הדפסה
לכתבה באתר
גם אם המחשבות הפולניות של "לסדר לקראת האורחים" לא עושות לנו את זה, יש משהו באביב שמעודד התחדשות ורוצה סדר. פותחים חלונות, פותחים ארונות, רוצים להשיל כמה שכבות מהבלגאן הזה שאפף אותנו בחודשים שבהם בילינו בתוך הבית. אז מצד אחד יש את עניין ה"זה זמן מעולה להחליף כסאות לשולחן אוכל, הם במילא עוד שנייה נשברים, וככה גם יהיו לי עוד ארבעה כסאות לאורחים", ומצד שני יש את ה"אני אקח שבוע חופש ואסדר את כל הארונות". אז זהו, שלקנות דברים חדשים זה לא תמיד רעיון כזה טוב, ולסדר לא לוקח שבוע. אפשר לומר שכבר כמה חודשים אני עסוקה בלסדר את הבית, עוברת בשיטתיות מפוזרת מארון לארון, ומה שמדהים זה שזה פשוט לא נגמר. אני נדהמת לגלות כמה חפצים ממלאים את הבית שלי ומנסה לתרגל פרידות מהירות. במגזין BHG הבינו שזה לוקח זמן וערכו תוכנית מסודרת לשנה של ארגון, חודש אחר חודש.
מכל עבר, בעיקר לפני פסח, מציפים אותנו "פתרונות אחסון". זה אחד הנושאים הפופולריים בתוכניות בוקר, והמון אתרים ועסקים קמו בשנים האחרונות כדי לעזור לנו להשתלט על הבלגאן. למה? התשובה פשוטה. זו תגובת הנגד לצרכנות היתר שלנו. אנחנו פשוט טובעים בג'אנק שאנחנו לא זקוקים לו, ובמקום לטפל בבעיה אנחנו מטפלים בסיפמטום שלה.
אז בבקשה אל תשאלו אותי על "פתרונות אחסון". אחסון הוא לא בעיה שיש לפתור. הבעיה היא שאנחנו קונים יותר מדי, מהר מדי ולעתים בזול מדי (ואז קונים משהו אחר שיחליף את הזול והגרוע). הפתרון מאוד פשוט: פחות דברים. זהו. רות פלמון אמרה את זה לפני ונותר לי רק להדגיש ולפרט. אז אשתדל לענות לא רק על השאלה איך לאחסן, אלא על איך לזרוק וממה להיפטר.
אפתח בהתנצלות המקובלת אצל רושמי פמפלטים אנגליים: אני סנדלר עם נעל אחת. כבר לא יחפה ועדיין לא עם נעלי מעצבים. לא מעט פגישות היו לי עם לקוחות שזעקו "הצילו!! אנחנו צריכים יותר מקום אחסון". לא, אתם לא, אמרתי להם. אתם פשוט צריכים לזרוק שלושת-רבעי בית. כלומר: חללי אחסון נוחים ונכונים הם חשובים מאוד, ומעצב פנים טוב דואג שבכל חדר יהיה מקום לאחסן את מה שקשור בו. גם חלוקה בתוך הארונות והמגירות, לגישה נוחה וראות מירבית, היא חשובה והכרחית - אבל תשעים אחוז, אם לא יותר, מהבעיות שלנו עם בלגאן בבית נובעות מכך שיש לנו יותר, הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים.
לפני כמה שנים גם אני הרמתי ידיים והזמנתי מסדרת בתים לעזור לי בשני מוקדים: סידרנו את פינת העבודה ואת חדר הילדים. אחרי עבודתינו המשותפת המשכתי וסידרתי עוד כמה חללים בבית, ומה שהכי החזיק מעמד מאז היו שתי מגירות: מגירת כלי הכתיבה בשולחן העבודה ומגירת האיפור שלי.
כן. השתמשתי כאן בתאים של איקאה לחלוקה פנימית, ולכל דבר יש מקום מדוייק, לרוב על פי סדר השימוש שלי בו - שפתונים, לקים, עדשות מגע, מסירי איפור, קרמים, נרתיק למשקפיים. מה שיותר מפתיע הוא הסדר שנשמר במגירה הראשונה בשולחן הכתיבה, שבה משתמשים כל בני הבית:
כשהחלפתי מגירות הנגר שלי שמר על מידות שיתאימו לתא הפלסטיק של איקאה, שמחלק לתאים דברים כמו פנקסי שקים, שדכנים ונייר דבק, פתקים דביקים, כבלים של המחשב והמצלמה, גומיות וסיכות משרדיות, מפתחות וטושים. מקומו של כל אחד נשמר בקפדנות על ידי כל בני הבית, משום שלמדו במהירות שאם מחזירים למקום - מוצאים יותר בקלות.
הארון
התחלתי להבין את התורה לפני כמה שנים, כשחברתי נעמה עזרה לי לסדר את ארון הבגדים, כי היה לי ברור שאם יש לך 50 חולצות את לובשת חמש מתוכן, ואם יש לך עשר את תלבשי עשר מתוך עשר (לא אחשוף את המספרים האמיתיים אבל תכפילו בכמה שמתאים לכם).
גם אם אעשה זאת בראשי פרקים, זה עדיין יהיה ארוך. אילו רק היו לבגדים תאריכי תפוגה נוסח "החולצה הזו תיראה עלייך פאתט בעוד חמש שנים", או "לא, לא המתרחבים האלה חזרו לאופנה". סידור ארון הבגדים הוא אולי המשימה הקשה מכל. הוא מצריך יושרה וכנות, חוסן נפשי, החלטיות ואמונה. זה הולך הכי טוב עם חברה. קחו חברה טובה ואנרגטית, קשוחה וכנה, שלא תאפשר לכן תירוצים עלובים כמו (אני מדברת בגוף נקבה ונעשה כאילו זה פונה גם לגברים):
- אבל לבשתי את זה רק פעם אחת.
- אבל זה עלה 700 שקל.
- אבל אני אוטוטו חוזרת לגזרה שלי מלפני 20 שנה.
- אבל זה דונה קארן.
- אבל זה מהטיול הזה לניו יורק לפני 15 שנה/הדייט הראשון שלי עם/החתונה של אח שלי, את זוכרת איזה מהמם זה היה.
- אבל זה רק כתם קטן, לא רואים את זה אם אני לובשת צעיף ממש גדול.
- אבל זה יחזור לאופנה.
(כל השורות נלקחו מדברים שאמרתי בעת הנסיונות להיאחז בבגדים שפג תוקפם).
בלי קשקשת. לא לבשת את זה שנתיים? חמש שנים? יש על זה כתם/גולגולים/קרע? זה היה אופנתי לפני עשרים שנה? זה קטן עלייך בצורה מביכה? זה לא מתאים לגיל שלך? יאללה ביי. מעט מאוד פריטים לא ייאבדו את הרלוונטיות שלהם אחרי עשרות שנים, ואם יש לכן משהו כזה בארון הרשו לעצמכן לשמור עליו. אבל בלי השורה הזאת עכשיו על כל שמלה. אולי שווה לנסח מראש רשימת שאלות, שאם התשובה עליהן שלילית - הבגד הולך. אם באמת קשה להיפרד אפשר להחליט שנותנים לבגדים מסויימים ארכה של שנה. אם גם בשנה הזאת לא נחשוב עליהם או נלבוש אותם - יאללה ביי.
כך תמצתנו את החלק הכי קשה - לטינג גו. נניח שהחברה מילאה את תפקידה כראוי ולא אפשרה להשאיר ענתיקות וזבָּלֶה בארון? עכשיו מגיע החלק הקל:
שומרים יפה על מה שהחלטנו להשאיר. הבחיני מה לתלייה ומה לקיפול. בגדים וסריגים עדינים יכולים ליהרס מקולב לא טוב, בגדים עם בד כבד יאבדו צורה.
