תצוגת הדפסה של -- משפחה שכזאת: כך נולד מותג התכשיטים נוריתמי

שמו של מותג התכשיטים נוריתמי נגזר משמותיהן של השתיים העומדות בראשו, אלינור אידלמן ותמר אבני, אם ובתה, שהקימו את המותג לפני כחמש שנים וחצי, ומאז הן מנהלות אותו ומעצבות את דגמיו ביחד. הבת אלינור מציגה את אמה כ"שותפתי".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

"זה נפלא לעבוד עם אמא שלי, כי היא אדם מיוחד והיא מכילה וזורמת", היא אומרת. "התחלתי לעבוד איתה בזכות הכישורים והאישיות שלה, ולא כי היא אמא שלי. תהליך העיצוב נעשה בשיתוף פעולה מלא של שתינו: אחת מאיתנו מעלה רעיון, ואנחנו מעבדות אותו ועובדות עליו יחד. מעבר לזה, אמא אחראית על ניהול מערך הייצור, שמתבצע כולו בסטודיו שלנו, ואני אחראית על ההתנהלות מול הלקוחות בארץ ובחו"ל, הקניינים, הפרסום והשיווק".

איך הכול התחיל?

"אחרי שירותי הצבאי פניתי ללימודי אדריכלות פנים, וכבר בשנה הרביעית ללימודים פתחתי סטודיו לאדריכלות ועיצבתי בתים, מסעדות וברים במשך שמונה שנים. במקביל, אמי עסקה באמנות: ציור, פיסול וגרפיקה, וגם למדה צורפות במשך ארבע שנים בשביל הכיף.

"ליוויתי אותה במהלך לימודיה ונשאבתי לעולמה, וכאשר היא סיימה ללמוד הצעתי לה לעצב יחד קו של תכשיטים. החיבור עבד טוב וממש השלמנו זו את זו. ואז, ביום בהיר אחד, החלטתי לסגור את משרד האדריכלות שלי ולפתוח עסק לעיצוב תכשיטים. מעולם האדריכלות הבאתי איתי מטען שלם של חומרים, ידע טכני ושפה שהתפתחה עם השנים, וכל זה התחבר לצורפות הקלאסית של אמא שלי".

כשאת ניגשת לעצב תכשיט, את חושבת כאדריכלית או כתכשיטנית?

"כשאני מעצבת, אני לא מרגישה שאני מעצבת תכשיט. אני מתחילה מהחומר ועובדת מהבטן. אחר כך נכנסים גם הראש והמחשבה: מה יהיה הגודל, המשקל, הארגונומיה. בהמשך יש גם עבודת כפיים, כמו ריתוך וגילוף.

"הרבה פעמים אנחנו מסתכלות על חפצים ורואות בהם תכשיטים גם אם הם בכלל לא קרובים לזה. קערה במטבח, למשל, יכולה לתת לי רעיון לתכשיט, ואז אני עושה סקיצה של הרעיון כדי לא לשכוח אותו".

ספרי על שילובי החומרים המיוחדים שמאפיינים אתכן.

"שילוב של חומרים קשים ורכים זה משהו שאנחנו מקדישות לו הרבה זמן ומחשבה, והמפגשים נוצרים על ידי ניסוי וטעייה. אנחנו לוקחות טכניקות עבודה מעולמות שונים ומיישמות אותן בעבודה על התכשיטים. אנחנו עובדות עם עץ, נירוסטה, פליז, זהב, ברזל, טקסטיל ופולימר, שזה חומר שמשתמשים בו בעולם האדריכלות והפך למין סימן היכר שלנו.

"בעבר השתמשנו גם בקליפות זרעים שנצבעו בטכניקה מיוחדת, ואפילו בנייר. כעת אנחנו מתכננות ליין שיורכב מיהלומים ומברזל. שילוב של חומרים גבוהים ונמוכים זה חלק מהדנ"א שלנו".

מהיכן אתן שואבות השראה לעיצוב התכשיטים?

"ההשראה מגיעה מכל דבר, אפילו מענף שראינו בגינה. בעבר הייתה לנו קולקציה בהשראת אוריגמי, וכעת אנחנו עובדות על קולקציה בהשראת תכניות אדריכליות. אנחנו מעלות רעיון כלשהו ונותנות לו את האינטרפרטציה האישית שלנו. כמובן שהחומר הוא מקור השראה בפני עצמו והוא מכתיב חלקים מהעיצוב, אבל אנחנו לא מגבילות את עצמנו בחומרים. אנחנו רוצות לחדש ולא להשתעמם".

זמן לפזר קצת זוהר: מי הלקוחות המוכרות שלכן, ואיפה אתן מוכרות בחו"ל?

"בארץ - איילת זורר, האוברזונים, שאיתם שיתפנו פעולה גם בשבוע האופנה, קרן מור, עדי אשכנזי, ליאת אשורי - כולן עונדות נוריתמי. בחו"ל אנחנו מוכרות במוסקבה, ארה"ב, פריז, רומא, מלטה, מדריד, יוון וקנדה".

אילו מעצבים את (אלינור) אוהבת?

"בחו"ל אני אוהבת את אן דמולמיסטר, מיו מיו, בלנסיאגה, לנוון וקמילה וולטון, מעצבת שבדית ששיתפנו איתה פעולה בשבוע האופנה בשבדיה. בארץ אני אוהבת את רוני בר, בוטיק סקלסקי, קארן אוברזון וששון קדם".

את מי היית רוצה לראות עונדת את היצירות שלכן?

"זאהה חדיד. היא אדריכלית מצרית שעובדת בלונדון והיא אחת מהאדריכליות האהובות עליי. היא אישה גדולת מימדים ובשרנית. היופי שלה לא קלאסי, יש אפילו שיחשבו שהיא מכוערת, אבל בעיניי היא מהממת ואני מאוד אוהבת את העבודות שלה.

"בכלל כיף לי לראות כל אחת שמתחברת לתכשיטים שלנו. יש לקוחות שאומרות לנו שמאז שהן גילו את נוריתמי הן לא יכולות לענוד שום דבר אחר, וזו המחמאה הכי גדולה עבורנו".

אתן מעוניינות לעצב עוד פריטים מלבד תכשיטים?

"בגדול, אנחנו רוצות להיות ממוקדות במה שאנחנו יודעות לעשות, אבל גם להתפתח לאביזרים משלימים, כמו תיקים, נעליים ומשקפיים, כדי ליצור מראה כולל ללקוחותינו. אנחנו אוהבות את הערפול שבעתיד, זה מסתורי וכיפי.

"לי אישית בא להמשיך לעצב לנצח, להקדיש לפחות 50 אחוז מהזמן לעיצוב, כי זה הלחם, האוויר לנשימה. אין מצב שאסתפק רק בניהול. חנויות בוטיק בחו"ל? אולי יום אחד... חשוב לנו להתרכז ביצירה עצמה ולא במה שמסביב".