בשלב מסוים, אחרי ההתרסקות המפוארת שלי, הדי המשבר הגיעו גם למקרר. למרות שניסיתי זמן רב להסתיר את זה ממנו, אחרי חצי שנה הוא כבר הרגיש את זה על בשרו ומדפיו. החסכונות נגמרו כי השתמשתי בהם למחיה וגם לכיסוי חלקי של החובות ופתאום הדבר הזה, המובן מאליו, שנקרא אוכל, הפך ללא מובן בכלל.

עמותות, גורמים ממשלתיים ואנשי תקשורת קוראים לזה 'חוסר ביטחון תזונתי'. זו מילה מכובסת שפירושה: אין מספיק כסף לאוכל ובטח שלא לאוכל איכותי, מקסימום לפחמימות ריקות. אח"כ מתפרסמים גם כל המחקרים הללו שמראים ששיעור השמנת היתר בקרב קבוצות מחתך סוציו-אקונומי נמוך, גבוה יותר באופן משמעותי, מאשר בקבוצות מחתך סוציו-אקונומי גבוה. באמת מענין למה. נסו נא אתם, אותם חוקרים, לבסס את תזונתם במשך חודשים על אורז או פסטה או לחם עם משהו, כי זה מה שהכי זול ונראה אותם לא הופכים לבני דודים של אבי ביטר.
 

הפוסטים הקודמים של מיה:

>>> לומדת איך ללכת מחדש

>>> מתה מפחד

>>> לא רוצה להיות אישה חזקה

>>> יכול להיות כיף כאן, בשכבות החלשות  

>>> מה דיכאון עכשיו? יאללה, קומי  

 

בכל מקרה, ברגע שהמקרר שלי שמע על המתרחש, הוא התחיל להשמיע קיטורים והבהיר לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים את אי-שביעות רצונו מהמצב. לאחר חודש נוסף של הכחשה, הדחקה ובושה, החלטתי לבקש עזרה. תחילה פניתי לעמותות המפורסמות, לא כי אוהבת פרסום אנוכי, אלא כי הן היחידות שהכרתי מהתקשורת. כל מיני עמותות מוכרות, כאלו שעומדים בראשן סלבריטאים המתראיינים על עבודת הקודש של העמותה בתוכניות הבוקר השונות. הטלפניות ענו לי באדיבות, הסברתי את המצב, עם הרבה מבוכה ודמעות והצעתי גם לשלוח אישור מהעו"ס. לקחו ממני את כל הפרטים והבטיחו שיחזרו במהרה. זה היה לפני כשנה וחצי ועד היום לא שמעתי מהם.
 

תתקשרי אליה, היא תעזור

באחד הימים, כשהמתנתי בתור בביטוח לאומי, ישבה לידי אישה דתיה, שהמתינה אף היא ומכיוון  שהתור היה ארוך, פצחנו בשיחה. לאחר שקצת נחשפנו, היא נתנה לי את הטלפון של מעין. "תתקשרי אליה", היא אמרה. "היא מלאך. היא תעזור לך בלי לשאול הרבה שאלות". כך נחשפתי לראשונה לפעילות החסד של העולם החרדי.
תגידו מה שאתם רוצים על החרדים. הם לא עושים צבא, הם מדירים נשים, לא עובדים מספיק. הכל נכון, לגבי חלקם לפחות, אבל כשזה מגיע לעזרה בזמן מצוקה, אין כמוהם ואין עליהם!
מעין היא אישה צעירה, בת 34, נשואה ואם לשלושה. לפני כעשר שנים, בעקבות משבר כלכלי, היא ובעלה חזרו בתשובה. מאז היא חברה למוטי, חרדי אחר בן 52, שמתפלל עם אביה באותו בית כנסת והם עוזרים למשפחות רבות, ללא משוא פנים. דתיים, חילוניים, וותיקים ועולים. לכולם. כל מי שזקוק לעזרה ומגיע אליהם, מקבל משהו: ארגז ירקות או מזון יבש, שכולל בדר"כ הרבה סוכר, קמח, אורז, פסטות, שימורים ושמן. מדי פעם הם אפילו משלמים חשבון חשמל לפני ניתוק, אם מישהו תרם באותו שבוע קצת יותר לבית הכנסת. מדי פעם שולחים מישהו לתקן משהו בבית ולקראת שנת הלימודים החדשה, הם אפילו מסייעים במתן ספרי לימוד, תלבושת אחידה וילקוט חדש. והכל נעשה בחיוך, בשמחה, ללא שיפוטיות ועם הרבה הרבה עידוד.
 

אנחנו כאן

בשקט בשקט, בלי סלבריטאים, בלי תוכניות בוקר ובלי מבצעי התרמות מתוקשרים במוקד השידור של חברה סלולרית כזו או אחרת. שני אנשים, מאוד עסוקים, שכירים במשרה מלאה עם משפחות, שפשוט עושים חסד. מתרימים קבלנים, מסעדות, בעלי עסקים מקומיים וסתם אנשים שרוצים לעזור. הכל בהתנדבות.
הם הגיעו מיד, באותו יום שצלצלתי ותתפלאו כמה דברים אפשר לעשות מפסטה, קמח ואורז. והכי חשוב, מעבר למזון עצמו, מתעוררת התחושה שיש שם מישהו, מישהם, שאכפת להם, שמתעניינים, שדואגים ובעיקר, שמאמינים בך, שאומרים לך: "אנחנו כאן ונעזור לך עד שתקומי, כי ברור לנו שתקומי וגם לא תצטרכי אותנו בקרוב", גם אם הבקרוב הזה הוא שנה וחצי או יותר.
 
דברים טובים שיצאו מ'אוכל של עניים':
  • למדתי לאפות, פשוט כי יש הרבה קמח וסוכר: עוגות, לחם, לחמניות, חלות ובצק ממולא בכל מה שהביאו באותו שבוע: שוקולד, ריבה, ירקות, תירס משימורים ואפילו טונה.
  • למדתי להכין ניוקי ביתי טעים מקמח ותפו"א.
  • אוכל סיני ואוכל איטלקי - תופתעו לגלות איזו ארוחת גורמה אפשר להכין מגזר אחד, גמבה אחת, קצת כרוב ובצל. אם רוצים סיני, מוסיפים קצת שום וסויה ואם רוצים איטלקי, מוסיפים רסק עגבניות, קצת עגבניות ושום. את הכל מגישים עם פסטה או אורז.
  • טונה בשימורים הפכה להיות החלבון המרכזי במטבח שלנו, עוד הרבה לפני ששף סטפן התחיל לפרסם אותה. קציצות מטונה, כיסוני בצק אפוי ממולאים טונה, טונה כתוספת לרוטב פסטה או אסייתי ואפילו המצאנו ורסיה ישראלית לסושי טונה: חביתיות ממולאות בטונה עם בצל ירוק, מגלגלים וחותכים כמו סושי.
  • למדתי לבקש עזרה ולהסכים לקבל.
  • למדתי להיות פחות שיפוטית ויותר סובלנית כלפי אלו השונים ממני.
  • למדתי שיש אנשים שפשוט אוהבים לעזור, בלי ניירת וביורוקרטיה.
  • למדתי ש'טוב שכן קרוב מאח רחוק'.
  • למדתי לא לעשות הכללות.
  • למדתי שבכל רע, יש גם טוב.

 

נ.ב. מי שרוצה מתכונים, שיגיד.