יצאנו למסע בעיירות איטליה הנידחות. שם, בין סמטאות אבן עזובות, גילינו רגעים של יופי וסגנון מקומיים וייחודיים. המראה העשיר, הנינוח והקליל של הנשים והגברים שראינו מעורר השראה והערצה. השילוב המרענן בין הצבעים העזים והרקמות המפוארות, בין הגזרות המתוחכמות לאביזרים המוקפדים. ולא, אנחנו לא מדברות על האיטלקים בפיאצה, אלא על ציורי הקיר העתיקים שבכנסיה קטנה בעיירה נשכחת בלב הכפר.

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

יפה לראות שגם בכנסיות הפחות נודעות, הסגנון האיטלקי מרשים כתמיד. הסיור בין הדמויות – כמרים וקדושים, מדונות ושליחים נודדים – הוא כמו דפדוף בגיליון Vogue מלפני 500 שנה. הצייר בחר את ההעמדה, המראה והמלבושים של הדוגמנים לפי רוח התקופה וטעמו האישי. הוא עשה סטיילינג ועיצוב שיער, שילב בין דגמים וריטש קלות כדי שכולם ייראו במיטבם. 

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

לכאורה הדמויות התנכיות היו אמורות להתלבש בסגנון המזרח התיכון, אך מכיוון שלעתים קרובות אנשים מן הישוב היוו השראה לדמויות המצוירות, הן משקפות וריאציה של סגנון הלבוש המקומי שרווח באותם ימים. 

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

לפני המצאת הדפוס והמגזין, בעידן שלא היו ספריות ציבוריות או בתי קפה, הכנסייה שימשה כמקום מפגש חברתי ולא רק בית תפילה. שם עשירים ועניים חלפו זה על פני זה, שמלות מפוארות נחנכו וסגנונות נוצרו.  

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

כיום מלאים מוזיאונים רבים בדיוקנאות של אנשי שררה וכוח מימי הביניים והרנסנס, הלבושים במיטב מחלצותיהם. אך אלו לא היו בהכרח היצירות שאנשי התקופה ראו. האמנות בכנסיות היתה נגישה יותר להמונים מציורים התלויים בארמונות פרטיים, ולא פחות איכותית: מיטב האמנים, מפרוג'ינו ועד ג'וטו, מרפאל ועד מיכלאנג'לו, עיטרו בציוריהם כנסיות שנועדו לעם. העשירים מימנו אמנות מן השורה הראשונה, שהוצגה חינם בפני הקהילה המבקרת בכנסיה מדי יום א'. כך הפכו קירות האבן המצוירים בפרסקו ל"מגזין האמנות והאופנה שכולם דפדפו בו".

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

האמנות שמכסה את קירות הכנסייה היתה לתפאורה משמעותית של חיי התושבים באותה עיירה. סגנון החיים המשתקף בבגדים, באביזרים ובנופים יכול לרמוז במידת מה על המקובל בתקופה ובמקום שבו הם צוירו, כמו מסמך היסטורי. לכן היום, כל כנסיה מצוירת נותרה כאנדרטה לסגנון חיים. ציורי הקיר הם לא רק אמנות מרהיבה, אלא גם תיעוד מסקרן של חיים מן העבר בפרטי פרטים.

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

טיול ברחובות העיר, בין הסמטאות הצרות והכנסיות המצוירות, הופך להזדמנות נדירה לראות פרשנות אישית לסגנון האיטלקי כפי שהוצגה בזמן אמת לקהל הרחב לפני מאות שנים.