הדפסה
לכתבה באתר
מרינה, בת זוגי, ואני חולים על פריטי וינטג'. רהיטי יוקרה ופריטים איכותיים מדי לא כלולים בתחומי התקציב שלנו. על כן, אנחנו חורשים חנויות רהיטים וענתיקות, בעיקר כדי לקבל רעיונות, אבל גם כי אנחנו אוהבים לשפץ רהיטים בעצמנו.
יש קסם אמיתי בתהליך כזה: לקחת רהיט זרוק וחבוט, שנשכח בפח נידח, ולהפיח בו חיים חדשים. בכלל, אני מאמין שפעם השקיעו יותר נשמה ומחשבה בבניית רהיטים. היום גם בניית רהיטים היא מהלך מתועש, הדגמים מועתקים, והכמויות מסחריות, ומשום כך גם הייחוד של כל פריט נעלם.
עוד שיפוצים בערוץ עשו בעצמכם:
>> טיפים לשיפוץ וסידור הבית
>>8 רעיונות לשדרוג חדר ילדים>>9 כללים לשיפוץ מטבח
להיפטר מהאנרגיות
באוגוסט שעבר מצאנו ברחוב כורסה ישנה, שבורה, חבוטה, ו"מעאפנה" באופן כללי. מייד התאהבנו בה, והחלטנו לאמץ ולשפץ אותה. כמה קשה זה כבר יהיה, חשבתי לעצמי. וחוץ מזה, לפני 20 שנה, כשעליתי לארץ, העבודה הראשונה שלי הייתה במרפדיה.
קראנו לה "החומה הסינית". מין בדיחה פנימית: היא הייתה חומה, ולקח לנו אינסוף זמן לשפץ אותה.
בשלב הראשון הסרתי את קרעי הריפוד הישן. הרבה רפדים משאירים את הריפוד הישן ופשוט "מלבישים" אותו בבד חדש. אני תמיד אוהב "לנקות" ולהגיע לשלד. זה יוצר תחושה של בנייה מחדש של הרהיט, ועל הדרך מסייע להיפטר מכול האנרגיות, טובות ורעות, שהצטברו בו במהלך השנים. יש כלים מיוחדים שמקלים על שליפת המסמרים והסיכות, אבל אם זה הפרויקט הראשון שלכם, מברג ישר ודק וזוג פליירים יספיקו בהחלט.
למזלי, הקפיצים נשמרו במצב מצוין, פרט שחסך עבודה רבה. עם הסרת הבדים ירדו מהכורסה גם לפחות קילו או שניים של מסמרים. זה אולי מסביר מדוע כורסאות ישנות יותר היו כל כך כבדות תמיד – הנגרים השתמשו בטונה של מסמרים. לידיעת גנבי המתכות.
את השלד שייפתי בנייר ליטוש גס (60-80), ואחר כך בנייר בינוני-עדין (100-120), כדי להחליקו אחרי שליפת המסמרים והסיכות. בעיקרון, אין צורך לשייף את השלד, אבל הבטחה שלי: יהיה לכם הרבה יותר נעים לעבוד איתו אם תעשו זאת, וגם - תחסכו מעצמכם את שבבי העץ הזעירים שחודרים לידיים.
חיזקתי את השלד בדבק לבן פשוט (מתאים גם לנייר). לידית השבורה הצמדתי פס מתכת קטן (אפשר למצוא בחנויות חומרי בניין) וחיזקתי במסמרים.
לחפש בד מתאים
כשהשלד היה מוכן - יצאנו להתייעץ עם מקצועני דרום תל אביב. חיפוש החומרים המתאימים לשחזור הפך חוויה בפני עצמה: כשהסברנו והצגנו תמונות של הכורסה, רמזו לנו הרפדים בעדינות שאנחנו תמימים לחשוב שאנו יכולים לעשות את העבודה הזו לבד.
הם צדקו. הצורה הנדירה של הכורסה, עם הגב העגול, קשה מאוד לשיפוץ ולריפוד. אחרי שעות של השפלות, מצאנו מרפדיה נידחת, אבל ידידותית יותר. הסבא'לה שישב שם ריחם עלינו (או שקיווה למכור לנו משהו), והסכים לייעץ לנו. בעצתו, קנינו ספוג צהוב (כלומר, לבן. הוא הופך לספוג הצהוב המוכר לנו מכל ריפוד רק אחרי החשיפה הממושכת לאור) בעובי 2 ס"מ, יריעת אקרילן, קרטון ביצוע ורצועות בד נמתחות.
את כל הפריטים קנינו במרפדיה קטנה, צמודה לחנות מזרונים, ברחוב אברבנל 48 בתל אביב. העלות - 120 שקל (תמונה).
לעטוף באקדח
לתוך צדה הפנימי של "החומה הסינית" הידקתי רצועות נמתחות, שנועדו לאפשר תמיכה עם גמישות קלה. לאחר מכן כיסינו הכול בבד. את המעטפת החיצונית (כולל הידיות והגב) כיסינו בקרטון ביצוע, על מנת ליצור בסיס חלק לספוג, ולאחר מכן לריפוד, וכדי לחבר שכבה אחידה לשלד.
בשלב הבא כיסינו את המעטפת החיצונית (בצמוד לקרטון הביצוע) וגם את הצד הפנימי של הידיות בספוג צהוב, ומעליו אקרילן לבן. האקרילן נועד להחליק ולעגל פינות, לטובת מגע נעים יותר עם הריפוד. כל השלבים האלה ביצעתי יחסית בזריזות, בעיקר בזכות אקדח הסיכות הפשוט שקניתי ב-40 שקל.
לקנות בד מתאים
האתגר הגדול היה למצוא בד. כדי למצוא את הדוגמה האחת ממיליונים שתישא חן בעיני וגם בעיני מרינה, חיפשנו באתרים רבים ברשת, אבל רק אחרי כמה גיחות לתל אביב מצאנו את בד הריפוד שאהבנו.
לידיעת מי מכם שמתגורר במרכז: בדי ריפוד אפשר למצוא ברחובות נחלת בנימין והרצל בתל אביב. הבד שאהבנו, עם הפסים, עלה כ-200 שקל לשני מטרים.
כשקונים בד, חשוב לבדוק מה רוחבו, כי זה משתנה. אנחנו טעינו מעט בחישובים, מה שאילץ את הרפד שלנו להשתמש בשאריות לריפוד החלק הפנימי, אותו רואים אחרי שמניחים את הכריות. לטובת הכריות קנינו בד פשוט, ללא דוגמה, בעלות של 30 שקל למטר.
התלבטנו בשלב זה אם לנסות לסיים את העבודה בעצמנו, או להעביר אותה לרפד מקצועי, נוכח הקושי הגדול שנבע מהתאמת הבד לצורתה של הכורסה. אחרי כמה חודשים של הקפאת הפרויקט - חזרתי אל שכונת הילדות שלי, בה התחלתי את קריירת הריפוד שלי לפני 20 שנה (היום אני מנהל תיקי לקוחות), כדי לבקש מהרפד אצלו עבדתי להשלים למעני את העבודה. אחרי ארבעה ימים ו-400 שקל, כולל כריות, קיבלתי חומה סינית חדשה מהאריזה.
זהו. אחרי שבניתי את החומה הסינית בהשקעה של כ-800 שקל וכמה חודשים - הפרויקטים האחרים כבר היו הרבה יותר קצרים וזולים. ודאי תאמרו שזה יקר ולא משתלם, ואולי זול יותר למסור את הכורסה לרפד מראש – אבל לנו, דווקא בגלל שהיינו מעורבים בכל שלב בתהליך, ותחקרנו כל מהלך, וקיבלנו החלטות על בסיס השוואה וידע – זו הייתה חוויה מרגשת, שלא דומה לישיבה של שעות מול פייסבוק, ולא מזכירה כלום מההיי-טק של היומיום שלנו.
אם החומה הסינית שלי עניינה אתכם - בבלוג שלי תוכלו לראות את כל שלבי הביצוע גם בכל יתר הכיסאות ששיפצתי.
- שיפצתם במו ידיכם רהיט או פריט? הצלתם פעם ענתיקה יפהפיה ועמלתם ארוכות להחזיר לה את ימי הזוהר? ספרו לנו בכמה מילים, הוסיפו תמונה – ואולי נפרסם גם את הסיפור לכם. שלחו לנו מייל לכתובת: diy@xnet.co.il
>> איך משפצים רהיטים? כל הכללים
>> איך משפצים את הבית בעלות אפסית?
