שבוע מאז שיצאנו. מזל שהתחלנו על החוף של מכמורת. לא יודעת למה, אבל הים תמיד עוזר לי לעשות סדר במחשבות, להכניס דברים לפרופורציות, להרגיע. מצד שני, אני חייבת להודות שיש הרבה יותר סימני שאלה מאשר משפטים שמסתיימים עם נקודה. שלא לדבר על סימני קריאה.

 

מתנה גדולה לילדים
מתנה גדולה לילדים

 

המסע נתפס בעיני כמתנה גדולה לילדים. אז נכון שעוד לא התחלנו ממש לפעול בתוך סדר יום של פעילות ועשיה משותפת, אבל הגעגועים של אודליה לחברות, לסביבה ולשגרה המוכרות, מפתיעים אותי מאוד. אני משתדלת להיות סבלנית ומקווה שבקרוב תמצא הנאה במציאות חיינו החדשה. אלבי ונעמי זה סיפור אחר. לא מזכירים בכלל את מה שנשאר מאחור, אבל מביאים לשיאים חדשים את ההקנטות, הריבים ואי ההסכמות בינהם. האידאה של אחים טובים מסתדרים ומתחשבים לא עמדה במבחן ה-24/7 על 12 מ"ר. הנסיונות שלי להראות להם שהמצב בלתי נסבל ולהציע אלטרנטיבות זכו להתעלמות מוחלטת. מצד שני, גם התעלמות וגישת ה"תסתדרו לבד" לא ממש הוכיחו את עצמם. יש פה עניין שמצריך חקירה, ניסוי וטעיה והרבה הרבה יצירתיות. רעיונות?

 

ועוד ענין מוזר. ככל שמפתיע אותי הקושי בבית, כך מפתיעה אותי יותר הקלות בחוץ. אחת השאלות הנפוצות לפני שיצאנו הייתה, אבל איך תפגשו אנשים? ואיך תצליחו לדבר עם אנשים באמת, מתוך היכרות כל כך קצרה? לא חשבתי שזה בלתי אפשרי, אבל לא דימיינתי כמה קל זה יהיה. בשבוע אחד הכרנו לא מעט אנשים (לפחות עשרה משמעותיים) ועם כולם היו לנו שיחות פתוחות, כנות וזורמות על החיים, החלומות והחברה. זה ממלא בביטחון לפגוש אנשים עם לב פתוח ורצון אמיתי לשתף ולעזור. האמת היא שזה ממלא ביותר מביטחון. זה מחבק את הלב בצורה עמוקה, מדמיעה, מפייסת, שלמה, משהו שקשה לתאר במילים.

 

אני מקווה שהתמצית של המפגשים עוברת אליכם כאן ובפייסבוק ועוד יותר, אני מקווה שלאט לאט נוכל להרגיש ביחד את אותה תחושה עמומה שנובטת בנו מהמפגשים האנושיים הללו. ולא בגלל ההרגשה, נעימה או לא, אלא יותר בגלל שבתוך המפגשים הללו מקננת ההבטחה לחברה החדשה ולשינוי המיוחל שבשבילו יצאנו למסע הזה. והדרך עודנה נפקחת לאופק.

 

עוד פוסטים בפרויקט "משפחה בדרך":

• אריזת לחץ: משפחה בדרך - תיכף יוצאים

• יוצאים לדרך: נמאס לנו להיות עבדים מודרנים

• יעל בחרדה: 5 נפשות בחדר אחד? אין סיכוי  

• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?

• יעל מפנימה: לא גומרת את החודש. החודש גומר אותי

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .