עומר אדם מכוון נמוך

השנה החולפת בחייו של עומר אדם היתה עמוסה. לא כל ההתרחשויות היו חיוביות (מישהו אמר מרגול?), אבל השנה הזו הציבה אותו במרכז הבמה עם כמות להיטים מסחרית שהפציצה את הרדיו ומילאה את מועדוני ההופעות.

למרות כל הטוב הזה, אם באלבום הבכורה של אדם, "נמס ממך", היתה תחושה שיש הרבה כישרון מתחת לבוסר, ב"ילד טוב ילד רע" מבינים ששירי פופ חסרי עידון הם כנראה כל מה שהוא תורם לעולם בשלב זה.

מצד שני, יכול להיות שאדם הצליח לפצח את הקוד של הטעם המוזיקלי הישראלי, וכמו הרבה דברים בישראל 2012, זה שוב מוציא אותנו רע.

"תגידי כמה זמן/ אבא שלך גנן/ איך אני הוזה/ מין פרח שכזה" הוא טקסט שגם מעריציו הגדולים של אדם לא יוכלו להגן ולסנגר עליו (מתוך "בניתי עלייך") והצרה היא שזה לא נגמר שם. אדם מכוון נמוך, וממבחר הציטוטים באלבום ניתן בקלות להרכיב ספר הגיגים של אלון מזרחי.

נכון שהקהל של אדם דורש להיטי רחבה אגרסיביים, וכמובן שהנושא חייב לעסוק באהבה מהצד העממי/גרוטסקי שלה, אבל "ילד טוב ילד רע" מציב לפתע את אלבום הבכורה של אדם באור אחר לגמרי. לפתע האלבום ההוא, ששוחרר לפני שנה בלבד כשאדם היה בן 17, נשמע תמים ועדין לעומת החדש והאגרסיבי.

אדם מנסה את כוחו גם בבלדות ונופל חזק עם "בואי אליי" העילג. נכון שהאשמה נעוצה לא פחות בצוות הכותבים שלו, אבל ההגשה של אדם נשמעת קרה ומנוכרת. הקול שלו נשאר מונוטוני ומוגבל לאורך כל הדרך ולא מגיע לשיאים המטלטלים של עמיר בניון, לדוגמה.

תופעות כמו עומר אדם חולשות לא רק על הפופ הישראלי, אלא גם העולמי. כוחו של העורך המוזיקלי נכנע לקול העם ונלעס עד דק על ידי מפלצות הרייטינג ותוכניות הריאליטי המוזיקליות.

החדש של עומר אדם מרגיש כמו אלבום של חייל צעיר: ברגעיו הטובים הוא אנרגטי, אבל התחושה הכללית שנוצרת היא של אלבום גס וחסר רגש. אולי לא היינו אמורים לצפות ליותר.

ציון: כוכב אחד

עומר אדם, "ילד טוב ילד רע", NMC

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• שיק ושוק: מה דעתכם על הלוק של אגם רודברג
  
• מאנג'לינה ועד ג'ולייט בינוש: כוח נשי בפסטיבל ברלין
  
• ישנים באלכסון: מורן אטיאס ועוז זהבי רווקים נחשקים