היכל החורבות או היכל התרבות?

גדר הפח הגבוהה שסוגרת על היכל התרבות בתל אביב מונעת מהעוברים והשבים להבחין בשיפוץ המתרחש בין כתליו. מי שיתאמץ ויגביה את ראשו, או יתבונן מבעד לפרצה בגדר, יבחין אמנם באבק המיתמר וישמע את השאון מחריש האוזניים, אך רק כשנכנסים פנימה, אל תוך קרביו של הבניין העצום, מבינים שלא מדובר בשיפוץ קוסמטי או במתיחת פנים גרידא: זהו פרויקט אדיר שנוגע בכל פינה בהיכל.

המושבים באולם הענקי נעקרו כולם, התקרה המרחפת סולקה, הבמה נהרסה ומתחתיה נפער בור עמוק. עשרות בעלי מקצוע מתרוצצים בסיוע ציוד הנדסי כבד, שמפנה חלקים גדולים שפורקו מאולם הקונצרטים וחופר באינטנסיביות מתחת לאדמה. בימים אלה, היכל התרבות עומד ברובו באוויר.

התמונות וההדמיות העדכניות שאנחנו מפרסמים כאן לראשונה (עוד הדמיות בסוף הכתבה), בנוסף לשיחה עם אדריכל הפרויקט ויועץ השימור שהתפטר, חושפות את עתידו של משכן התרבות החשוב ביותר בישראל. הוא היה אמור להיפתח מחדש בסוף השנה, כפי שמעיד השלט הגדול ברחוב דיזנגוף, אך העיכובים כבר התחילו: בעירייה מדברים כעת על מארס 2013, ולנוכח הסחבת שהתרחשה בתיאטרון "הבימה" הסמוך, דחיות נוספות לא יעוררו הפתעה.

השלט כבר לא עדכני. ההיכל לא ייפתח בזמן (צילום: יניב ברמן)

שיפוץ ההיכל, פרויקט שתקציבו נאמד לפי העירייה ב-140 מיליון שקלים (המתחלקים שווה בשווה בין העירייה לתזמורת הפילהרמונית), הוא הרביעי שמתבצע במתחם התרבות של תל אביב - לאחר חידוש גן יעקב, הקמת חניון התרבות וכיכר התרבות, וחידוש "הבימה". אחריו יבוא גם ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות ויסיים את המתחם כולו. אלא ששיפוץ ההיכל נוגע בעצב חשוף:  הפרויקט מחולל ויכוח חריף, שהחל הרבה לפני פרוץ העבודות ואינו צפוי להסתיים גם כשזובין מהטה יניף את שרביטו בקונצרט הבכורה היוקרתי. זאת משום שהשיפוץ עשוי להיות נקודת- מפנה בהתייחסותה של העיר לעברה האדריכלי. לטוב או לרע? זאת השאלה.

• הלם בהיכל: אולם קונצרטים נועז שאי-אפשר למצוא בישראל
  

"אינו הולם את מעמדנו"

ההילה שאופפת את היכל התרבות שמורה למבנים מעטים בלבד בישראל. היה זה שיתוף פעולה חד-פעמי בין שניים מבכירי האדריכלים המקומיים - זאב רכטר ודב כרמי - שאליהם הצטרף בנו של זאב, האדריכל יעקב רכטר. כרמי ורכטר, מהבולטים במעצבי "העיר הלבנה", לא הסתפקו בתכנון בתי מגורים וציבור בעיר העברית הראשונה, אלא נטלו חלק משמעותי בעיצוב התרבות שאפיינה את תל אביב ההיא. לימים כתב האדריכל רם כרמי (בנו של דב) בספרו "אדריכלות לירית": "עם בנייתו של היכל התרבות קיבלה האדריכלות הלבנה, המאפיינת את הנוף התל אביבי, את ביטויה הנאמן והבשל ביותר".

