הרבה זמן חלמתי על הרגע הזה, הרגע שבו אני יוצאת מזה. בימים שבהם הייתי שרועה על הספה בסלון או ספונה במיטה, נרדמת ומתעוררת חליפות, בין לבין בהיתי בתקרה ודמיינתי אותו, ראיתי אותו, ממש הרגשתי אותו. בחלומות שלי, כמו בחלומות, זה היה רגע, רגע אחד, לא תהליך. רגע יחיד שבו קרה 'נס מפתיע', שהפך את הקערה על פיה. לא היה הרבה הגיון בחלומות הללו, הם היו מנותקים מהמציאות לחלוטין, אבל הם היו נעימים. מן חלומות כאלו שבמהלכם מצאתי את עצמי מחייכת פתאום או אפילו משחררת צחוק קולני לחלל האוויר ואז קולטת שאני לבד בחדר, בוהה בתקרה וזה רק חלום.
לאט לאט, ככל שהתפוגג הדיכאון, חזרו אלי גם החלומות בהקיץ. חלמתי שזכיתי בלוטו וראיתי את עצמי פורעת את הצ'ק, משלמת חובות, מטפלת בגב, ברגליים ובשיניים, קונה בית ואפילו חוסכת. או שאני מוצאת תיק עור, חום, ישן, מלא בשטרות באמצע הרחוב ומכיוון שאין לו דורש, משטרת ישראל מעניקה לי אותו על כל תכולתו, שמסדרת לי את החיים מיד, אלא מה?
כמובן שידעתי שהקשר בין המציאות לבי החלומות הללו הוא מקרי בלבד, אבל החלומות הללו גרמו לי לחייך ובזכותם יכולתי פתאום לראות את מה שבא אחרי ה"נס" לכאורה שאמור לקרות לי. בזכותם ראיתי את זה שיכולים להיות לי עוד חיים אחרים.
והעיקר, הם גירו והעירו את התקווה ואת היצירתיות, שהיו רדומות לחלוטין. אחריהם הגיעו חלומות ריאליים יותר, מעשיים. כאלו שוויתרו על 'הנס' ועל 'הרגע היחיד' והכילו בתוכם רעיונות וקצוות של פתרונות ואפשרויות. בזמן האחרון אני חולמת עלי, לא על החיים שלי. על איך אני עכשיו ועל איך אני כשאני יוצאת מזה.
 

 

כשאני יוצאת מזה הדרך שלי פתוחה,
כשאני יוצאת מזה אני נושמת לרווחה.

כשאני יוצאת מזה אני שמה שלט על הדלת,

כשאני יוצאת מזה אני כבר לא מתבלבלת,

מתואר, מכסף, מתפקיד או מעמד,

כשאני יוצאת מזה, אני יוצאת לבד.

 

כשאני יוצאת מזה אני לא מעמידה יותר פנים,

כשאני יוצאת מזה אני אומרת את מה שבפנים.

כשאני יוצאת מזה אני כבר לא צריכה להתכופף,

כשאני יוצאת מזה אני יכולה להזדקף.

כשאני יוצאת מזה אני לא מקשיבה לאחרים,

כשאני יוצאת מזה יש לי חברים.

 

כשאני יוצאת מזה אני בוחרת ולא מחליטה,

כשאני יוצאת מזה אין בי חרטה.

כשאני יוצאת מזה אין יותר שאריות,

כשאני יוצאת מזה אני באה בין הבריות.

כשאני יוצאת מזה אין לי ציפיות,

כשאני יוצאת מזה אני רק רוצה להיות.

 

כשאני יוצאת מזה אני משלמת הכל בעצמי,

כשאני יוצאת מזה זה לא רק בגשמי.

כשאני יוצאת מזה אני לא צריכה יותר להתחנן,

כשאני יוצאת מזה אני כבר לא צריכה להתגונן.

כשאני יוצאת מזה אין יותר מה להסתיר,

כשאני יוצאת מזה אין לי צורך להסביר.

 

כשאני יוצאת מזה אין בושה,

כשאני יוצאת מזה אני מרגישה,

את האמצע ולא רק את הקצוות,

כשאני יוצאת מזה אני יכולה לקוות.

שלמדתי ואני יכולה יותר,

כשאני יוצאת מזה אני יותר

 

כשאני יוצאת מזה אני כבר לא כועסת,

כשאני יוצאת מזה אני רכה ומפויסת.

כשאני יוצאת מזה אני לא עושה מסיבה,

כשאני יוצאת מזה אין לי שום סיבה,

לחשוב שאני פחות מנהדרת,

כשאני יוצאת מזה אני יוצאת אחרת.

 

כשאני יוצאת מזה, אני יוצאת ודי,

כשאני יוצאת מזה, אני פשוט חיה את חיי.