הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
באופנה כמו באופנה, אין דבר כזה שאין דבר כזה - מה שסומן כמוקצה לפני כשלוש שנים, יחזור כבומרנג בעונה הבאה. ולראיה, חולצות הבטן, עגילי החישוק, נעלי הפלטפורמה ועוד אי אלו אסונות לבוש המזוהים עם הישראלית הממוצעת, הופכים הקיץ לחלק ממגמות האופנה הבולטות לעונה. אבל יש דברים שאין להם כפרה. גם לא ביום כיפור. למשל, מערכות הלבוש של רמי קליינשטיין. רגע לפני שכולם מתפנים לאוורר ארונות ולבער מתוכם את החמץ, סימנו ב-X ענק את 10 המכות הגדולות של האופנה הישראלית. חג שמח ושלא נדע מאסונות אופנה.
1. כוכבי ריאליטי כפרזנטורים החדשים
דקות התהילה שהוקצו לפליטי הריאליטי קצובות ומדודות, אבל תסמכו עליהם שאת תקתוק השעון הטורדני הם ישתיקו באמצעות קמפיינים למותגי אופנה. על פניו, מדובר בעסקה משתלמת לכל הצדדים: הידוען הטרי מרוויח את לחמו ומאריך את זמן המסך שלו, ואילו המותג נהנה מאדי הבאז של הגמר הגדול. חבל שאף אחד לא הכניס למשוואה את מידת התאמתו של הפליט למשבצת הדוגמן, מה שמוביל לתוצאות שלעתים קרובות מביכות את כולם, וגם את הקליינטים. דוגמאות מהעת האחרונה לא חסרות: התימניות מ''לרוץ למיליון'' מדגמנות בגדי ים, ג'קי מנחם מככב בבגדי הספורט של סקטור טאון, דנה רון מנסה לקדם את המעצבת האלמונית אלה אתגר, עתי שולברג מתמקם בקמפיין הוניגמן מן, ונזנח לאחר שתי עונות, ולא מן הנמנע שבחודש הקרוב נקבל את אביבית בר-זוהר
ויאנה יוסף בתפקיד הפרזנטוריות הזולות. בעולם כזה, מי צריך דוגמניות או כוכבות אמיתיות?
2. ניקול ראידמן אייקון אופנה
מאז פרצה לחיינו כוכבת ''מעושרות'' ניקול ראידמן
בת ה-26, אופנה ובבונים הפכו למילים נרדפות. בתזמון מושלם עם עליית הסדרה, פתחה ראידמן את בוטיק מאדאם דה פומפדור בכיכר המדינה - בית הגידול הטבעי שלה ושל נשות אוליגרכים עשירות שכמותה. אחרי שביקרנו בחנות המושקעת ונחשפנו למותגים המעולים שראידמן מביאה (מוגלר, ז'אן פול גוטייה וקו הלנז'רי של לה פרלה), רף הציפיות שלנו עלה. אולם מה רבה היתה האכזבה לגלות שבמקום ליישר קו עם מיליונריות מסוגננות בעולם, ראידמן בחרה להתלבש כמו דודה יומרנית וזקנה – מה שמוכיח שגם כל הכסף שבעולם לא יכול לקנות לך סטייל. במילים אחרות, רצינו דפני גינס מקומית וקיבלנו בחילה.
3. הקניינות הישראלית של רשתות בינלאומיות
בשנים האחרונות, עם כניסתן של ענקיות אופנה זרות כ-H&M, פוראבר 21, גאפ ואחרות, נברא בישראל יצור כלאיים מעצבן שבתגובה לשאלה "מאיפה החולצה?", פולט את התשובה הכי פרובינציאלית בארסנל: "זה מ-H&M, אבל לא מהארץ". התופעה המטרידה הזאת היא תוצאה של שתי נסיבות: חוסר מודעות עצמית של הקונים, לצד קניינות בעייתית של הזכיינים המקומיים. את הראשונה יהיה קשה לשנות, אבל את הבחירות הלקויות של הרשתות עוד ניתן להציל. סקירה מהירה של המצאי ברשתות האופנה חושף מגמה די ברורה – ניסיון לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר של הלקוחות הישראלים. התוצאה: הסחורה השווה באמת, ויש כזו, נותרת רחוקה מאיתנו, אי שם בגולה, שעה שהקולקציות שנוחתות בישראל נראות משעממות עד משמימות. ככה לא בונים אופנה.
4. אינפלציה של בלוגים וטאמבלרים
בין אם זה בתחום הפוליטיקה או האופנה, הבלוגרים הם כבר מזמן אנשי תקשורת לגיטימיים, שמספקים אלטרנטיבה ראויה ומבורכת לעיתונות הממסדית. אלא שלאחרונה ניכר כי על כל בלוג מצליח ומוצלח, קיימים מאות אחרים שמוציאים לכולם שם רע. אין לנו שום בעיה עם הדמוקרטיזציה של הטעם ועם ריבוי הדעות והסגנונות החשובים בדיון האופנתי, אבל בחייאת, לא כל טאמבלר של חובבת שופינג בת 16 מגבעתיים, הוא עניין שראוי להקדיש לו זמן ומחשבה. הבעיה מתחילה כשגדודי יחצנים שלא מצליחים להבדיל בין חומר איכותי לטקסט מביך, ממהרים להתייחס בכבוד לעכברי רשת עילגים ונטולי הבנה, מה שמוביל לתוצאות בלתי נעימות כמו בפרשת בלוגרית האיפור זוהר אברהמי,
שהפכה לבדיחה של תעשיית האופנה.
5. תצוגות של הלבשה תחתונה
מעטות הדוגמניות האיכותיות שמוכנות להדס על המסלול בתצוגות הלנז'רי המקומיות, ולא בכדי. הסיבות מגוונות: מהתחסדות, דרך משכורת לא מספקת עבור התערטלות פומבית, ועד ההפקה הישראלית הדלה והחובבנית, הרחוקה שנות אור ממפגני הראווה המתוקתקים למשעי של ויקטוריה'ס סיקרט. כתוצאה מכך, השורה התחתונה של תצוגות ההלבשה התחתונה מסתכמת כמעט תמיד בשילוב קטלני בין דגמים מצועצעים ליותר מדי אינפורמציה לצופים, הכוללת בין היתר צלוליט, שומות ושערות שאינן במקומן. רק לאחרונה נחרדנו לראות ממקום מושבנו בתצוגה של רשת אקססורייז, את שיער הערווה של דוגמנית, שבצבץ מתחת לביקיני זעיר. אחרי חשיפה מהסוג הזה, קצת קשה להתמקד בקולקציה המוצגת.
6. חוק הפוטושופ
לחברי הכנסת רחל אדטו מקדימה ודני דנון מהליכוד יש כנראה לא מעט זמן פנוי. ילדים מתחת לקו העוני? סיום הסכסוך עם הפלסטינים? משבר ביחסי החוץ של ישראל? הצחקתם אותם. הבעיה הבוערת בישראל מבחינתם היא תופעת הדוגמניות הרזות והשימוש הבלתי מפוקח בתוכנת הפוטושופ. בחודש שעבר הם הצליחו להעביר בכנסת את החוק הקובע כי על כל תמונה שתטופל בפוטושופ תופיע הערה המציינת זאת, ובנוסף, דוגמנים ודוגמניות עם מסת גוף (BMI) נמוכה מ-18.5 לא יופיעו בפרסומות. האם בכך יבוא הקץ לתופעת האנורקסיה המדאיגה? קשה להאמין. האם נוצרה כאן אפליה חדשה על בסיס משקל? ייתכן. האם חברי הכנסת שלנו מכלים את זמנם בעניינים פופוליסטיים חסרי תכלית? די בטוח. מעצבן? ברור.
7. היפסטרים מקומיים
בדומה למגמות אופנתיות רבות הצומחות בחו"ל, גם תופעת ההיפסטרים, אותם צעירים מברוקלין שפרצו לחיינו בסוף שנות ה-90, עשתה זה מכבר את דרכה ארצה. אלא שבניגוד לאותם חבר'ה קולים מניו יורק או משכונת האקני שבמזרח לונדון, ההיפסטרים התל אביביים נותרו כלא יותר מחיקוי חיוור ונלעג של אחיהם מהגולה. אם ההיפסטר המקורי הוא יצור מגניב, חלוץ של טרנדים בחזות נונשלנטית של "הרגע התעוררתי וזרקתי על עצמי את מה שהיה ליד המיטה בלי להסתכל ובכל זאת אני נראה סופר-קול", הגרסה המקומית נראית יותר כמו מישהו שמטפח את השמנוניות בשיער, מדיר רגליו מחדר האמבטיה ומתלבש כמו קטלוג מהלך של שוק הפשפשים, כולל הפשפשים. בכלל, מישהו צריך לספר להיפסטרים הישראלים שלהיות היפסטר זה הכי קיץ 98'.
8. רמי קליינשטיין
בגלל הלבוש המתאמץ להיות צעיר ומגניב, בגלל הבחירה מעוררת החמלה לחבוש כובעים שמסתירים את הפדחת הקירחת, בגלל הווסט המחריד שכולם זוכרים לו מ-The Voice, בגלל טיפות הזיעה שמתגלשות לנו על מסך הטלוויזיה בכל פעם שהוא מנסה להפגין פאסון - רמי קליינשטיין, מנטור, מוזיקאי וצעיר לנצח, הוא אחת המכות הכואבות של פסח תשע"ב. לצערנו, אפילו סטייליסט תותח לא יעזור פה.
9. קרדשיאניות מקומיות
כולם יודעים שידוענים משלמים פחות, בעיקר כשמדובר בחתונה שלהם, אלא שבעת האחרונה עושה רושם שהם אשכרה החליטו לעבוד בלהתחתן. בימים שבהם הביצה המקומית נשלטת ברובה על ידי מפורסמים לרגע דוגמת עינב בובליל, ליהיא גרינר ועתי שולברג, מה הפלא שטקס הנישואים הקדוש והרומנטי הופך בעצמו לתוכנית ריאליטי עתירת חסויות, במסגרתה תקבלו הצצה לכל פרט ופרט בדרך לגמר הגדול בחופה. ואל תגידו שלא מעניין אתכם לקרוא על טבעת האירוסין של איגי וקסמן, או על האיש שיעמול על הבייביליס של גרינר. אחרי שצפיתם בהם בשקיקה מצחצחים שיניים לפני השינה, מה הפלא שהם סוחרים גם ברגעים הכי פרטיים.
10. ומה עם שבוע האופנה?
לסיום, מכה מצערת באופן מיוחד. שנים של המתנה חלפו עד שסוף סוף השנה גם אנחנו קיבלנו שבוע אופנה. אחרי שהתלבשנו, התרגשנו, סיקרנו ולמדנו שכל זה באמת אפשרי, התברר שמדינת ישראל עדיין רחוקה מלהכיר בחשיבותו של המאורע. למרות ההצלחה לכאורה של שבוע האופנה TLV
הראשון מזה 30 שנה, כעבור זמן קצר התבשרנו שהשני נדחה במטרה לנסות ולגייס כספים מהמדינה. ככה זה עובד בכל העולם, אופנה היא חלק מנכסיה התרבותיים של מדינה ולכן היא טורחת לטפח אותם, אבל כאן, במדינת תל אביב הקטנה, כנראה שעוד מוקדם מדי להתהדר בנוצות של בירת אופנה. בינתיים, מעצבים סוגרים את הסטודיו, חנויות נעלמות ומתחלפות באחרות ורשתות ענק מחו"ל דורסות את סיכויה האחרונים של תעשייה מקומית שכבר הוכיחה בעברה שהיא בהחלט יכולה. נקווה לבשורות טובות יותר בשנה הקרובה.