ההיכל נחשב למוקד בין-דורי חשוב בתולדות האדריכלות הישראלית, חוליה מקשרת בין הסגנון הבינלאומי (המכונה גם "האדריכלות הלבנה" ו"הבאוהאוס") לסגנון הברוטליסטי (המתאפיין, בין השאר, בשימוש בבטון ובחומרי גלם חשופים).המבקר רן שחורי, בספרו על זאב רכטר, העלה על נס את "חילוניותו" של היכל התרבות, ומכאן לטענתו גם נובעת חשיבותו של הבניין. החילוניות, לדבריו, מתבטאת בשקיפותו של המבנה המבטלת את ההפרדה בין חוץ ופנים ופותחת את המבנה אל העיר; בהצטנעותו ביחס לבניין "הבימה" הסמוך; ובהצבתו במפלס הרחוב, ללא פודיום המגביה אותו מעל לחיי היומיום, אלא כהמשך ישיר לכיכר הציבורית המצויה בחזיתו ולגן הסמוך (גם באמצעות המרפסות במפלס העליון). היכל התרבות משתלב, פיזית ואנושית, במארג התל אביבי שסימל תמיד את הקוטב המנוגד לקדושתה של ירושלים - עיר שהתאפיינה במבני ציבור "גדולים מהחיים" ומורמים מעם.

אינו מורם מעם. המקדש החילוני של ת''א (צילום: צביקה טישלר)

מעלותיו של ההיכל לא הבטיחו לו קבלת פנים אוהדת. עוד בטרם נחנך ב-1957, כשמדינת ישראל הענייה וצפופת-המעברות טרם חגגה עשור להיווסדה, הוטחה ביקורת על ההשקעה המוגזמת בפרויקט. בעיתון "מעריב" נכתב: "היכל התרבות – זה השם המפוצץ שהודבק לבנין רב-המידות והמסודר ברב פאר". המאמר ביקר את "הפאר המיותר" ואת העושר ש"אינו הולם את מעמדנו", והדגיש: "יש מותחים ביקורת על הקמת בנייני פאר בימי מצוקת דיור וקשיי שיכון וקליטה של עלייה מוגברת. יש מותחים ביקורת על שהוצאו כספים רבים מדי, עד 6 מיליונים ל"י, להקמת הבניין ולעיטורו".

היכל התרבות בעבר הרחוק. גדולתו בצניעותו (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

אך הביקורת נשארה מחוץ לדלתות ההיכל, שאירח מלבד תזמורות חשובות את גדולי המוזיקאים בארץ ובעולם: לואי ארמסטרונג, מרלן דיטריך, פול סיימון, אלטון ג'ון, בוב דילן ומרסדס סוסה מילאו את האולם, וגם גזוז, תמוז, תיסלם ומשינה הופיעו כאן. לא מעט אלבומי הופעה הוקלטו בהיכל, החל מהופעת העשור של צמד הדודאים ב-1968, דרך האיחוד של אריק איינשטיין ושלום חנוך ב-1979, יהודית רביץ בליווי הפילהרמונית ב-2001, ועד הופעתו של אייל גולן ב-2008.

למעט שינויים מינוריים שלא היטיבו עם הבניין, לא עבר היכל התרבות חידוש ועדכון במהלך 55 שנות קיומו. בהתחשב במעמדו הייחודי, ההחלטה לשפץ אותו חוללה סערה בחוגים מצומצמים. מרגע חשיפת התוכניות הראשוניות באמצע העשור הקודם, אז הופקדה עבודת התכנון בידיהם של ראשי משרד האדריכלים קולקר-קולקר-אפשטיין לא ידע הפרויקט מנוחה. שוחרי השימור האדוקים מתנגדים בחירוף נפש לכל נגיעה בבניין, ובפרט לשינוי התקרה האקוסטית, ומזהירים מפני פשע תרבותי; מולם ניצבים אדריכלי הפרויקט, שטוענים שאינטרסים אישיים מוצפנים הם-הם הסיבה להתנגדות הבוטה, שזוכה ליחסי ציבור משומנים בתקשורת המקומית.

