הדפסה
לכתבה באתר
חמש דקות לאחר שנכנסו לדירה המחולקת שעמדה למכירה במרכז תל אביב, הודיעה מעצבת הפנים ליאת עברון לבן זוגה שהפור מבחינתה נפל. למרות ריבוי הכוכים, למרות המחסור באור, למרות ההזנחה – עברון זיהתה את הפוטנציאל הטמון בחלל. "הדירה חולקה לא נכון ונראתה פיצית וחשוכה. בן הזוג שלי היה מזועזע ולא הבין על מה אני מדברת. ראיתי ארבעה כיווני אוויר מלאים, דמיינתי מה שניתן לעשות והתלהבתי", היא מספרת.
כדי לשכנעו בחנה את מבנה הדירה והחלה לשרטט אופציות לתיכנונה מחדש. היום, ארבעה חודשים לאחר תום השיפוץ, בדירת 87 מ"ר מוארת ויפהפייה, שכוללת ארבעה חדרים, שני חדרי רחצה ואזור שירות נוח – היא שמחה להגיד: אמרתי לך.
הדירה היתה מחולקת לשתיים. צד אחד הפכה עברון לאזור המשפחתי המשותף, עם מטבח, סלון, וחדר עבודה שמשמש גם לאירוח. בצד השני של הדירה שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה (ראו תוכניות בסוף הכתבה). השיפוץ, שכלל הורדה ובנייה של קירות, מטבח וחדרי רחצה חדשים, החלפת התשתיות והריצוף – עלה 400 אלף שקלים.
בבסיס העיצוב עמדה החלטה עקרונית, לשמור על אופייה וסגנונה התל אביבי של הדירה, שנמצאת בבניין באוהאוס שנבנה בשנת 1933 על ידי האדריכל א. רייס. ברוח זו, למשל, שופצו החלונות המקוריים: השמשות האטומות הוחלפו בשקופות, והוספו רשתות, תוך שמירה קפדנית עלצורתם המקורית של הפתחים.
מעבר לכך, אומרת עברון, "הטעם הפרטי שלנו תמיד משלב בין ישן וחדש, אנחנו אוהבים צבעוניות ומקפידים על פרקטיות". לכן הוחלפו המרצפות הישנות והרגישות במרצפות חדשות ועמידות. כדי לשמור על הניחוח הישן, הודפסו עליהן דוגמאות ("סטודיו ורדי").
בכניסה לבית יצרה עברון מבואה: "אני מאוד אוהבת מבואות, את הפאוזה בין הציבורי לפרטי. את הרגע בו עוצרים, נושמים ונרגעים. כך לא מתפרץ החוץ לתוך הבית". "שטיח" של אריחים מצוירים תוחם את המבואה בירוק-טורקיז. הקיר שמול דלת הכניסה חופה בטפט בצבע ירוק זית עם טקסטורה א-סימטרית ("גולדשטיין"). עליו נתלתה מראה עם מסגרת מוזהבת, שלצידה נישה שבה הוצב מכשיר טלפון שהובא על ידי בני הזוג מהודו. גוף תאורה שנמצא בזבל ניצל על ידי בעל הבית ונתלה מהתקרה.
על הקיר שמוביל מהמבואה לסלון תלו בני הזוג תמונות שאספו בארכיון העירוני, ומתארות את הסביבה הקרובה לבניין בראשית דרכה של העיר. לצד תמונות של אזור כיכר דיזנגוף תלויות גם כרזה של הסרט העברי הראשון, "זאת היא הארץ", ששחקנו הראשי, מאיר תאומי, התגורר בבניין (גלריה "פרקש"), ותמונה של שכנה אחרת, קוראת בכף יד, שחיה בבניין 80 שנה.
קיר התמונות מוביל לחדר עבודה עם שימוש כפול: בשגרה דלתו פתוחה והוא המשך ישיר של הסלון. ממוקמים בו פינת מחשב וארון שירות גדול בצבע הקיר, שבתוכו חומרי ניקיון ושואב אבק, מכונת כביסה, מייבש ומשטח לקיפול. כשבא אורח ללון אפשר לסגור את הדלתות שמפרידות בין החדר לסלון ולהפכו לחדר אורחים.
מצד הסלון יש מעל משקוף הדלתות הנפתחות מסך נגלל. בארגז התריס של החלון מולו הוסתר מקרן. "זה לא תוכנן כך במקור, אבל תוך כדי השיפוץ גילינו שזה מקום אידיאלי עבורו", אומרת עברון.
בסלון רהיטים שהובאו מהדירה הקודמת של בני הזוג - שתי ספות עור שחור בסגנון לה קורבזייה ושזלונג בעיצובו. להם הותאמו כורסאות אדומות ושולחן פורמייקה עגול משנות החמישים, שרגליו קוצרו. לא מעט פריטים נלקחו מדירת סבה של בעלת הבית: הכורסאות, השולחן, הפטיפון והמנורות התלויות.
