כרווק אחרון בחבורה, המבטים המופנים אליך מתעקמים, ודומה שכולם מסביב מתחילים "לדאוג" לך – גם אם אתה עצמך לא כל כך מוטרד. חוסר מזל או בררנות יתר? גורל או נסיבות? מה שלא יהיה, בגיל שלושים פלוס (שלא לדבר על ארבעים) להיות רווק/ה בישראל זה לא להיט, בלשון המעטה.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

"אינטימיות לא חסרה לי"

 

רונן, פיזיקאי בן 37, מגדיר עצמו כ"רווק האחרון בחבר'ה, בעבודה ובמשפחה", והנדנוד המפורסם של ההורים לא פסח עליו.

 

"עניין הרווקות שלי עולה בכל ארוחה משפחתית", הוא נאנח. "מבחינת אמא שלי מדובר בכישלון חרוץ בגידול שלי, והיא לא טורחת להסתיר את זה. בכל הזדמנות אני שומע את המנטרה 'כולם התחתנו ורק אתה לא', ו'למה אתה לא עושה אותנו שמחים?'. לפני שש שנים עוד היו שואלים אותי אם אני הומו, כיום גם זה לא".

 

איך אתה מסביר את העובדה שנשארת רווק?

"שאלה קשה. אני מראש לא אדם של זוגיות, ואינטימיות בקטע הרגשי לא חסרה לי בחיים. יש אנשים שזוגיות סותמת אצלם חור, ולי כנראה אין חור כזה. אני לא צריך את זה בחיים שלי כרגע, ומוצא את עניין הזוגיות מעייף יותר מאשר תורם. הרבה יותר כיף לי לבד".

 

היית מאוהב פעם?

"פעם אחת, מזמן, בתקופת הצבא. זה לא הסתדר, אבל גם לא השאיר לי צלקות. אני לא מתאהב כמעט ומודע לזה שזה סוג של נכות אצלי, זה כן רגש שהייתי רוצה לחוות. עדיין, אני מאמין שאפשר להיות בזוגיות בלי להיות מאוהב, ואפשר להיות בן זוג טוב גם בלי זה".

 

מה השתנה אצלך מבחינה חברתית?

"הדבר העיקרי שהשתנה הוא ירידה דרסטית במספר החברים הפנויים שאתה יכול להיפגש איתם במהלך השבוע. בנוסף, ילדים הפכו להיות נושא מרכזי מאוד בכל המערכת. זה לא הוביל אצלי לניתוק הקשרים הישנים, אבל זה גורם לי להרגיש קצת מחוץ לעניינים איתם – זה בהחלט מפריע שאתה נמצא במקום אחר החיים מאשר הם".

 

אז איך נראים חיי החברה שלך כיום?

"היציאות שלי בשנים האחרונות הן כמעט תמיד עם זוגות. לאירועים של חברים אני תמיד טוב כי אני סוגר רכב, ואני גם לא צריך לנהוג אז זה מצוין. אבל קשה מאוד ללכת לסרטים. ללכת עם זוג לסרט זה תחתית הבור מבחינתי, וכבר עדיף ללכת לבד. לעומת זאת במסעדות זה דווקא נוח, כי אלה שולחנות לחמישה ותמיד יש מקום לעוד אחד".

 

איך אתה מרגיש כשאתה מבקר את חבריך הנשואים?

"אין לי בעיה לראות זוגות כל עוד הם לא מתמזמזים לידי. אני ממש לא מקנא, להפך, אני מרגיש שבהרבה מקרים החיים של חברים הנשואים שלי הצטמצמו ונהיו קטנים נורא – הם חיים בשביל הילדים והמשפחה, בזה מסתכם כל עולמם, ואלה אנשים שהיה להם פעם עולם עשיר. זה קצת מעציב ואני מקווה שזה לא יקרה לי, לא הייתי רוצה להיות בתוך עולם כזה".

 

איך אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"מתחתן מלחץ חברתי".

  

"ניתקתי את הקשרים עם החברים הנשואים שלי"

 

אלי אשד, חוקר תרבות בן 43, הוא הרווק האחרון במשפחה שלדבריו "כבר די התייאשה" ממצבו הגלמוד.

 

"אומרים לי 'הלוואי שתמצא מישהי שלפחות תוכל לגמור איתה את החיים שלך'. זאת הרגשה מאוד לא נעימה ומאוד לא נוחה, כאילו כבר עכשיו חוזים לי את העתיד לעוד שלושים ארבעים שנה ואומרים לי 'הלך עליך אם אתה לא מוצא מישהי, תגמור בודד ומסכן'. תמיד משווים אותי לדוד שלי – רווק בן שמונים, לוקה בנפשו, שמפחד ממגע עם בני אדם. מביאים לי אותו כדוגמה למה שיקרה לי".

 

למה אתה חושב שנשארת רווק עד היום?

"קשה לי למצוא בת זוג שמתאימה לי. תחומי העניין שלי הם מדע בדיוני, פנטזיה ומיסטיקה, וזה לא מעניין את רוב הנשים. הן מעדיפות מישהו עם קריירה בטוחה וברורה, אני מתעסק בדברים אזוטריים שאין בהם הרבה קידום ופרנסה. זה אחד הדברים שמחסלים לי את הסיכויים.