כך או אחרת, ההתנגדות לא הצליחה לעצור את העבודות. על-פי העירייה, השלב הראשון בפרויקט יעלה כ-112 מיליון שקלים העבודות על החלק השני, שמחירו כ-28 מיליון שקלים, טרם החלו. מאחר שרוב הציבור אינו מודע למתרחש, אך יבחין היטב בתוצאה גם אם לא ייכנס לקונצרט, כתבה זו באה לחשוף את הפרויקט מבפנים, להציג בהרחבה את התוכניות ואת העמדות השונות, במטרה לתרום להבנת משמעותו וחשיבותו של חידוש ההיכל.

אז איך ייראה היכל התרבות אחרי השיפוץ? 

• אולם חדש ייפתח מתחת לכיכר התרבות. זה יהיה אולם החזרות של הפילהרמונית, שיאפשר לה להתכונן לקונצרטים בזמן שבאולם הגדול ייערכו חזרות של מופעים אחרים (כלומר הגדלת הכנסותיו של ההיכל). אולם החזרות, שיכיל 399 מושבים, ייפתח לקונצרטים קאמריים במקביל לאולם הגדול (כך מקובל במשכני-קונצרטים חשובים בעולם, כגון קארנגי הול בניו יורק או הקונצרטחבאו באמסטרדם).

• חיזוק העמודים מפני רעידות אדמה.

• החלפת הזגוגיות בחזית לסוג הזכוכית המקורית, שרשתות מתכת מוטמעות בה.

• צבע הטורקיז יוסר ממסגרות החלונות ויוחלף בצבע האפור המקורי.

• אשנבי הקופות בצד הפונה לרחוב הוברמן יועתקו פנימה. לשם כך נפרץ פתח בקיר הלובי המקורי, המצופה זכוכית כחולה.

• קירות האולם יצופו בעץ חדש.

• תקרת האולם תשוחזר, אך תהיה רפלקטיבית ותורכב מפאנלים מאלומיניום מחורר (במקום אלומיניום אטום) באופן שאמור לשפר את האקוסטיקה ולפזר טוב יותר את הקול ברחבי האולם. מתנגדי הפרויקט טוענים כי מדובר בפגיעה מיותרת באקוסטיקה המשובחת של האולם, שעלולה רק להיפגע כתוצאה מהמהלך.

• השינוי המשמעותי ביותר באולם: הגבהה הדרגתית של המושבים תיעשה מדי 6 שורות, כדי לשפר את האקוסטיקה.

• מספר המושבים יוקטן: במקום 2,759 מושבים יהיו כ-2,500 בלבד. תקני הבטיחות דורשים לרווח את השורות והמעברים.

• המושבים החדשים "דומים מאוד" לישנים ובאותו צבע שחור, וגם הם של היצרן המקורי.

• חפירת מרתף ששטחו כ-4,000 מ"ר תוסיף חדרי הלבשה, חדרי סמינרים וחזרות, ומעליות.

• ההיכל לא יהיה פעיל רק בערב: המבואה תהיה פתוחה לאורך כל שעות היום, ובמרפסת תיפתח מסעדה.

• תאורה חדשה (בעיצוב נועה לב).

"מי שרוצה לריב - שיריב"

האדריכל הוותיק עופר קולקר, המופקד על הפרויקט, אינו מבין מה הקשר בין הביקורת המתוזמרת על הפרויקט לבין המציאות בשטח. לדבריו, לא זו בלבד שהשימור נעשה בפרמטרים החמורים ביותר, אלא שאלמנטים מקוריים שהוסרו או סולפו במהלך השנים מוחזרים למקומם. "אני לא מתעסק בכל הקטנוניות הזאת", הוא אומר על מבקריו, "מי שרוצה לריב - שיריב".