פריט יוצא דופן בסלון הוא שידה צהובה שתכננה עברון עבור מערכת המדיה. מעליה נתלתה מסגרת תואמת, ש"עוטפת" את מסך הטלוויזיה (נגרות: אמיר רווה, "נגריא"). "תמיד חשבתי שאני לא אוהבת צהוב. חיפשתי צבע משלים לחלל והכחול דרש צהוב חלמון חי", מסכמת עברון.
ארונות המטבח עשויים פולימר וצבועים כחול, הצבע האהוב על עברון. את הכחול שילבה עם פורניר בצבע אגוז, כדי לחמם את החלל.
הבית מאוד צבעוני.
"צבעים לא מפחידים אותי. בעיני, כשמפחדים מקבלים תוצאה משעממת. זו שיחה שיש לי עם לקוחות פעמים רבות. בתחילת העבודה אני נותנת להם ספרי עיצוב ומבקשת שיסמנו פרטים שהם אוהבים. אנשים מסמנים דברים צבעוניים ומלאי אופי, אבל בחנות הקרמיקה הם בוחרים בז'. ואז יש דיאלוג על דברים בעלי נוכחות שדורשים אומץ, ועל החלטה - שנלקחת או לא - לגבי צבעוניות הבית".
מול ארונות המטבח הוצב "אי" קטן, בגודל 80 על 120 ס"מ. בצד שפונה לסלון שולב מקרר יין, בצד אחר מדפי ספרים ובצד שפונה למטבח מגירות אחסון. משטח אבן קיסר ואריחים בצבע מוקה משלימים את התמונה.
לאי הוצמד שולחן אוכל מקורי משנות החמישים שבני הזוג אספו מבית הדודה, ומעליו נתלתה מנורה כתומה ("רטרו"). מעל השולחן, לרוחב הסלון, מחליפה קורת פלדה את קורת הבטון שהיתה בדירה לפני השיפוץ ושהנמיכה את התקרה לגובה 2.20 מטרים.
שימוש הרמוני ומגוון בצבע נעשה גם בחלקו השני של הבית: משקופי העץ ודלתות הפנים נצבעו בירוק חרדלי. קירות חדר הילדים כוסו טפט עם איור גאומטרי. ספרייה עם דלתות ומדפים בעומק 40 ס"מ ("איקאה") הוסבה לארון בגדים. "ההרגל לבנות ארון בגדים בעומק 60 ס"מ נובע מהעומק הנדרש לחולצת גבר שתלויה על קולב. אין סיבה לבנות ארון בחדר ילדים בפרופורציות כאלה", אומרת עברון.
המיטה והווילון מאיקאה אף הם, השידה משומשת ונצבעה מחדש. הריצוף בחדר מהווה תחליף לשטיח ולכן נבחרו מרצפות בשני גוונים - אפור וטורקיז - שעליהם הודפסה מסגרת בשחור וטורקיז. "מצד אחד לא רציתי להעמיס, כי מדובר בחדר ילדים. מצד שני רציתי צבעוניות ושפה שתתאים לו".
סמוך לתקרה, על הקיר שמול המיטה, נתלה מדף ועליו מנורת לילה בצורת תיבה ("יוסי ושרון"). "התייחסתי לנקודת המבט של השוכב במיטה. אני אוהבת את העובדה שקורה משהו כשמרימים מבט". גם שרשרת דגלים מבד מוסיפה עניין בגובה החדר, ונגיעה אישית מספקים צילום של אירית זילברמן ואיורים של Math stephans שהוזמנו ב- Etsy.com, ה-Ebay של עבודות היד.
>> עוד חדרי ילדים עם נגיעה אישית ורעיונות מקוריים - כאן
בין חדר הילדים לחדר ההורים מפריד חדר רחצה, שגם בו מעורבבים ישן וחדש: שידה עתיקה משמשת כארון ובסיס לכיור, ומעליו נתלה ארון רחצה בסגנון ישן שתיכננה עברון, ובדלתותיו שובצה זכוכית עם דוגמת כוכב מקורית משנות הארבעים, שמצאה אצל זגג ברחוב וולפסון בדרום תל אביב. החדר חופה באריחים אורכיים בצבע לבן ובריצוף בצבע כחול, מאותה סדרה בה רוצפה הדירה.
חדר השינה שלה ושל בן זוגה הוא היחידי בדירה שבו מחליף את הריצוף פרקט מעץ מרבאו. "חדר השינה שלנו הוא מקלט מתלאות היום. הוא צריך להיות שקט ועם מינימום הפרעות. חיפשתי משהו חם והפרקט סיפק את התשובה".
גם כאן הוקדשה מחשבה לפתרונות אחסון שנבלעים בקירות: מול המיטה ארון קיר, ולצידה דלת שמסתירה חדר ארונות קטן. מאחורי דלת נוספת נמצא חדר רחצה קטן, שחופה באריחים בצבע שוקולד ובאריחי חמרה עם טקסטורה ("מודי"). גם כאן משמש רהיט סלון עתיק כארון שעליו הונח הכיור, וגם כאן יש תחושה של מפלט, בזכות המקלחון, שמעליו נפתח פתח לשמיים (סקיי לייט) מפתיע, ועל רצפתו מדרכים מעץ איפאה.
>> וכך תהפכו גם אתם את חדר השינה מהחדר המוזנח ביותר בבית למפלט מקסים
