הדפסה
לכתבה באתר
>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
בשנים האחרונות העולם כולו נושא עיניו אל סין, המעצמה הגדלה והמתחזקת ששינתה פניה והפכה מקומוניסטית לקפיטליסטית, כולל הנהייה אחר טרנדים, מותגי יוקרה וכל הלייף סטייל המערבי הזה. במקרה של סין, גם אם מוחמד לא הגיע אל ההר, ההר הגיע מהר מאוד למוחמד, כלומר, אל מיליארדי סינים עם יד קלה על הארנק.
רק בשבוע שעבר עשו דרכם אל שנגחאי מותגי האופנה הצרפתיים שאנל, לואי ויטון וכריסטיאן דיור, ושיחזרו לעיני עשירות סין את תצוגות ההוט קוטור האחרונות שלהם שהוצגו בפריז בינואר האחרון. מבית האופנה כריסטיאן דיור, שזוהי להם תצוגת הקוטור הראשונה בסין, עשתה דרכה אל עיר הנמל הסינית משלחת כבוד שלמה, ובה יו"ר ונשיא החברה סידני טולדנו, אנטון ארנו, בנו של ברנאר ארנו - יו"ר קבוצת המותרות LVMH המחזיקה בבית דיור, והדוגמניות הבינלאומיות נטליה וודיאנובה ודפני גרוונולד. כולם הגיעו על מנת לחזק את מפגן הכוח המרהיב של המותג בשנגחאי.
הפוטנציאל שזיהו מותגי האופנה בלקוחות הסינים ובכוח האדם הזול שהיא מציעה הוא חדשות ישנות, אבל האם סין יכולה להפוך גם לשחקן מפתח בזירת האופנה הבינלאומית ככוח עיצובי עולה? בהסתמך על שני שבועות האופנה שהתקיימו בחודש האחרון בבייג'ין הבירה ובשנגחאי הקוסמופוליטית, התשובה חיובית, על אף שעדיין אין מקום להשוואה בין שבוע האופנה של ניו יורק או פריז לשבוע אופנה במדינה שרק לאחרונה למדה להבדיל בין המונוגרמה של לואי ויטון למשבצות של ברברי. הצצה במסלולי המציגים הסינים, ובפרט בשתי תצוגות הבוגרים של בתי הספר הגבוהים לעיצוב בסין, חושפת קול חדש ורלוונטי הבוקע מהמעצמה האסיאתית החדשה. כזה המזכיר במקצת את הבום העיצובי שיצא לפני עשור מדרום קוריאה.
על אף התווית הזולה "מייד אין צ'יינה" שדבקה בסין, כבר מזמן לא מדובר במקום הזול בעולם לייצור, ועם השנים הסינים הופכים יותר ויותר לקהל של צרכנים יותר מאשר יצרנים. מי שביקר בעשור האחרון בערים הגדולות בסין, לא יכול היה להתעלם מריבוי מותגי היוקרה בערים הגדולות שנגחאי, בייג'ינג וגואנגג'ואו.
קניוני שיש מצוחצחים בני ארבע קומות ויותר מכילים חנויות של מותגי האופנה היוקרתיים בעולם: שאנל, לואי ויטון, כריסטיאן דיור, לנוון, ברברי, ורסאצ'ה, גוצ'י ופראדה. לשם השוואה, בסין ישנן 39 חנויות של לואי ויטון ובארצות הברית רק שלוש. על פי בלוג האופנה החשוב Business Of Fashion, בשנה האחרונה צמח שוק היוקרה בסין ב-33 אחוזים, והוא מגלגל כ-40 מיליארד דולר בשנה.
דור המעצבים העכשווי בסין מנסה לכבוש גם, ואולי בעיקר, את הקהל המקומי. בתי אופנה כמו OudiFu, אומה וואנג, Wu Xuekai ו-שי גואנג הו, מציעים אופנה שקורצת למערב (וואנג גם מציגה במילאנו), עם נגיעות מסחריות ופנייה למכנה משותף רחב. דווקא הצצה בתצוגת הבוגרים חושפת שפה חדשה ונועזת, המחברת בין מוטיבים מסורתיים לחייטות מודרנית. למשל, מערכת לבוש מרגשת בכחול ולבן, בה פסע אחד הדוגמנים: מכנסי משי בצבע כחול שמיים וחלק עליון שהורכב ממקטורן לבן ללא שרוולים, שמקו החזה שלו יורד בד פליסה בצבע כחול המדמה מעין ז'קט שמלה. במקרה אחר, פסע דוגמן בסנדלי אספדריל, מכנסי שבע שמיניות וגופייה שחורה, כשעל כתפו הימנית תלויה כנף נוצות שחורה. גם אם היה זה פריט של סטיילינג לתצוגה ותו לא - עדיין מדובר בתפיסה חדשנית ומעניינת של צעירים בסין.
בכתבה שהתפרסמה על שבוע האופנה בשנגחאי ביומון האופנה wwd, נשאלו הסטודנטים הסינים הצעירים על פועלם, וסיפרו כי הם מנסים לפנות אל הלקוח הסיני האופנתי הממוצע. "אופנה יכולה להציל אותנו מהסביבה בה אנחנו חיים", אמר אחד הסטודנטים. "היא נותנת לנו תחושת ביטחון".
לא לגמרי ברור למה התכוון אותו סטודנט - האם האופנה שומרת על הביטחון הכלכלי של הסינים, בהיותה ענף בצמיחה במדינה? או שאולי דווקא הדמיון, התעוזה והחופש המתקיימים בעולם האופנה משמשים מפלט עבור הדור הצעיר, במדינה שבה איומי הדיקטטורה והצנזורה הברוטאלית עדיין מרחפים מעל ראשי האזרחים. כך או כך, סין כבר סומנה כנותנת הטון הבאה.