"היכל התרבות, בלי שום ספק, הוא אחד הבניינים החשובים ביותר שהוקמו אי פעם בארץ, אם לא החשוב ביותר לצד בית הספרים הלאומי, וככה התייחסנו אליו", מסביר קולקר את נקודת המוצא שלו. הוא מדגיש כי ההיבט האקוסטי היה אחד הסיבות המרכזיות לשיפוץ, וכי בניגוד לטענות, טובי המומחים ובהם המנצח זובין מהטה עמדו על כך שיש לשפר את האקוסטיקה באולם: "אני אטיל ספק בלקוח שלי? יכול להיות שמה שהיה טוב ב-1957 לא טוב היום. מאז נבנו אולמות נפלאים בכל העולם, האיכות המוסיקלית השתנתה, נוספה הטלוויזיה עם ה-15 רמקולים והמצלמות הדיגיטליות, ולכן אתה לא יכול לצפות שאנשים שיושבים מול הטלוויזיה לא יקבלו חוויה דומה באולם. היה צורך בשינוי אחרי חמישים שנה. מה הרעש?"

החפירות שנעשות כעת, מסביר קולקר, מתבצעות באמצעות כלונסאות מסביב לעמודים הקיימים, עם בוחנות שסופגות זעזועים ומשחררות את היסוד. רק לאחר מכן מנתקים את העמוד, מעמיקים את היסוד וחופרים את המרתף. "זו פעולה הרואית שאנחנו עושים רק בגלל שזה בניין לשימור, ואני מדבר מדם ליבי כי הותקפנו", הוא אומר.

הכלונסאות המסייעות בחפירת המרתף. רוב ההיכל נמצא כעת, למעשה, באוויר (צילום: יניב ברמן)

סירבת לדרישות שאינן משרתות את המקום ועלולות לפגוע במורשת שלו?

"יש ועדת מעקב שעוקבת אחרינו וכל נושא עלה לדיון, כמו פרטי הזכוכית של החזית עם חוטי רשת שכבר לא מייצרים. בעינינו אנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה".

כיצד תיראה הכניסה?

"אנחנו מחזירים את הירוק הפוסט-מודרני, שרכטר הלביש על הבניין, לאפור המקורי, ואני מקווה שנעשה דלתות נירוסטה כמו שהיו בבניין המקורי. אני תמיד אומר שמה שמותר לכומר אסור לחזיר: לרכטר היה מותר לעשות שינויים מאד דרמטיים בבניין, כי זה היה רכטר".

זה כנראה היכל התרבות היחיד בעולם שמקבל את פניך עם רכב בלובי. המכונית תישאר?

"יהיו יותר (צוחק). צריך להרוויח באיזשהו מקום".

ומה תרגיש הגברת שבאה כבר 50 שנה להיכל התרבות, כשתיכנס בפעם הראשונה אחרי השיפוץ?

"היא לא תרגיש כלום, אני נשבע לך. היא תשאל: 'מה עשו באולם הזה?'"

היא לא תגיב בקריאת התפעלות?

"זה יהיה חדש, זה יהיה מואר, זה יהיה נקי, זה ייראה כמו כשנכנסים הביתה אחרי שהעוזרת הולכת".

בניין לשימור ללא יועץ שימור

"אתה לא תכיר את הבניין כשתיכנס אליו בפעם הבאה", מבהיר האדריכל אמנון בר-אור, יועץ השימור המתפטר של הפרויקט. בשימור הוא מבין: בר-אור הוא מבכירי המרצים בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, בעליו של משרד המתמחה כבר 34 שנה בשימור. הוא מציג תחזית קודרת, הפוכה לזו שמציג קולקר.

בר-אור טוען כי במסגרת תפקידו כיועץ השימור הוא ניצב על רגליו האחוריות נגד כל היתר לשינויים מפליגים בהיכל. שינויים כאלה נעשים לטענתו בלובי, "שהוא קודש הקודשים של הבניין ומסמן את ייחודו", ובהם העברת הקופות פנימה (ולפיכך נהרס הקיר המקורי שהתהדר בפסיפס זכוכית כחולה), השארת חנות המוזיקה שהוקמה בשעתו, ופריצת ויטרינה מערבית לטובת המסעדה הפונה לגן יעקב. קולקר טוען שהעברת הקופות נעשתה בהקפדה, ומבטיח נחרצות שהקיר הכחול יישמר: "זה סלע קיומנו וזה כמעט חשוב כמו הר הבית".

הקיר שנפרץ לטובת המסעדה בגן יעקב. שימור זה לא, מבהיר יועץ השימור שהתפטר (צילום: מיכאל יעקובסון)

"בשבוע שהתפטרתי, נזרקו כל הכיסאות המקוריים לפח ובא מנוף ודאג לרסק אותם", מזועזע בר-אור. "ברגע שהבנתי שהפרויקט הזה הולך ומקצר את חיי, הודעתי שאני מתפטר". גם לאחר התפטרותו הוא נשאר זמן-מה בתפקיד עד שיימצא לו מחליף, אך לאחר שלושה חודשים שבהם דבר לא קרה, הוא נטש. התוצאה: לפרויקט היכל התרבות, המוגדר במפורש כפרויקט שימור, אין יועץ שימור.

"שינו את החזית, הרסו קיר מדהים שהיה מצופה באבן בזלת שחורה, היו אלמנטים מדהימים מעץ שאין לי מושג מה עלה בגורלם, פירקו ריצוף - מי דואג לכך שהריצוף פורק ואוחסן כראוי? את הכל זורקים שם כמו שזרקו את הכיסאות המקוריים", זועק בר-אור. "העבודה מתנהלת בצורה לא אחראית. אז איך קורה שבניין שהוכרז לשימור, אין בו עוד צורך ביועץ שימור? אני רואה בהתפטרות כישלון שלי - לא הצלחתי להיות מספיק פוליטיקאי ולהישאר".

כיצד פועל צוות השימור של העירייה בפרויקט?

"אני מתפלא על צוות השימור. כאשר מדובר בפרויקט שימור פרטי הם מענים אותנו, אך כשמדובר בבניין של העירייה, פתאום יש חוקים חדשים וקולם נחלש".

בר-אור מסכים עם הביקורת של קבוצת המתנגדים לשיפוץ, המונה בין השאר את האמן דני קרוון והאדריכלית ניצה סמוק, ומזהיר ש"אנחנו מאבדים לתמיד את ההיכל כפי שהכרנו אותו וכפי שהוכרז באונסק"ו". הוא מציין, כי בשעתו בחר שלא להצטרף לקבוצת המתנגדים הקולנית, אלא החליט להגן על הבניין מבפנים, ולכן קיבל על עצמו את תפקיד יועץ השימור. הנזק שנעשה לכאורה בהיכל, לטענת בר-אור, מעורר בו ספקות כבדים ביחס להתנהלותה של עיריית תל אביב כלפי מעמדה כאתר מורשת עולמית, והוא סבור שדרוש שינוי מחשבתי שאינו קל לפרנסי העיר ולאנשי ההון הפועלים בה. כגודל העשייה של העירייה בתחום השימור, הוא אומר, גודל האכזבה: "מתנהלים כאילו אין כאן פרויקט לשימור. אולי יצא בניין טוב - אבל שימור זה לא".

אם ההקמה של כיכר התרבות וחידוש "הבימה" התאפיינו במתחים בין המתכננים לחברות העירוניות המבצעות, כאן מקפיד האדריכל עופר קולקר - המופקד על תכנון וליווי הפרויקט – להדגיש כי הרמוניה שוררת בין הצדדים. "אנחנו אדריכלים עם אוזניים ענקיות וקשובים ללקוח ולרצונותיו", הוא אומר, "אנו מנסים לעשות את האדריכלות שלנו מתוך מגמה מלאה לרצות את הלקוח, כי זה התפקיד שלנו".