל ב"ניו יורק טיימס" היוקרתי, עומד כהן להשיק גם ספר תצלומים, תערוכה וסרט דוקומנטרי. "הסטייל של הנשים האלה היה הדרך בשבילי להפיץ מסר לעולם. רציתי לשתף בסיפורים האישיים ובחוכמת החיים שלהן, להראות כמה חיוני אפשר להיות גם בגיל מתקדם", מסביר כהן את מהות הבלוג שלו.
"בתמונות שצילמתי רציתי לעורר חיוביות והשראה מאנשים מבוגרים, ליצור שינוי, במיוחד באופנה. כשהתחלתי, ב־2008, לא היה פופולרי להשתמש בדוגמניות מבוגרות, לעומת היום. ראיתי בהן המון יופי ויצירתיות, ורציתי לקרוא תיגר על התפיסה של אנשים צעירים לגבי מהות ההתבגרות". היות שתוחלת החיים הממוצעת בעולמנו כיום היא 85, אין ספק שהנשים העומדות במרכז הבלוג של כהן מיוחדות במינן.
בלוג נוסף הראוי לציון בהקשר זה הוא Mister Mort, שאותו מנהל מרדכי רובינשטיין. הוא מציג תמונות של צעירים לצד מבוגרים, הלבושים בסגנון פראפי־קלאסי על טהרת הטווידים, הקווילטים, הקורדרוי ושאר בדי הצמר המשובצים או הגזרות שנהגו ללבוש במאה הקודמת.
הסבתא הכי נכונה בסביבה
איריס אפפל
בת ה־92 היא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להערצה המטאורית שלה זוכות נשות גיל הזהב. עושר האביזרים המרהיבים בסגנון ההיפי שהיא מעמיסה על עצמה, צבעי הבגדים הנועזים עם ההדפסים השבטיים והאקזוטיים, כמו גם המשקפיים העגולים, הגדולים ועבי המסגרת של אפפל – כל אלה מספיקים כדי לגרום לאנשים שחולפים לידה ברחוב להרים גבה או להעלות חיוך על פניהם.
"לפני שהמונח רב־תרבותיות היה קיים, איריס אפפל כבר לבשה אותו", אמרה עליה פעם רוברטה סמית', מבקרת האמנות של "הניו יורק טיימס". הסטייל של אפפל כה ייחודי, עד שמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ראה לנכון להציג את האאוטפיטים המעניינים מהמלתחה הפרטית שלה בשתי תערוכות מיוחדות, ולאחרונה גם יצא ספר עיון הסוקר את הסגנון המרתק שלה.
לא יהיה מוגזם לקבוע כי אפפל זכתה למעמד של כוכבת אופנה לעת זקנה, סטייל-אייקון של ממש. "לפתע אני 'לוהטת', אני 'קולית', יש לי מועדוני מעריצים", מעידה על עצמה אפפל בראיונות לתקשורת. גברים, נשים, בני נוער ואפילו ילדים עוצרים אותה ברחובות, כותבים עליה פוסטים בבלוגים, מעלים סרטונים שבהם היא מתראיינת ליוטיוב ושולחים לה כמויות עצומות של מכתבים.
רשתות האופנה ותעשיינים אחדים זיהו גם הם את הטעם המשובח שלה ואת יכולתה לקסום ללִבם של ההמונים. הצלם ברוס וובר הזמין אותה להצטלם להפקת אופנה עבור "ווג" האיטלקי ב־2007, ושנה לאחר מכן היא עמדה במרכז הקמפיין הפרסומי של המותג COACH.
עוד שיתופי פעולה שבהם לקחה חלק הם קו קוסמטיקה עבור M.A.C, קו אופנה עם Alexis Bittar ואתר האינטרנט yoox.com, ועיצוב קווי תכשיטים בלעדיים לערוץ הקניות האמריקאי. לאחרונה נחשפו גם תכניות לסרט דוקומנטרי בבימוי חברת ההפקות של אלברט מייסלס (במאי הסרט התיעודי המקורי "גנים אפורים"), שינציח את הסטייל הקיצוני של אפפל.
למות על המסלול
אפפל אינה הפאשניסטה היחידה בשכבת גיל הזהב. בשבוע האופנה האחרון בניו יורק נפחה זלדה קפלן את נשמתה בעודה
יושבת בשורה הראשונה בתצוגה של המעצבת (הצעירה) האהובה עליה, ג'ואנה מסטרויאני.
כיאה למעמדה, בהופעתה האחרונה היא התאימה לשמלתה משקפי שמש וטורבן אופנתיים בצבעי שחור ואדום. קפלן בת ה־95 הייתה פילנתרופית, אשת חברה וחובבת מועדונים מושבעת. היא נהגה לפקוד את תצוגות האופנה מדי עונה ולהתערבב עם אנשי הברנז'ה האופנתית כדרך קבע.
לעומתה, כרמן דלאורפיצ'ה, רק בת 81, לא מסתפקת בלשבת על הטריבונות שלצִדי המסלול. היא החלה לדגמן בגיל 13, הספיקה לככב על עשרות שערי "ווג", ונכון לקיץ 2012 עדיין צועדת על המסלול בגבורה ונחשבת לדוגמנית העובדת המבוגרת ביותר בתעשייה. היא כבר הייתה מושא לתערוכת איורים וספר עיון, ועדיין משתתפת בקמפיינים מסחריים המקדמים את קבלת מודל היופי הרבגוני.
המקור
דלאורפיצ'ה, קפלן ואפפל הן רק דוגמה למצולמים הרבים שמופיעים במדור אופנת הרחוב האהוב של ביל קנינגהם ב"ניו יורק טיימס". הצלם הנערץ בן ה־84 נוהג לשוטט ולדווש על אופניו לאורך מדרכות ניו יורק ולצלם ולפרסם את סגנון הלבוש של תושבי התפוח הגדול בדרכם לעבודה במדור On The Street, ואת הצילומים במסיבות הערב הראוותניות במדור Evening Hours.
התמונות מוצגות לצד טקסט אינטליגנטי ומעמיק, העוסק באופן שבו הציבור מתרגם את אופנת המעצבים אל חייו שלו ואל מדרכות הרחוב. המדור הפך עם השנים לאחד הפופולריים בעיתון, וקנינגהם עצמו זכה וזוכה לגלי אהבה המורעפים עליו מכל עבר.
לפני כשנה עלה לאקרנים בניו יורק סרט דוקומנטרי המתעד את פועלו של קנינגהם על מדרכות ניו יורק וחשף כת שלמה של אנשים צעירים שעוקבים בסקרנות אחר מה שיש לו לומר ולהראות.
אחר עמוד הפייסבוק של הסרט עוקבים מעל 17,000 מעריצים, ועוד 11,500 עוקבים אחר העמוד הנושא את שמו של קנינגהם (למרות שהוא עצמו כנראה אינו מעורב בו). "We all get dressed for Bill", אמרה אנה ווינטור בסרט על קנינגהם, והעובדה כי הסכימה באופן נדיר להתראיין לסרט שאינו עוסק בה מעידה על מעמדו של זה בתעשייה.
ווינטור עצמה, שזכתה לכינוי "האישה המשפיעה ביותר בעולם האופנה", אמנם מעדיפה להציג בהפקות האופנה של "ווג" את היילי סטיינפלד בת ה־15 או אל פנינג בת ה־14, אבל היא עצמה הספיקה להגיע לגיל 63 המכובד.
ובכלל, צוות "ווג" האמריקאי, שבראשו היא עומדת, מונה כמה מהשמות המוערכים, החזקים והמשפיעים ביותר בתעשיית האופנה, כמו גרייס קודינגטון בת ה־71 ואנדרה לאון טלי בן ה־63, הרחוקים מלהיות קטינים.
עוד דמות מפתח בעולם האופנה היא פטרישיה פילד, הסטייליסטית שעומדת מאחורי התלבושות ב"סקס והעיר הגדולה", הסדרה ששינתה את האופן שבו נשים התלבשו בראשית המילניום והכתירה את שרה ג'סיקה פרקר לאייקון אופנה.
פילד, אם אתם תוהים, כבר חגגה בפברואר 71 חורפים. היא ממשיכה להיות המובילה מבין מעצבי התלבושות בסרטי אופנה שונים, ומנהלת מאז שנות ה־70 חנות ניו יורקית המציעה תלבושות מגניבות ואקסצנטריות.
הכול בזכותם
הסברת הפנים וקבלת אנשי גיל הזהב בתעשייה עשויות לנבוע מכך שהמושכים בחוטים עצמם חצו כבר מזמן את גיל המעבר. קארל לגרפלד,
82, העומד בראש בית האופנה שאנל ומעצב גם עבור בית פנדי, יצר לאחרונה קו הלבשה ייחודי עבור אתר הקניות האינטרנטי Net-a-Porter.
הקו, שכולל פריטים בשחור־לבן שעוצבו ברוח סגנון הלבוש האישי של לגרפלד, תומחר במחירים נמוכים ונגישים, מאחר שנועד לקרוץ בעיקר לבנות העשור השני והשלישי. רוב הפריטים, אגב, נמכרו תוך מספר ימים.
ויוויאן ווסטווד חגגה בחודש שעבר 71 אביבים. היא ממשיכה להוביל את אימפריית הפאנק שלה, לצד שלושה קווי עיצוב נוספים שבראשם היא עומדת ושלא הפסיקו לדבר ללִבם של צעירים ברחבי העולם מאז המצאת הפאנק עצמו.
גם זרועו של ג'ורג'יו ארמאני בן ה־78 עדיין נטויה. הוא שולט ביד רמה באימפריית אופנה איטלקית משגשגת ועיצוביו קולעים גם היום לטעמם של בני שליש מגילו.
