5 נפשות בחדר אחד? אין סיכוי

אחרי ה"יאללה" הגיעה האופוריה. ימים של כן בטוח ועשיה לקראת, ואש קטנה והנה זה קורה.

ובתוך כל הקסם הזה של ההתחדשות, אני תופסת את הראש ולא מאמינה שאנחנו עושים את זה.

היום ישבתי במטבח, חושבת על זה שצריך לשבת עם הילדים ולהסביר מה בוחרים וכמה מקום יש. נזכרתי שעמית אמר אתמול לאלבי שהקרוואן בגודל של המטבח. הסתכלתי סביב. מטבח.

כאן נחיה כולנו? בחלל הזה נדחוס חמש נפשות ומטבחון, מקלחונת, אסלונת, כיורצ'יק, מקררצ'יק וסוג של מיטה / חלל אחסון / פינת אוכל מודולורית? הרגיש קצת צפוף, אין מה להגיד. וזה עוד בלי ציוד. הנחתי את הכוס על השולחן. דמיינתי את המיטה ניצבת במקומו וחייכתי. אבל זה היה חיוך מאולץ. אני מאוד אוהבת להיות איתם, אבל גם אוהבת רגע לבשל בשקט או לעשן סיגריה, לשכב בחדר שלנו ולקרוא. זה לא קורה הרבה, אבל קצת לבד או ליתר דיוק בצד, אני חייבת.

וככה לא חלפו להן 10 שניות של בהייה בחלל וצמד המילים "אין סיכוי" פשוט עפו לי מהפה.

נשמתי וצלצלתי לבתיה. כשהיא ענתה, כל מה שיכולתי להגיד זה "אין סיכוי".

"אין סיכוי שמה"? היא שאלה. "אין סיכוי שאנחנו חיים כולנו בבית בגודל של המטבח. נכון, רציתי בית יותר קטן עם פחות בלגן, אבל בתיה, את מדמיינת את עמית עורך, אותי מבשלת, לולו מתאמנת בזומבה ואת נעמי מטריפה את אלבי ש'לא נכון, אתה לא בן 6'? אז רצינו ביחד, אבל זה פאקינג קטן".

בתיה יכלה, כמו שהיא עושה פעמים רבות, לברר מהו הפחד האמיתי ולהציע פתרונות מרהיבים. אבל הפעם היא רק ביקשה שאני אשים לב, כי המקומות שאני חושבת "אין סיכוי", אלו המקומות שאני בסך הכל שואלת. וככה פשוט, החזירה אותי ליאללה הראשון, עם כל התרגשות והכוח שליוו אותו.

זו שאלה חשובה "איך זה יעבוד?" אבל זה הכל. פשוט תזכורת לנקודה שצריך לחשוב עליה ולהתכונן אליה ביחד. ואם יש שאלה ממוקדת, אז מגיעה תשובה ממוקדת.

העיקר לשמור על חדוות היאללה.

עוד פוסטים של בסדרה:

• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .