הדפסה
לכתבה באתר
קשה מאוד לשנות מבנים, מלבד אותו יום בשנה שבו כל דבר אפשרי. בפורים יוצאים מהשגרה וחושפים רעיונות ופנטזיות, ומוטב שיהיו פרועים: כיכר תרבות שהופכת לג'ונגל, מוזיאון בטון שהופך לגוש של בוץ, ומועדון חשפנות שהופך לקרוסלת ענק. ערוץ האדריכלות של Xnet הציע לשמונה אדריכלים צעירים פרויקט לפורים. הכללים פשוטים: בוחרים מבנה ישראלי ידוע ומציעים לו "תחפושת" שתשנה את פניו ו/או ייעודו.
כולם עמדו במשימה. את הבחירה שלהם במבנה מסוים במרחב שבו הם פועלים, הנובעת מתשוקה אישית כלפי אותו מבנה - אהוב או שנוא עליהם באופן מיוחד - הם מסבירים בשורות הבאות. חג שמח.
הקרוסלה מסתובבת
אריאל דקלו (33) חילק בעשור האחרון את זמנו בין ירושלים (הוא למד במחלקה לאדריכלות בבצלאל) לתל אביב (שבה עבד במשרד האדריכלים ויינשטיין-ועדיה), עד שבחר לצאת לדרך עצמאית ולהתמקד בעיצוב פנים ובעיצוב גרפי. "לפני חודש גיליתי שעומדים להקים מועדון חשפנות במבנה הקולוסיאום בכיכר אתרים",
מספר דקלו על הרעיון העומד בבסיס הצעתו. "נזכרתי איך כשהייתי קטן הלכתי עם המשפחה להסתובב בכיכר, ואחר כך היינו יורדים לים. חשבתי שבמקום המועדון ניתן לעשות משהו יותר קהילתי שיתחבר עם הסביבה של הים". לכן הוא בחר לטפל במבנה העגול, שהזכיר לו עוד בילדותו קרוסלה מסתובבת בלונה פארק, ולהדגיש את ההיבט הנוסטלגי שנעלם מכיכר אתרים.
הולי שיט
דקלו המציא תחפושת למבנה נוסף וידוע לשמצה. זהו מתחם הולילנד בירושלים,
שמסמל יותר מכל את השחיתות שפשתה לא רק בפוליטיקה הישראלית, אלא גם שחיתות מוסרית שפשתה לדעתו באדריכלים מסוימים בדור הוותיק. "הדרך היחידה בעיניי להסתכל על המבנים האלה ועל צורת העמדתם על הצוק בלי להיחרד", אומר דקלו, "היא רק אם חושבים עליהם כעל רובוטריקים ענקיים. בעצם, אי אפשר שלא לחשוב עליהם כשקרניקים".
הענק וגנו
מגדל נוה צדק בגבול תל אביב-יפו נחשב למפגע סביבתי כמעט מהרגע הראשון, כאשר שלד הבניין צמח ועבר את הקומה הרביעית. צמד האדריכלים נעה בירן (30) ורועי טלמון
(31) בחרו להתייחס למגדל, השנוא על ישראלים רבים כל כך, בעיקר אם הם גרים בתל אביב.
מאחר שהריסת המגדל אינה עומדת על הפרק, בחרו השניים להתייחס אליו באנושיות, בדומה ליחסו של אוסקר וויילד ליצורים דחויים ומנותקים. "אין ספק שבמשא ומתן התכנוני היה ניתן לצפות להשתלבות מוצלחת יותר ברקמה ולתרומה מהותית יותר לשכונה גם בהיבט התפקודי וגם בהיבט הנצפה", הם אומרים. "מכאן באה ההחלטה להפוך את החזיתות האטומות לגן ורטיקלי (אנכי) פתוח". סיפור הקומיקס הקצר מופיע בתחתית העמוד.
חזרה לתקופת האבן
הבטון הקשה, הנקי והחלק שמאפיין את האגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות
עמד במוקד דיון מרכזי לפני חודשים ספורים, כאשר הבניין נחנך. כעת מציע כפיר וקס
(39) להתעמת עם המבנה השנוי במחלוקת ולנסות לחבר אותו לאדמה. וקס, שמתמחה בבנייה ירוקה, ובין השאר בונה בבוץ,
בחר בפשטות להחליף את הבטון באבן רכה, מחוספסת ולא אחידה, וזאת מבלי לאבד את הצורניות המקורית.
"חוסר ההתייחסות לחומר מקומי באגף החדש קומם אותי", הוא מסביר. "ההתעסקות הקיצונית בווירטואוזיות צורנית של החלל נתפסת בעיניי כראויה רק כשהיא נותנת משקל גם לדברים אחרים כמו חומר, אקלים, חברה. רק כך היא הופכת לאדריכלות".
צבא חכם, חזק ורך
מגדל נוסף בתל אביב שזוכה לתחפושת הוא "מגדל מרגנית" בקריה, המבנה המזדקר שמהווה תזכורת קבועה לנוכחות העמוקה של צה"ל בלב אזור המגורים הצפוף במדינה. כאן מטפל בו האדריכל ואמן הגרפיטי עדי סנד
(40). הוא בחר לחזור לרישום ידני מהיר בעיפרון. לדבריו, "יש כאן פרה קדושה שלא נוגעים בה ומסביבה יש חלל גדול וריק שלא מנקז אליו פעילות עירונית חופשית". התחפושת שלו מציגה מבנה קובייתי, דמוי שער לא סימטרי וגם קצת עקום, ששובר את הנוקשות של מגדל התקשורת שמתנשא מהקרקע ומסתיים בקצה דוקרני. מגדל הבטון המנותק מסביבתו נעטף במבנה גמלוני וחריג, שנראה כאילו נוצר בחימר רך וגמיש – היפוכו של המגדל ומה שהוא מייצג.
חיפה חיפה, עיר עם עתיד (?)
דברים לא טובים עוברים על חיפה בשנים האחרונות: מגדלים מכוערים צמחו במקומות הלא נכונים, העיר התחתית הרוסה ועזובה, אין מרכז עירוני ברור, ובריחת הצעירים לא נפסקת. בני הזוג ניצן קלוש-צ'צ'יק
(34) ולירן צ'צ'יק (36) בחרו להציע פתרון לשלושה מבנים שהפכו לסמלים עירוניים ושתרמו לחיזוק תדמיתה השלילית של חיפה: צמד ארובות הקירור בבתי הזיקוק, מגדל קרית הממשלה ומגדלי חוף הכרמל.
ניצן ולירן, שזכו לאחרונה (עם משרד קימל-אשכולות) בתחרות לתכנון בניין עיריית נתניה, מתגוררים ועובדים כבר שלוש שנים בחיפה. לכן הם בחרו להתייחס לעיר, שנמצאת בעיצומו של מאבק על פרויקט נוסף - שיקוע הרכבת בעיר התחתית - שעלול לדרדר את איכות החיים עוד יותר. "כל נקודה של חושך והזנחה צועקת ליצירה ולטיפול, ובתור אדריכלים זה כמו שדה ענק של פנטזיות ואתגרים", הם אומרים. לנוכח ההזדמנות שהוצבה לפתחם, הם משתעשעים על חשבון זיהום האוויר, עמדת הממשלה כלפי העיר, והשליטה של בעלי ההון במרחב העירוני. את מגדלי הקירור הם הפכו לעצים ירוקים, את קרית הממשלה הם בחרו לשגר לחלל, ואת מגדלי חוף הכרמל הפכו לרוח רפאים שקופה שמחזירה לחיפה את המבט אל הים - שנחסם.
אלה חלומות בהקיץ, כמובן, אך קלוש וצ'צ'יק מסיימים באופטימיות ברוח החג: "אנחנו מחכים שצעירים יוצרים ומשפחות נוספות יצטרפו אלינו פה לעשייה, להתנתקות מהקונצנזוס, לחיים מאוזנים וברי-השגה ולהשבת העיר המדהימה הזו להיות פורחת ומשגשגת".
כיכר הג'ונגל
רק לפני פחות משנה סיים
כפיר אזולאי (28)
את לימודיו בבצלאל, וכבר מצא עבודה כאדריכל וכמעצב עצמאי. אזולאי בחר לטפל בבניין תיאטרון "הבימה"
ובכיכר התרבות
שהושלמו לאחרונה בתל אביב, והיו במוקד של ויכוח סוער בהיבטים של שימור, עירוניות ועיצוב. "תחת ידיו של רם כרמי הפך תיאטרון הבימה לתיבה לבנה ומנותקת מסביבתה השוקקת, שכאילו נישאת אל לב העיר העברית הראשונה על ידי גל גדול - מעין צונאמי אדריכלי", הוא סבור.
הוא מצביע על הצוהר הגדול שנפער בחזית המזרחית של הבניין המאסיבי, כרמז נוסף לסיפור המקראי על תיבת נח, ומכאן ההחלטה שלו הייתה ברורה: לחפש את "הבימה" לתיבת נח "המכילה את בעלי החיים המשתתפים בהצגה של כרמי. את היכל התרבות החלטתי להלביש באוהל קרקס ענק, רמז לאופן שבו מבטל אותו מבנה התיאטרון החדש, ובין שני המבנים הקמתי ספארי מלא חיות, שנכשלו בניסיון להיכנס ל'הבימה', ונידונו לחפש לנצח מחסה בכיכר התרבות הלבנה ונטולת הצל".