ראלף לורן בן ה־73 ורוברטו קוואלי בן ה־72 ממשיכים להוביל את מותגי האופנה הנושאים את שמם ולהגיע לשיאים חדשים כל שנה. לכל המעצבים הללו סגנון עיצובי המזוהה איתם, שניכר גם באופן שבו הם עצמם מתלבשים וכן בפילוסופיה ובהשקפת חייהם לגבי שאר תחומי החיים.
עושים כבוד
גם בישראל קיים דור בוגר של מעצבים הממשיכים לפעול ולהוביל את התעשייה. דורין פרנקפורט דורגה
לאחרונה במקום גבוה ברשימת האנשים המשפיעים על האופנה בישראל, גדעון אוברזון ממשיך
ללמד את סודות האופנה העילית בקו העיצובי שלו, לצד בִתו, קרן אוברזון, וגם בגיל 95 אוספת רות דיין - שהניחה את אבני היסוד בהיסטוריה של האופנה הישראלית בזכות המותג משכית שהקימה - פרסי "מפעל חיים" כמעט בכל אירוע אופנה אפשרי.
רק לפני חודשיים נודע כי משכית יזכה לתחייה מחודשת, 58 שנה לאחר היווסדו ו־18 שנה לאחר שנסגר, בניהולה האמנותי של שרון טל, שסיימה את לימודיה בשנקר לפני ארבע שנים בלבד. ההשקה המחודשת של המותג הישראלי עתיק היומין מצטרפת למגמה הקיימת בעולם כולו. בשנים האחרונות נפתחו מחדש בתי אופנה היסטוריים כמו קארבן, מאדאם ויונה, נינה ריצ'י ולאחרונה גם אנדרה קוראז'.
ערכם של הפריטים המקוריים תוצרת משכית או של בתי אופנה היסטוריים אחרים (כמו "בגד עור" ו"אתא" הישראליים ופייר קארדן וקוראז' הצרפתיים) החל לעלות בשנים האחרונות, במקביל להצלחתן של חנויות וינטג' המוכרות פריטים ישנים שצצות תחת כל עץ תל אביבי רענן.
ככלל, הווינטג' הפך לנחשק אף יותר מהפריטים החדשים שנמכרים ברשתות, אולי מפני שהאפשרות ללבוש את הקומבינזונים התחתונים ועליוניות התחרה של סבתא (לרוב, של מישהו אחר) מבטאת כישורים מפותחים לעשות מיקס אנד מאץ', סטיילינג מתקדם וסגנון אישי אותנטי.
סיבה ותוצאה
הסגנון האישי והסטייל המקורי הם אלה שעומדים ככל הנראה בבסיס ההערצה שאנו עדים לה כיום. ההבנה כי חולצות הנושאות כיתובי ענק של D&G או DKNY בחזיתן לא מעידות על הלובש אותן מאומה, ואולי אף מסמנות אותו כבעל טעם רע, היא כנראה חלק מהתהליך. חזה של גוצ'י וישבן של ג'וסי (קוטור) נחשבים היום מחוץ לחוק.
הכרה ביכולת של הבגדים לשמש ערוץ תקשורת בלתי מילולי ולבטא את המסרים שהאדם הלובש אותם מעוניין לשדר לעולם הפכה את הסגנון האישי לנחשק יותר מכל שם של מותג־על כזה או אחר. אנשים מבוגרים אולי מצליחים לעשות זאת טוב יותר הודות לכברת הדרך המשמעותית שעברו בחייהם.
הניסיון והידע שרכשו בשנות חייהם אנשים כמו איריס אפפל או המצולמות של סת' כהן משתקפים גם באינטליגנציה האופנתית שלהם ומאפשרים להם לאמץ סגנון ייחודי ושונה, התואם את אופיים ואישיותם. הם עושים זאת טוב יותר מכל עולל בן עשרה הנמצא במשבר זהות או במערבולת רגשות כחלק מהמסע לחיפוש העצמי. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שצעירים מקפידים לרדוף אחר טרנדים ומגמות שהוכתבו על ידי "יודעי דבר", כחלק מהצורך להשיג אישור חיצוני ולהרגיש שלמים עם עצמם.
סוזי מנקס, 69, עורכת האופנה של ה"אינטרנשיונל הרלד טריביון", אמרה פעם כי המרדף אחר טרנדים נראה לה כדבר הלגיטימי לעשות עד גיל כלשהו. "בשלב מסוים אדם צריך ללמוד מה 'עובד בשבילו' ותואם את צרכיו, גזרתו או אופיו - ומה לא", אמרה בעבר בריאיון עיתונאי. בשלב מסוים, לאחר גיבוש הזהות העצמית, אישור הסביבה והקבלה על ידי הכלל הופכים להיות משמעותיים פחות.
"כשאתה לא מתלבש כמו כל השאר, אתה יכול להרשות לעצמך לא לחשוב כמו כל השאר", מסכמת איריס אפפל.
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle:
- מה בר רפאלי לעולם לא תלבש?