כל הקולבים בארון זהים. אם לא מיד אז בהדרגה, וכמובן באותו הצבע: כשהבגדים תלויים כולם על קולבים לבנים או שחורים יש פחות רעש בעיניים ויותר קל לראות אותם. זרקי קולבים ישנים או זולים, שעלולים לתפוס חוטים בבגד.
ארגון לפי קטגוריות, עדיף כאלו שעוזרות לבחור: מזג האוויר, צבעים, בדים, דוגמאות. אפשר לפי בגדי בית, ערב ויום-יום (אם יש אצלך הבחנה כזו). אפשר לפי חצאיות, חולצות וקרדיגנים. כל מה שיעזור לך לפתוח את הארון ולהחליט מה ללבוש.
המקומות קבועים: אם החלטת שהחולצות תלויות בצד ימין והשמלות בשמאל - הקפידי על זה, את תתרגלי. אם לפי צבעים - כנ"ל.
פני מקום מכובד לאקססוריז אם את בעניין, ונדפי אותם באותו האופן: מה שקרוע, בלוי או יצא מהאופנה - יוצא. את השאר מארגנים כך שנבין במבט מה האפשרויות שלנו: צעיפים תלויים או מקופלים, חגורות תלויות, תיקים קטנים בתוך קופסה, נעליים עדיף בקופסאות שלהן. יש עוד טיפים ותמונות אצל מרתה.
וזה רק הבגדים, אבל זה נכון לגבי כל ארון בבית. הנה כמה קווים מנחים שיעזרו לכם לפנות מקום:
תאריך תפוגה
המקום שהכי קל להתחיל בו הוא ארון התרופות. כן, אני מניחה שיש לכם כזה ואם לא - הקצו מדף או ארון רק לזה, וסדרו גם אותו לפי קטגוריות (משחות/כדורים/עזרה ראשונה, לפי בני הבית, או לפי תדירות השימוש). בכל אופן לתרופות יש תאריך תפוגה. תתפלאו לגלות איזה אחוז מהארון שלכם פג תוקף. תרופות יש להשמיד בקופות החולים: עשו ערימה קטנה וסורו לשם. גם תרגישו טוב עם עצמכם על היותכם ידידותיים לסביבה, גם תיזכרו בערגה במחלות הילדות של השנים האחרונות וגם יתפנו לכם שני מדפים למחלות הבאות. עכשיו מצאתי שני בקבוקים של חומר לעדשות מגע, שפג תוקפו לפני שנתיים. שנתיים הם תפסו לי מקום בארון. ולמרות שאני עוברת על המוצרים אחת לכמה חודשים (זה באמת ממלא סיפוק) היום מצאתי שם עוד כשמונה חבילות כדורים שתאריך התפוגה שלהם חלף. גם למוצרי קוסמטיקה יש תאריך תפוגה, ועם נתונים כאלו לא מתווכחים. תשליכו.
רואים את זה?
כלל יסוד נוסף: אם אינכם יכולים לראות את הגב של הארון שלכם, או אם אינכם יכולים לראות במבט אחד את כל הפריטים שעל המדף מולכם בצורה ברורה - יש לכם יותר מדי דברים. אם בשביל להגיע למשהו אתם צריכים להוציא משהו אחר מהארון - ברבות הזמן פשוט תשכחו אותו או תוותרו עליו. עומק הארונות צריך להתאים למה שבתוכם: בארונות עמוקים (עומק של 60 ס"מ נועד לתלייה של קולבים וממש מפריע לאחסון חפצים אחרים) אפשר בקלות לאבד את מה שמאחור. עדיף לאחסן בהם דברים קטנים בסלסלות פלסטיק - אחת מלפנים ואחרת מאחור, כך שההוצאה שלהן תהיה קלה. כמובן שמה ששימושי צריך להיות נגיש. מאוד. בחורף השתמשנו במפזר חום בחדר הרחצה שלנו, שאותו שמנו על המשטח ליד הכיור כך שיחמם מול האמבטיה. שנאתי שהוא נשאר בחוץ ופיניתי לו את המדף הנגיש ביותר בארון. פותחים ארון, מוציאים ומחזירים אותו באותה הקלות למקום. הוא פעל כל יום והותיר לי משטח כיור פנוי מיד אחרי הרחצה.
מפאת האישיוז הישראליים עם אגירת מזון, במיוחד לפני שכולנו יורדים למקלטים האטומיים שלנו, לא אגע בארונות המזווה במטבח (שגם להם יש תאריך תפוגה ו/או תולעים), אבל הכללים נכונים גם עבורם. מה שלא רואים לא קיים. כשלקוחות שלי עברו מדירה קטנה וצפופה לדירה גדולה ומאורגנת יותר, התפלאנו לגלות כמה חבילות אורז מותחלות יצאו ממעמקי המזווה שלהם. אין ספק - סדר גם חוסך בזבוז. ראו את החלוקה המעולה הזו, של הצלמת ג'ני קולייר. הכל מול העיניים, שליף, נגיש.
מגיעים לזה?
כמה שלא תנסו לשכנע את עצמכם (או אותי) - אין טעם בארונות מטבח עד לתקרה, באחסון ממש גבוה או בארונות ממש עמוקים. אם אתם מאחסנים משהו במקום שמצריך סולם כדי להגיע אליו - כדאי שזה יהיה משהו שזקוקים לו פעמים ספורות בשנה. צבע נוסף לבית, אוהל לקמפינג או ארגזים של מסמכים ישנים. קוראים לזה בוידעם בדרך כלל, ואני ראשונת המגינות על הצורך בבוידעם בכל דירה. לפני שאתם סותמים אותו במיזוג מיני מרכזי חשבו על החפצים הגדולים שיש צורך לאחסן. כל דירה צריכה בוידעם. אבל ארונות מטבח בגובה 230? לשם מה? הם סתם יתמלאו בחפצים שאין להם דורש ויעלו אבק. ותרו.
ושאלת השאלות: אנחנו באמת צריכים את זה?
משתמשים בזה? כמה נפשות אתם בבית? למה אתם צריכים 30 מגבות? הרי מספיקות אחת בשימוש ועוד אחת בארון, לא? האם אתם צריכים 12 סטים של כלי מיטה ישנים ולא תואמים? מספיקים שלושה. באחד הסידורים שלי מצאתי שיש לנו לא פחות מ-11 מכשירים נגד יתושים. נכון, אמנם יש לנו יותר מ-11 יתושים בבית בכל ליל קיץ נתון, אבל גם אילו בכל חדר היה פועל מכשיר כזה, לא היינו זקוקים ליותר מארבעה. הלכו שבעה. יש חפצים שעבור שימוש של פעם בשנתיים לא שווה לשמור. מן הסתם בסידור הארונות תמצאו דברים שדחפתם מאחור בסידור הקודם בתואנה שתעשו בהם משהו, והנה הם שם כבר שלוש שנים. יאללה ביי.
כח רצון ומלחמה בדחף הצריכה
לפני שנגיע למגירת הקוסמטיקה שמעו סיפור: לפני כחודש קצתי בקרם הגרגרים הזול שקניתי. הוא היה שמנוני מדי ולא מספיק גרגרי, אוקיי? קורה. הלכתי לפארם כלשהו ומצאתי אחד כמו הישן שהיה לי - תוצרת הארץ, לא נוסה על בעלי חיים, טוב וזול ממש. המוכרת הציעה לי מוצר של חברה אחרת ואמרה שיש "מבצע אחד פלוס אחד". "תודה", אמרתי, "אבל אני צריכה רק אחד". "אבל את משלמת על אחד ומקבלת שניים!" אמרה בתדהמה. התנהל כמעט ויכוח, שבו האשה לא היתה מסוגלת להבין מדוע אסרב להצעה לקבל קרם (שאיני מכירה) בחינם.
עכשיו נחזור למגירת הקוסמטיקה. אצל אחדים זה יותר ממגירה אחת, בדרך כלל מפוצצת בעשרות בקבוקונים ("מזכרות" עלק) ממלונות בארץ ובעולם. אצלי זה הארון מתחת למגירה של האיפור שלי בחדר הרחצה. יש בו סלסלות, הוא כאילו מסודר, אבל היו בו איזה 50 בקבוקים וצנצנות של דברים שקניתי או "קיבלתי" כשהיה מבצע אחד-פלוס-אחד כזה. עברו שנים, התקדמתי לקרמים אחרים, והאחד הנוסף נשכח, לרוב עבר את תאריך התפוגה שלו או את הרלוונטיות שלו עבורי, וכך נותרה לי סלסלה מלאה בבשמים שלא אהבתי יותר, קרמים שהתקשו, מוצרי הגיינה נשית שזנחתי, מתנות לחגים שלא אהבתי את ריחן ועוד עשרות בקבוקנים שמאחוריהם עשרות תירוצים, ולפעמים גם זכרונות.
לקחתי שקית זבל וללא רחם נפטרתי מכל מה שידעתי שלא אגע בו. עכשיו ראיתי בבירור את מה שנותר שם: צנצנות של הקרם האהוב עלי (יש מחירים שמצדיקים קנייה מרוכזת, מה לעשות), עוד בקבוק בושם וכמה סבונים נוזליים שאשתמש בהם לפי הסדר עד שייגמרו ( עברנו לפני שנים לסבון מוצק שמותיר אחריו הרבה פחות פסולת וייצורו צורך הרבה פחות מים ואנרגיה מסבון נוזלי. הוא גם תופס הרבה פחות מקום ב"מזווה אמבטיה"). מאז הארון מסודר טיפ טופ, ואני חושבת פעמיים ושלוש וגם לא מפחדת להיות המוזרה שלא קונה את המבצע, לפני שאני קונה משהו שאין לי צורך בו רק כי זה יחסוך לי עשרה שקלים. זה פשוט - כשאחד נגמר או עומד להיגמר? אז קונים חדש. או אם באמת באמת זה משהו יקר ונדיר שנתקלתם בו ואתם מכורים אליו. עכשיו, כשהמדפים ריקים ובמקום 22 בקבוקים של חומרי ניקוי יש לכם שישה - הרבה יותר קל להושיט יד ולקחת, יותר פשוט לראות מה נגמר או לא הוחזר למקום. גם אצל מרתה תראו שבכל תמונה יש, בסופו של דבר, מעט מאוד דברים.
הבקבוקונים? שימו אחד מכל סוג בתיק כלי הרחצה השימושי שלכם, שמרו עוד שניים מכל סוג לקמפינג הבא ואת כל השאר אתם יכולים להעניק מתנה לילדים, שיכינו מהם שיקויים.
הנה על הדרך, פעילות לחופשת פסח. 
כשיש מעט דברים, אפשר לקנות אותם ביותר תשומת לב, כך שהצבעים יתאימו לחדר והם יוכלו, בעצם, להיות מוצגים בחוץ ולתרום לעיצוב וליופי.
אם תנסו את הטכניקה הזאת על כל פינה בבית, תגלו כמה מעט בעצם אנחנו ממש צריכים. ספרים שמעולם לא קראנו ולא נקרא, מדריכי טיולים למקומות ששוב לא נהיה בהם ואם כן נקנה מדריך חדש (או נלך עם אפליקציה), כלי פלסטיק ללא מכסה (השתמשו בהם כתאי חלוקה למגירות), בקבוקי חומרי ניקוי מגעילים. הרי אין לזה סוף, לאגרנות שלנו. שימו לב אליה.
אקדיש בכל זאת פסקה לילדים, כי הם אחלה תירוץ לשמור דברים. תירוצי ילדים מקובלים הם:
- אבל ההורים שלך קנו לה את זה.
- אבל זה היה מאוד יקר, אז מה אם זה קצת קטן עליו.
- אני אשב איתם איזו שבת ונשחק בזה, אז מה אם הם לא אוהבים, זה משחק שמפתח חשיבה אסטרטגית.
- אני אשמור לו את זה לכשיהיה גדול.
- אבל זה חדש!
