הדפסה
לכתבה באתר
>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
באחת הסצנות בסרטה החדש, "ימי הזהר", מספרת במאית הקולנוע זהר וגנר על השינויים שחלו בסגנון הלבוש שלה בתקופה בה עבדה כחשפנית, בתחילת שנות ה-90 בניו יורק. וגנר מספרת שכשבגדי ההופעה מהלילה התערבבו עם בגדי היומיום היא התלבשה "כמו זונה", ואז היא ממהרת לסייג: "בארץ זה כמו זונה. בישראל יש תפישה שמרנית מאוד כלפי לבוש", היא טוענת, ימים ספורים לפני פרמיירת הסרט, שיוקרן בבכורה בשבת הקרובה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי דוקאביב. "החלוקה כאן היא ללבוש 'מכובד' במרכאות וללבוש פרחי, שנתפש בארץ כזנותי. בארץ קל מאוד להיחשב פרחה. מספיק שתצאי מהבית בחצאית מיני".
"ימי הזהר", הוא סרטה התיעודי השלישי של העיתונאית, המשוררת והמוזיקאית זהר וגנר, 41, "זורקי" בפי חבריה. בדומה לשני סרטיה הקודמים - "זורקי" ו"סימנים של מתיחה" - גם כאן היא נוברת בחייה האישים, הפעם באמצעות קטעי ארכיון בני 20 שנה, מתקופת עבודתה כחשפנית בניו יורק.
אופנה וסטיילינג הם חלק בלתי נפרד מסרטיה של וגנר, ובשלושתם סצנות שבהן היא לבושה במערכות לבוש שנראה כי הושקעה בהן מחשבה. "זאת אבחנה נכונה. יש לי מודעות מאוד גבוהה למה שאני לובשת", מודה וגנר. "היתרון שלי כבמאית דוקומנטרית שמתעדת את עצמה, הוא היכולת לחשוב מה ללבוש ומה כבר לבשתי", היא צוחקת. "אבל דווקא כאן, בסצנות הכי טובות בסרט, נתפסתי לא מוכנה. באחת מהן בן זוגי לוקח את המצלמה והופך אותה לכיווני, שם רואים אותי בטייץ וגופייה מסמורטטת. חשוב לי להתלבש יפה, כי יש דימוי מאוד מוזנח לבמאים של סרטים תיעודיים. אני מנסה לשמור על תדמית סטייליסטית".
בארון הבגדים שלה טמון ערב רב של פריטים, חלקם מלפני 20 שנה, חלקם מהשבועות האחרונים, רובם מחנויות וינטג', אבל יש גם נציגות לא מעטה לרשת זארה הספרדית. לפרמיירה בשבת היא תגיע במכנסי ג'ינס נאים וגופיית נצנצים אלגנטית שרכשה יחד עם חברתה, הסטייליסטית מיטל ברונר. וגנר מספרת כי זאת היתה הזדמנות בשבילה להצטייד במספר פריטים אופנתיים חדשים.
מאז ילדה את בתה לוסי בת ה-4, נוהגת וגנר להסתובב חצי יום בפיג'מה, או עם איזה טייץ שהיא זורקת על עצמה לפני שהיא לוקחת את הילדה לגן. מלבד פרמיירות והתארחות בתוכניות טלוויזיה, ההזדמנויות היחידות שלה לדפוק הופעה הן בהופעות עם להקתה, "המסריחים". "אם הייתי מתלבשת כמו שאני רוצה, היית רואה אותי בדברים צבעוניים בסגנון שנות ה-80. אבל היומיום שוחק והחיים קשים, ואני תמיד קמה לגן באיחור, זורקת על עצמי משהו ויוצאת. זה נשמע לא סקסי, הא", היא אומרת, "אבל לפחות אני כנה".
הנה קורות חייה של וגנר בעשורים האחרונים, כפי שהם נקראים דרך הפריטים המשמעותיים בארונה:
1. אוברול קטיפה כחול בגזרת סטרפלס: "רכשתי אותו ב-60 דולר כשהגעתי לניו יורק בשנת 1990, בחנות האוס אוף פילד של הסטייליסטית פטרישיה פילד. הייתי מבלה אז מדי שבת במועדונים 'סאונד פקטורי' ו'סייב דה רובוטס' בעיר, ורכשתי אותו לבילוי באחת המסיבות. מאז אני שומרת אותו".
2. חולצת טי לבנה עם הדפס של בחורה והכיתוב New York Dolls - New York City: "בשנת 1990 התחלתי לעבוד במועדון חשפנות בניו יורק בשם 'ניו יורק דולס'. החולצה הזאת היא ראיה לתקופה בה עבדתי במועדון, והיא חולקה לכל הבנות שעבדו בו. שמרתי אותה כי תמיד היתה בי ערגה לתקופה ההיא. אם כי במהלך העבודה על הסרט בשלוש השנים האחרונות גיליתי שהולכתי את עצמי שולל, והתקופה ההיא לא היתה כל כך מדהימה כפי שזכרתי אותה. היום אני חושבת שחשפנות זה זנות בעטיפה יפה".
3. חולצת וסט פרחונית. "זאת חולצת וסט שרכשתי בחנות וינטג', ואני תמיד מרגישה בה קצת כמו גיישה. לבשתי אותה בפרמיירה לסרט התיעודי הראשון שלי, 'זורקי', כי באותה תקופה הייתי בעניין של הדפסים מאוד יפניים. הייתי אפילו יוצאת מהבית עם שמלות קימונו".
4. שמלת מידי בצבע פודרה עם הדפס פרחים שחור: "זאת אחת השמלות שלבשתי במהלך ההיריון עם לוסי. כל ההיריון לא לבשתי בגד היריון אמיתי אחד, אלא שמלות בגזרת אמפייר שהבטן יכולה לגדול בהם. אני מאוד אוהבת את השמלה הזאת, כי היה לה מחשוף גדול שהבליט את הציצי שגדל לי במהלך ההיריון".
5. אוברול ברוקאד שחור וזהב: "רכשתי את האוברול הזה מחנות הווינטג' סטלה לכבוד הפרמיירה לסרטי סימני מתיחה. אחר כך גם השתמשתי בו להופעות עם להקתי, 'המסריחים'. אני חושבת שבחרתי בו לפרמיירה של הסרט כי חשבתי שעכשיו שאני אמא כולם יצפו שאבוא לבושה בשמלה או במשהו ממלכתי. כדי לשבור את הדימוי שיחשבו עליי שאני דודה בגלל שהפכתי לאמא, הלכתי לקנות את הדבר הכי זוהר שמצאתי. אחר כך, כשהכרתי את בן זוגי, חזרתי מהופעה לבושה באוברול הזה, וכשפתחתי לו את הדלת הוא הסתכל עליי ואמר: מה זה הדבר המחריד הזה?!".
6. בגד גוף זהוב: "רכשתי אותו באמריקן אפרל לכבוד צילומי הקליפ 'תלך מאחורי'. חיפשתי משהו שיבליט אותי על רקע 'המסריחים', שתמיד מתלבשים מוזנח. באופן די מוזר, לא קיבלתי מהקהל שום הערות מוזרות או סקסיסטיות לגביו".
7. שמלת מיני בהדפס נמר: "רכשתי אותה במכירת הווינטג' הראשונה שתמר קרוון ערכה אצלה בבית. זאת שמלה של זארה, והיא חלק מבוכטה של בגדים מנומרים שיש לי בארון. לצערי, אני כבר לא לובשת אותם, כי החבר שלי, גבר מזרחי וחצי פרימיטיבי, לא מוכן שאני אלך איתם מחוץ לבית. הוא מעדיף אותי בג'ינס וטי שירט או גופיה לבנה. זה משעמם אותי".
8. חולצה ללא שרוולים עם הדפס זאב: "כיוון שאסור לי ללבוש הדפסים מנומרים, התחכמתי עם חולצה בהדפס של זאב או שועל. על זה החבר שלי לא יכול להגיד שזה הדפס נמר. בסך הכול זאת חולצה חמודה".
9. אוברול שחור שצדו האחד כסוף: "כפי שאתה רואה, יש לי חיבה לאוברולים ולנצנצים. את הפריט הזה קיבלתי במתנה מחברתי הטובה, הסטייליסטית מיטל ברונר, שרכשה לי אותו בחנות וינטג' בניו יורק. החיבה שלי לאוברולים נובעת מעצלנות. אין לי זמן לבחור בגדים, אני אוהבת לחסוך בזמן. עם אוברול אין שאלה ולא צריך להתלבט".
10. שמלת נזירה: "זאת שמלה שאני לובשת הרבה לאחרונה. אני קוראת לה שמלת הנזירה כי היא מאוד צנועה: מחשוף סגור, שרוולים קצרים, אורך מידי. החבר שלי מעדיף אותי בבגדים צנועים. אז אני מכבדת אותו".
