הדפסה
לכתבה באתר
השיכון העצום שבו נמצאת הדירה הזו מוכר לכל חיפאי ומושך את העין מיד, בגלל גודלו ומיקומו המזדקר מול אחד הוואדיות של הכרמל. זוהי אחת משלוש שכונות ניסיוניות שעליהן החליט בשנות ה-50 אגף השיכון: רמת אביב, שכונה ה' בבאר שבע ורמת הדר בחיפה. אבל בניגוד לפרויקטים אחרים של מגורים ציבוריים,
הבניין הזה, ברחוב ליאון בלום 2-8, לא הפך עם השנים ל"סלמס".
המחירים הזולים יחסית של הדירות בו, הייחודיות האדריכלית שלו והנוף שאליו הוא פונה משכו את יהב ושרון מרום, זוג צעיר עם שני ילדים קטנים - הוא אדריכל והיא אדריכלית נוף. שניהם ילידי חיפה, ואת הדירה רכשו אחרי חיפוש אינטנסיבי ברחבי העיר. "הכרתי את הבניין, את ההיסטוריה שלו ואת מורכבותו", מספר יהב. "ראינו בו כמה דירות, אבל היה חשוב לנו שמהסלון יהיה נוף ירוק". לכן בחרו בדירה שמשקיפה לוואדי ולא באחת הדירות שמשקיפות לכיוון מפרץ חיפה.
הבניין, שתיכננו ב-1960 האדריכלים שלמה גלעד ודניאל חבקין, מכיל 130 יחידות דיור, שכל אחת מהן פרושה על שלושה מפלסים. הוא יוצא דופן לתקופה, ומתייחס לפרויקט המפורסם שתיכנן לה קורבוזיה במרסיי ("יחידת המגורים"). יש בו שני טיפוסים של דירות - כאלה שנכנסים אליהן ואז יורדים במדרגות וכאלה שנכנסים אליהן ומשם עולים. הדירות שזורות אלה באלה במעין "טטריס", תכנון שאיפשר פרטיות לכל דירה: "החיבור בין הגשרים למפלסים הוא פנטסטי. בשנות ה-60 אנשים הרגישו שהם קונים וילה עירונית, מאחר שזה היה שונה מאוד מדירות השיכון של פעם. להבדיל מהסטנדרט שהיה מקובל עד אז, פתאום משפחות יכלו לרכוש בית בן שלוש קומות, כשלמעשה זו היתה דירה קטנה (85 מ''ר) שנמתחה על פני שלושה מפלסים", אומרת האדריכלית ד"ר הדס שדר, מרצה וחוקרת של ההיסטוריה של האדריכלות והעיצוב העירוני של השיכון הציבורי בישראל.
אל הבניין נכנסים דרך גשר שנמתח מהרחוב ומוביל לקומת עמודים מפוארת. התכנון האדריכלי התייחס לנוף המפרץ ולהר, והמסדרונות שמובילים לדירות מתפקדים כרחובות פתוחים. הבניין בנוי כמו עיר קטנה, כשבקומת הכניסה תוכננו פונקציות ציבוריות – סניף דואר, מכולת, מספרה וחנות לחומרי בניין – שחלקן קיימות עד היום.
מצבה של הדירה היה סביר: היא שופצה בעבר עבור זוג מבוגר, אך לא התאימה לטעמם של בני הזוג הצעיר. מרום ואשתו החליטו לרענן ולשדרג אותה, ובחרו לתת לה רקע לבן עם נגיעות חמימות של עץ, כשאת הצבעוניות מעניקים פריטים כמו משחקי הילדים והספרים. היה להם חשוב לא לחרוג ממסגרת התקציב שקבעו לשיפוץ – פחות ממאה אלף שקלים.
הדירה חופתה כולה (פרט לחדרים הרטובים) בפרקט למינציה דמוי אלון ("BALTERIO"), כשקצה כל מדרגה בגרם המדרגות כוסה ב"סף" מעץ אלון גושני. כך תורם הפרקט ליצירת מרחב אחיד בבית. בכניסה לדירה מוקמה פינת העבודה (ראו תוכניות), שבה שולחן מעץ אורן, המיועד לשתי עמדות מחשבים. גרם המדרגות הסמוך מוביל למפלס הציבורי: מעקה העץ מהשיפוץ הקודם פורק, והוחלף במעקה בנוי בצבע לבן (ראו תמונות "לפני" ו"אחרי").
חלון ההזזה הגדול בסלון, שממנו נשקף נוף פנורמי שמגיע עד לאוניברסיטת חיפה, לא הוחלף מטעמי תקציב. בצד השני של החלל נישה שבה מדפי עץ שנצבעו בתנור בלבן. הריהוט מינימלי ומורכב מספה אפורה שנקנתה ב"סוהו" ושני פריטים מעניינים מ"שמרת הזורע": כוננית א-סימטרית מתחת לטלוויזיה ושולחן קפה שעשוי משני חלקים – הקטן במראה של עץ טבעי והגדול צבוע לבן – שמחוברים במסילה. הסטת החלק העליון מגלה מקום לאחסון.
בין הסלון למטבח מפרידה מחיצת גבס נמוכה, שמחלקת את החלל לשניים, מבלי לפגוע בתחושת המרחב. צד אחד שלה משמש לתליית מסך הטלוויזיה, והצד השני משמש כגב לארונות המטבח. גם כאן, כדי לחסוך בהוצאות החליט מרום להשתמש בארונות המטבח הישנים, שאותם פירק ושלח לצביעה בתנור, כך שנוצר מראה לבן ונקי. משטחי העבודה עשויים אבן קיסר בהירה וקירות המטבח חופו בזכוכית שקופה, שאליה הותאם שולחן זכוכית מ"איקאה".
הניקיון מתבטא גם במפלס העליון, שבו שני חדרי השינה. המיטה בחדר ההורים ("פסגת השינה") תופסת חלק נכבד מהחלל ומתאפיינת בבסיס לבן דומיננטי ו"מרחף". ארונות האחסון ממוקמים בחדרון סמוך. בחדר הילדים ארון קיר גדול עשוי פורמייקה (''נגריית איילה"). שני החדרים משקיפים לכיוון מפרץ חיפה. חדרי הרחצה חופו באריחים שחורים בעלי נצנוץ עדין. הארונות נרכשו ב"טופולסקי" ומקלחון זכוכית פשוט של חברת "מיטרני" משלים את התמונה. למרות התקציב הצנוע הושגה המטרה: דירה נעימה ופונקציונאלית, שמתאימה היטב לזוג צעיר.
עוד דירות בנות 85 מ''ר, ששופצו בסגנונות שונים:
>> ברחביה, ירושלים
>> בפלורנטין, דרום תל אביב
>> ובמרכז תל אביב