 

"מה שקורה הוא שנשים נרתעות מהעולם הפנימי שלי, ואז גם אני כבר לא מעוניין בהן. אני כנראה מעדיף אנשים לא רגילים על פני רגילים, ובחורה הממוצעת בג'י-דייט היא בדרך כלל לא מה שאני מחפש. האינטלקט הוא הדבר שהכי חשוב לי, וזה הבסיס אצלי למשיכה. זה גם מה שמפיל אותי, כי קשה לי למצוא מישהי שיש לי על מה לדבר איתה. אומרים לי 'תתפשר, תמצא כבר מישהי ותתרגל אליה', אבל זה לא משהו שאני מסוגל לעשות".

 

היית מאוהב פעם?

"לא. היו לי בנות זוג לתקופות קצרות, אבל לא הייתי מאוהב מימיי. אהבה רומנטית זאת המצאה של הוליווד בעיני, אם כי הייתי שמח לחוות את זה. אני לא מכיר את ההרגשה וזה באמת קצת מטריד... כנראה לא מצאתי את הבחורה המתאימה".

 

איך נראים חיי החברה שלך?

"אין לי הרבה חברים שנמצאים בזוגיות. ניתקתי את הקשרים עם החברים הנשואים שלי, כי אין לי על מה לדבר איתם.

 

"בשנים האחרונות אני בוחר מראש חברים שאין להם פוטנציאל להתחתן, אמנים, יוצרים ומשוררים – אנשים שיש להם נטייה להיות בודדים או עם קשרים מזדמנים, והם בהחלט ממלאים אצלי את הצורך במשפחה. אני הולך להרבה אירועים תרבותיים וספרותיים, לפתיחות של תערוכות ולמקומות שאפשר לפגוש בהם משוררות צעירות – אני ממש לא סובל מבדידות.

 

"כדי להכיר כמה שיותר, אני יוצא גם לטיולים ולמפגשים של פנויים פנויות, אני חברותי מאוד וחוזר הביתה בדרך כלל עם מספר טלפון אחד לפחות. ליד זוגות אני לא מרגיש נוח, כי הם חווים משהו שאני לא חווה. אני מסתכל עליהם, מסיט את המבט ומעדיף לא לחשוב על זה – זה גורם לי אי נעימות, ואולי באמת נוגע בנקודות רגישות".

 

יש בזה יתרונות?

"ודאי, זאת תחושה אדירה. אתה יכול להכיר כמה שיותר אנשים ולצאת לכל מיני מקומות בלי שאף אחד יגיד לך כלום, וגם ההרגשה שיום יבוא ותפגוש מישהי מושלמת היא נעימה מאוד".

 

"לא כולם רוצים להיות בזוגיות"

 

ציפי רוזנברג, פסיכולוגית קלינית: "אנחנו חיים בחברה שנוטה לראות ברווקות כישלון, ועל כן הביטחון שלך כרווק מתערער. זוהי תופעה שמורגשת הרבה יותר בארץ מאשר בחו"ל, לא נתקלתי בזה בארצות הברית או באירופה. יש לי הרבה מטופלים שסובלים מזה. וגם אם הסביבה לא אומרת כלום, השתיקה לפעמים רועמת מאוד".

 

אז איך את רואה תופעת הנדנוד של ההורים?

"זאת אכן בעיה. אני חושבת שהמשפחות עושות טעות איומה בנדנוד הזה, זה לא מזרז שום דבר. כשבן אדם אומר משהו, הוא צריך לחשוב היטב מה הוא רוצה להשיג. אם זו שיחה מלב אל לב, אפשר להגיד לילד שרוצים ממנו נכד, אבל נדנודים מהסוג של 'מתי תתחתן' רק עושים אותך מר נפש יותר. אין פה עימות עם משהו אמיתי.

 

"קיימת גם דילמה אצל ההורים, שמצד אחד מקטרים ומצד שני נוח להם שהילד רווק. זה משחרר את כל האחרים ומשאיר את הילד בשבילם, כי הרי ילד שמתחתן הוא כבר לא של ההורים".

 

הבררנות של הרווקים בכתבה היא אמיתית או סתם תירוץ שהן נותנים לעצמם?

"אם בוחנים את העניין לעומק אפשר להגיד שמי שלא מוצא בן זוג, זה הרבה מאוד מבחירה. לא כולם יכולים או רוצים להיות בזוגיות. טיעונים כמו 'לא היה לי מזל', 'אף אחת לא מתעניינת במדע בדיוני' או 'משהו פיזי מפריע לי', נשמעים קצת קלושים. אי אפשר להגיד ש'זה הצד השני'. אז נכון, אתה לא בוחר אף אחד, אבל זה לא שאין שם בחוץ ממה לבחור".

 

מה לגבי תחושת הכישלון?

"אני ממש לא חושבת שהרווקות היא כישלון, וגם לא שבחורה שמתחתנת נמצאת בשיא ההצלחה שלה – כמו שבחברה הישראלית נוטים לחשוב. ההורים הם אלו שנותנים לילד הרווק להרגיש כמו כישלון. בחבר'ה שלהם זה נראה לא טוב, זה לא עובר יפה מסך, והילד הזה 'מדאיג' אותם. במקרים כאלה. אני מתחילה לעבוד איתם על למה זה מדאיג אותם, ושהוא לא הראי שלהם או חלון הראווה שלהם. זה עובד גם הפוך – ילד ש'הצליח' לא אומר על ההורים כלום. אלה החיים שלו".

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בלאשה: