יש דרכים שונות להרוג רחוב, ואחת מהן היא בנייה של קיר אטום ומשעמם. האדריכל הלונדוני ג'ק וולי (Jack Woolley) נאלץ למצוא פתרון לחומה כזאת, שסגרה על חצר פנימית של בית שהוא התבקש לתכנן מחדש.

 

הבית שקיבל וולי, ברובע איזלינגטון בלונדון, שימש בית מלאכה לנגר שהתמחה במקלות הליכה. חידוש המבנה כלל את הכפלת שטחו מבלי לפגוע בחזותו, באמצעות חפירה תת-קרקעית. בקומת הרחוב הוסב בית המלאכה לסטודיו, והקומה התחתונה החדשה היא דירת מגורים קטנה שמתאימה לרווק או לזוג. היא נחפרה כך שחלק ממנה בולט מעבר לקו המבנה ההיסטורי, כדי להחדיר אליה אור-יום דרך חלונות תקרה. חלונות אלה יכולים לשאת משקל אדם, ולכן ניתן לעמוד וללכת עליהם במפלס העליון (ראו בחתך).

 

הפרויקט עלה 232 אלף ליש"ט (כמיליון שקלים וחצי). למרות השינויים המפליגים בהיבט הקונסטרוקטיבי, השתדל האדריכל לשמור על חלקים אחרים במבנה ולמחזר חומרים. כך, למשל, הוא פירק את אחת השכבות של תקרת עץ האורן הכפולה בגג בית המלאכה והרכיב ממנה את ארונות המטבח. גם הלבנים שמצפות את דלת הכניסה בחומה נלקחו מתוך החומה, נוסרו לשניים והודבקו על דלת הברזל בהתאמה לשורות הלבנים המקיפות אותה – וכך נוצרה האשליה האופטית של בית רואה ואינו נראה.

 

למעשה, אחד מקירות הבית הוא חלק מחומת הלבנים, שהוקמה במאה ה-19 וחוצצת בין הרחוב לחצר הבית. לדברי וולי, "הפרויקט ביקש להמשיך ולשמור על היחס הקיים בין הרחוב הציבורי לחצר הפנימית והפרטית". כדי לא לפגוע ברציפות החומה וליצור אפקט מפתיע בו בזמן, הוחלט שפתח כניסה חדש למבנה ייפער דווקא מבעד לחומת הלבנים ויהפוך ל"דלת סתרים". ואכן, השילוב הנבון של הפתח בתוך החומה אינו פוגע בחזותה כלל, וקשה להבחין בו.

 

ג'ק וולי עסק עד אמצע העשור הקודם בהמצאות ובפטנטים. בין השאר רשם פטנט על סמרטוט שמגיע לכל פינה בבית, ועל מכשיר שלא רק מזהיר מפני פיצוץ במכרות פחם - אלא גם לוכד חלקיקים דליקים. ב-2004 הוא החליט ללמוד אדריכלות, וכסטודנט הצטיין במציאת פתרונות ייחודיים ואף זכה בפרס על חדשנות. בחידוש בית המלאכה הישן, שהוא הפרויקט השלם הראשון שלו מאז שסיים את לימודיו, יכולת ההמצאה אמנם באה לידי ביטוי באופן מוגבל, אך הדלת הנסתרת בחומה היא בהחלט תגובה הולמת לחומה הארוכה והמונוטונית.

 

האדריכל הטרי ידע שהחלק שימשוך את עיקר תשומת הלב בפרויקט אינו המבנה עצמו, אלא הדלת. בראיון דוא"ל עם Xnet הוא מספר, כי כשהושלמה העבודה הוא עקב אחר תגובת עוברי האורח שהלכו לאורך החומה: "בהתחלה אנשים לא שמו לב לדלת. כשאתה הולך על המדרכה, זווית הראייה שלך על הקיר היא אלכסונית ולכן הדלת פחות גלויה. רק כשאתה עומד מולה מהצד השני של הרחוב בזווית ישרה, אתה ממש רואה אותה".

 

ואיך מגיבים האנשים?

 

"אם הדלת נפתחת כשמישהו עובר, התגובה היא בדרך כלל הפתעה שהופכת במהירות להנאה. לפעמים אתה רואה אנשים עומדים מחוץ לדלת ומדברים על זה. המקום הפך למאוד פופולרי בשכונה, והאטרקציה היא מקור לגאווה לתושבים".

 

>> ואיך נראה בית יפני משפחתי שנחפר מתחת לאדמה?

 

בגבעתיים הייאוש פחות נוח. אבל גם בגבעת שמואל

 

לסיפור הזה יש היבט ישראלי: בארץ מרבים ליצור קירות אטומים שנמשכים לאורך עשרות מטרים ונמתחים למרגלות הבתים. באופן הזה נפגע הרחוב והופך למרחב חד-גוני שאינו מזמין את הולכי הרגל להתקרב אליו. הרבה חומות כאלה מסתירות חניונים מקורים, מחסנים וחדרי אשפה שהאדריכלים מעדיפים להסוות מאחורי קירות מצופים באבן מלאכותית, כדי לשוות "תדמית נקייה" לפרויקט שצריך לשווק במהירות.

 

יש קירות עם חזית שטוחה, ויש שמשולבים בהם אדניות לצמחים. מאחר שהדיירים אינם מעוניינים לטפח אדניות שמשרתות את הציבור הרחב, הן מוזנחות ומדגישות עוד יותר את חוסר הנעימות שהמקום משרה. דוגמה בולטת היא קניון גבעתיים, בתכנון האדריכלים נעמה מליס ושמאי אסיף. זהו מקדש-צריכה שנארז בקופסה סגורה המנותקת מהסביבה, והוא חיסל כל אפשרות ליצירת רחוב: קיר אטום הוקם לאורך כ-200 מטרים ברחוב יצחק רבין, הכולל כמה מהמוקדים העירוניים המרכזיים בגבעתיים, וקטל את הרחוב.

 

בפרויקט "רום הפארק" בגבעת שמואל, שתוכנן במשרד "כהנא אדריכלים" ובוצע בעשור הקודם, הוקם קיר דומה לאורך לא פחות מכ-100 מטרים על דופן השדרה המרכזית בשכונה – שדרות מנחם בגין. האדריכלית טלי כהנא תיכננה את הפרויקט, הכולל שישה מגדלי מגורים המאורגנים סביב חצר פנימית עם בריכת שחייה, שמפנים את גבם לרחובות המקיפים אותם. כהנא מתנערת מאחריות: "אנחנו האדריכלים חייבים להתחשב ביזם וצריכים לעשות את השילוב והאיזון בין האדריכלות שלנו, בין כלכליות הפרויקט ובין רצון היזם". היא מודה שהחומה גבוהה מדי וש"היה אפשר לעשות אותה יותר יפה, אבל זה המצב", ואת האחריות היא מעבירה לאדריכל הנוף ולרשות המקומית, שהייתה צריכה בשלב תוכנית בניין עיר (שאותה תיכנן אדריכל אחר) להנחות את המתכננים ולהימנע מחומות כאלה.

 

לדבריה, המציאות השתנתה לטובה מבחינת המעורבות והמודעות של הרשויות המקומיות. כדוגמה היא מציינת פרויקט "פינוי-בינוי" שהיא מתכננת בקרית אונו לאורך הרחוב הראשי בעיר, שדרות לוי אשכול. "העירייה הוציאה מסמך הנחיות וכך דאגו שהבניינים 'ידברו עם הרחוב' בקומת הקרקע, באופן שהפיתוח הירוק של הרחוב יתחבר עם הירוק של הבניין", אומרת כהנא. "בקומות הקרקע של הבניינים ישולבו מוסדות ציבור ומסחר, כדי שתיווצר אווירה יותר נעימה ברחוב".

 

בעייתי להשוות בין קיר לבני הסיליקט האדומות בלונדון לבין הקירות הבלתי נגמרים בגבעתיים, אך ההתערבות של האדריכל האנגלי צריכה לשמש השראה למי שיטפלו באותם חומות-מפגע בערים שלנו. 

 

>> מסיבת תחפושות: איזה תיאטרון ידוע התחפש לתיבת נוח ואילו מגדלים לרובוטריקים?

 

  • לסיום: התוכנית שידעה על זה כבר לפני 40 שנה