- אבל זה לילד הבא!
יאללה בחייייאת יש לי להגיד לכם. לא כל ילד צריך ארון קיר ברוחב שלושה מטרים עד התקרה. תרבות הצריכה הפזיזה שלנו משאירה אותנו בימי ההולדת של הילדים עם ערימות של מתנות לא מתאימות, או כאלו שמתפרקות אחרי שימוש אחד, או פשוט יותר מכפי שילד מסוגל לעכל. אפילו אם זו מתנה חדשה - מצאו למי לתרום אותה. אם ארון הבגדים של הילדים יהיה פנוי יותר, יהיה להם קל יותר לבחור בגדים, להתלבש לבד, להכיר את המקום המדויק שלהם ולשמור על הסדר בארון. במקום 12 זוגות מכנסיים יספיקו להם שבעה. הרי בכל יום מפעילים מכונת כביסה. לא יזיק לילדים שלנו, שחיים בתחושת שפע מובן מאליו, לראות שדברים נגמרים (!!!), שמערימת המכנסיים בארון נותר רק זוג אחד. כך גם יבינו שיש מי שדואג לנקות את המכנסיים המלוכלכים (לכבס, לתלות, להוריד, לקפל, להחזיר לארון!) ושילובם בתהליך הזה יהיה קל יותר (כולי תקווה).
כשסידרתי את הכוורת בחדר הילדים (והו כמה עוד נותר לי להוציא משם! מגירת הצביעה והיצירה היא היעד לשבוע הקרוב!) כתבתי על זה. השינוי היה מיידי: כשהילדים רואים מה יש להם בצורה ברורה הם לא רק משחקים בזה יותר, אלא גם מעריכים את השמירה על הסדר כמשהו שעוזר להם להתמצא ומקל עליהם את החיים. משחקים שלא משחקים בהם, ספרים שלא קוראים, בגדים מלפני עשר שנים - לא צריכים לחכות לילד הבא. עד הילד הבא תקבלו את הדברים חזרה מהחברים שלכם, עם ריבית. דברים גדולים, יקרים כזולים, שאפשר לקבל בהשאלה מחברים או משפחה - כמו כסאות תינוק, עגלות, בימבות ואפילו ריהוט - עדיף להשאיל ולהעביר הלאה, זה לא יתפוס מקום. ציורים ויצירות אמנות יש לנפות עד לרמת חמישה האחוזים, לא יותר, ומדי שנה לנפות שוב. אתם כבר תדעו מה חשוב לשמור לצורך "נוסטלגיה".
אחרי שתזרקו, מה שיישאר לכם הם הדברים שבחרתם בהם. מחדש. ואותם תרצו יותר להציג, ואותם יראו יותר: בין אם אלו תמונות על הקיר, כלים יפים בארון או בגדים אהובים וטובים. במקום הייאוש שמביאה איתה התחושה שאנחנו טובעים בג'אנק - תקבלו את הסיפוק שבידיעה שיש לנו את מה שאנחנו אוהבים, רוצים וצריכים, ושאנחנו מחנכים את עצמנו מחדש להתנהגות צרכנית נבונה, בוגרת ואחראית. עוד תמונות ורעיונות בלוח הפינטרסט שלי.
והבהרה לסיום: כשאני אומרת "לזרוק" לא תמיד חייבים לשים בפח הזבל. אפשר לתרום, להעביר הלאה לחברים, למחזר, לפרסם באתרי יד שנייה. את מה שזורקים לפח כדאי להפריד: קופסאות קרטון ואריזות של תרופות אפשר לזרוק לפח הנייר, בקבוקים לכלובי הפלסטיק. בערים רבות יש גם מתקנים למחזור בגדים, דיסקים ומכשירי חשמל. אם כבר אנחנו מכים על חטאי הצרכנות שלנו, בואו ניטהר בהיותנו מתחשבים יותר בסביבה. אשמח לשמוע אם הפוסט הזה הניע אתכם לפעולה, ועכשיו אני חוזרת להמשך הסידורים. בהצלחה וחג שמח!