הדפסה
לכתבה באתר
שלום רב הוד קדושתך,
לו רק ידעת איזו תעשיית מתנות ואקססוריז הקמת. כן, קראתי בוויקיפדיה איך הפכת לקדוש כשהשאת בסתר זוג נאהבים צעירים בניגוד לחוק הכנסייה, ועל כן נגזר עליך עונש מוות, אבל בעיניי, בני האדם הפשוטים רק חיפשו תירוץ לקבל קצת חום ואהבה בין ימות החורף הקרים או מקסימום לעשות עוד קצת ג'ובות אחרי הסיילים של כריסמס. מחר הולך להיות אדום ודביק, אבל אתה בטח רגיל לזה כבר שנים. אני בטוח שתבין מדוע בחרתי לציין את יום חגך דרך מחווה לדימוי האהבה הכי פחות קיטשי (אבל לא פחות מסחרי) שאני מכיר: עבודתו של האמן רוברט אינדיאנה, LOVE.
הכל התחיל ב-1964, כשאמן הפופ האמריקאי הכין כרטיסי ברכה לוולנטיינ'ז בעבור MOMA (המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק), עם דימוי טיפוגרפי של המלה LOVE. היצירה, שמורכבת מהאותיות L O V E כשהן צמודות ומונחות אחת על גבי השנייה בקומפוזיציה ריבועית, הפכה עד מהרה לסמל כה פופולרי, שכעבור עשור יצאו בולי מחווה רשמיים של הדואר האמריקאי.
אינדיאנה (ששם משפחתו המקורי הוא קלארק) יצר לאור ההצלחה פסלי ענק של האותיות, שהוצבו בערים מרכזיות ברחבי ארה"ב. ילדים התחבאו בתוך החור של ה-O וזוגות אוהבים התנשקו בין ה-V ל-E, ותוך זמן קצר הפכו הפסלים הטיפוגרפיים לאטרקציות תיירותיות של ממש, ואינדיאנה לכוכב פופ-ארט.
לפני כמה שבועות גלשתי במקרה לארכיון המוזיאון לאמנות של אינדיאנה (IMA), שם נמצאת סדרת צילומים מ-1970 של הצלם האמריקאי תום ראמפלר, שתיעד את ימי ההכנה וההפקה של פסלי הענק. הנה כמה נבחרים מתוך האוסף הנדיר:
כל סטודנט לעיצוב גרפי בשנה א' מכיר את התרגילים על חללים פנימיים וחיצוניים של אותיות. מטרתם היא להבין שאות היא בעצם כתם של צבע, צורה גרפית בעלת נוכחות פיזית שמשפיעה על המרחקים והסובבים אותה. הצילומים של ראמפלר ממחישים באופן פיזי את היופי שטמון בהבנה מהי אות. כמה שנים מאוחר יותר, והאייקון הרומנטי זכה לגרסאות בשפות אחרות כגון סינית, איטלקית, ספרדית, צרפתית ועברית:
הגרסה העברית (הרבה פחות מוצלחת בעיני) מלמדת אותנו משהו על הטיפוגרפיה והאותיות שלנו. תבניות הא'-ב' העברי הרבה יותר "מרובעות", והן מכילות הרבה פחות פתחים כלפי מעלה מאחיותיהן הלועזיות, דבר שמקנה פחות חללים פנימיים, משקלים עדינים וזרימת קריאה. בגרסה העברית יש תחושה שכל אות עומדת בפני עצמה ושהחיבור הנוקשה ביניהן מאולץ ו"מודבק" (מה שלא מורגש בגרסאות הלטיניות). ב-1977 הוצב פסל האהבה של אינדיאנה בגן הפסלים של מוזיאון ישראל (שימו לב לשינוי שהיו צריכים לבצע באותיות ה' כדי לייצב את הפסל):
לעבודה הלועזית נעשו אין ספור הדפסים מקוריים בכל שילוב צבעוני אפשרי, וגרסאות עם מלים חדשות של אמנים וסתם חקיינים פורסמו בשנים האחרונות. אחת הגרסאות, של אינדיאנה עצמו, היא החביבה עלי מכל, בשל הטשטוש הנוסף והצורה הגרפית החדשה שנוצרת בין חיבורי האותיות, כשה-O הנטויה עדיין בולטת בתור ריבוע דמיוני יותר מהשאר.
ב-2008 הכין אינדיאנה עבודה שתשרת את הקמפיין של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, עם המלה HOPE. העבודה, ששמרה על אותה קומפוזיציה ריבועית ועל אותו O אלכסוני, נצבעה בצבעי הקמפיין וכל הכנסותיה הועברו למטהו של המתמודד.
לפני שנה בדיוק, ביום הוולנטיין, אינדיאנה יצר "דודל", אותו לוגו מיוחד ומתחלף בעמוד הבית של גוגל, שמחליפה את סמלה בכל יום או אירוע חשוב (ראו פוסט ישן שלי), וזאת כמחווה לאחד האייקונים הגרפיים המפורסמים בעולם, והמזוהים ביותר עם יום האהבה:
אז כמו שאתה רואה, סיינט יקר, יום נאיבי שכולו אהבה הפך לתעשייה של גרסאות דיגיטליות בגוגל, מכירות אקססוריז שיכלו להציל את יוון מפשיטת רגל, וקמפיינים פוליטים שנתמכים באייקוני אהבה ותקווה. אבל, בינינו, לא משנה מה הסיבה שהיום הזה נוצר, או מה שעשינו איתו, הוא עדיין מעלה חיוך אצל מיליוני אנשים בעולם.
שלך, גראפיק באסטר.