רזה לתמיד

לא מלאה, שמנה

כשהתחלתי הפעם את תהליך הירידה במשקל הייתי עם עודפים רבים מאי פעם, אישה שמנה לכל הדעות. סבלתי מלמעלה מ-40% שומן, ויכלתי לראות בדמיוני איך אני מפרנסת רופאים המטפלים בבעיות סוכר ולחץ דם. 

חודשיים אחרי הולדת בתי השלישית ושקלתי 82 קילו, זאת אחרי שלקראת סוף ההריון שקלתי כ-110 קילו. כך שבתחושתי, מצבי היה טוב, שכן בכל זאת ירדתי כבר כמעט 30 קילו אחרי הלידה. אך אז, שמתי לב שאני שוב במגמת עלייה.

הרגשתי שמנה אבל לא ידעתי עד כמה אני באמת כזו, כי במידה מסוימת התרגלתי למראה שלי.

המשכתי ללבוש בגדי ההריון שכעת היו מעט רחבים, כך שגם נהניתי מהרגשה מדומה של רזון. נהגתי להביט בעצמי במראה בזוויות המחמיאות לי, והתאפרתי קצת יותר. ענדתי תכשיטים יותר גדולים, עגילים גדולים שימשכו את העין ולא יראו את הגוף ובקיצור - ניסיתי להסוות ולטשטש את המציאות, לרמות את עצמי. אמרתי לעצמי שמצבי בסדר גמור, אני כמעט בת 40 אחרי שלוש לידות, אני עובדת, אין לי זמן לפעילות גופנית, יש לי מבנה גוף רחב, ומי אמר שכולם חייבים לרזות? בכלל הפנים שלי נראים נהדר, אין קמטים (כי עם 40% שומן, אין בוטוקס בעולם שיכול להגיע לתוצאות מתיחה כאלו).

כל היצירתיות שבי תועלה למקום אחד – מציאת תירוצים להצדיק את היותי שמנה. אגב, באותם ימים לא אמרתי לעצמי: "אני שמנה", אלא "אני מלאה".

הרגע בו אני מחליטה: לא עוד!

אני יכולה לשים את האצבע במדויק על הרגע שבו נפל לי האסימון: אני נמצאת מאחורי הקלעים בהצגה שלי ומתלבשת לקראת העלייה לבמה. בחדר ההלבשה יש הרבה מראות ואני לבד, וכשאני מביטה במראה כשחזייה לגופי, אני רואה במראה השתקפות של גב מלא קפלים וישבן ענק. בשנייה הראשונה חולפת לה מחשבה "מי נמצא כאן איתי בחדר? הרי אני לבד". ואז מכה בי המציאות: הגב עם הקפלים הנשפכים מעבר לחזיה הוא שלי!

הייתי בהלם מוחלט. עליתי לבמה וכל מה שחשבתי עליו הוא המשפט הבא: איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה? באותו רגע, לא הבריאות היא שהניעה אותי, אלא הרצון להרזות, כי לא אהבתי את איך שנראיתי.

לכן, העצה הראשונה שלי היא שאם נדמה לכם שהתרגלתם למראה שלכם, בקשו ממשהו שיצלם אתכם מזוויות שונות. כך, לפחות תדעו את האמת לאמיתה, ולא את האמת שבחרתם לעצמכם.

הפעם החלטתי: רזה לתמיד

הפעם, בניגוד לפעמים קודמות שבהן החלטתי לפתוח בדיאטה, הבנתי שכל עוד המטרה שלי תהיה רק לרדת במשקל, הרי ברגע שייגמר המבצע אחזור לאותם הרגלים ישנים ואעלה במשקל חזרה. זו מילת המפתח – הרגלים.

הבנתי שהחשיבה שלי במשך שנים אמרה: על מנת לרדת במשקל אני צריכה לאכול פחות.

הודתי בפני עצמי שטעיתי, ולהחליט לשנות את האופן שבו אני חיה היתה ההחלטה הכי משמעותית שלקחתי בחיי. אלמנט הזמן כבר לא היה חשוב, כי הבנתי שאני רוצה לשנות הרגלים לחיים. לכוון למטרה הנכונה מגדיל את הסיכויים שנצליח. אל תתבלבלו - הדרך היא הדבר החשוב ביותר.

אומר זאת שוב, ובקיצור: אם ברצונכם לרדת במשקל ולשמור על התוצאות, הקפידו על שני התהליכים הבאים:

1. תודו באמת, זה תלוי בכם ולא באף אחד אחר.

2. זהו הרגלים ושנו אותם, לא למבצע של דיאטה, אלא מתוך הבנה שזה לכל החיים.

ועד היום, אני כל הזמן מזהה ומחליפה הרגל לא בריא בהרגל בריא:

• נשנושי האוכל מול הטלוויזיה שהיו בעבר (פיצוחים, עוגה, עוגיות), הוחלפו בירקות חתוכים אותם מכינה אותם מראש. אני אוהבת לאכול לפעמים מול הטלוויזיה ואם כבר – עדיף לאכול משהו בריא ולא משמין. מי יודע, אולי בעתיד אצליח להיגמל מההרגל לגמרי.

• ההרגל המגונה שסיגלתי לי לפסוח על ארוחת הבוקר, ואז להגיע מורעבת לארוחת צהריים ולאכול ללא שליטה, החלפתי בלהרגיל את עצמי לאכול ארוחת בוקר - לחם מלא טוב עם גבינת עיזים 5% אחוז, וירקות חתוכים.

• הייתי רגילה לסיים את האוכל שהבנות משאירות בצלחת, אז אימנתי את עצמי לזרוק שאריות אוכל לפח.

• בכל פעם שהייתי נתקפת רעב מחוץ לבית, הייתי חוטפת איזו שקית של חטיף לא בריא. היום, אני עוצרת אצל הירקן ולוקחת פרי או שניים.