הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מוזר ככל שזה יישמע, ישנם לא מעט קווי דמיון בין וואליס סימפסון, הדוכסית מווינדזור, לאשת הברזל מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1979-1990. שתיהן השפיעו באופן ישיר על מדיניות הממשלה של בריטניה, שתיהן היו נשים לא יפות אך בעלות מלתחה מסוגננת ומאופיינת בבירור, ושתיהן לא היו אהודות על ידי הציבור האנגלי - וואליס בשל נישואיה למלך אנגליה לשעבר, אדוארד השמיני, שוויתר למענה על כס המלוכה; ותאצ'ר בגלל יד הברזל הקשוחה שהנהיגה והקפיטליזם הניאו-ליברלי בו תמכה.
לגמרי במקרה, וללא כל קשר למכנה המשותף ביניהן, יעלו היום (חמישי) במקביל לאקרנים בישראל שני סרטים, שמציבים במרכז העלילה את סיפורן של שתיים מהנשים החזקות שידעה הממלכה הבריטית במאה ה-20. האחד הוא "אשת הברזל", בכיכובה של מריל סטריפ, העוקב אחר עלייתה ונפילתה של תאצ'ר, הגולדה מאיר של בריטניה ומי שהיתה האישה היחידה שעמדה אי פעם בתפקיד ראש הממשלה; והשני הוא W.E, הסרט החדש בבימויה של מדונה - אפוס תקופתי העוקב אחר הרומן בין הגרושה האמריקאית וואליס סימפסון ומערכת היחסים המורכבת שלה עם יורש העצר הבריטי אדוארד.
מלבד הצצה אל מאחורי הקלעים של השלטון באנגליה בתקופות שונות, מספקים שני הסרטים מבט מעמיק במלתחה של שתי הנשים - מהמותגים שאהבו והבחירות האופנתיות שעשו, ועד האופן בו אלו השפיעו על היחס שקיבלו מהציבור הרחב. מדור "ראש בראש" פותח חזית בין שתי נשים חזקות, מרשימות ובעלות סגנון אישי, בדו קרב ללא מנצחים.
אויבות הציבור האנגלי
עם נישואיה לנסיך מוויילס, הפכה וואליס סימפסון לאישה המושמצת בבריטניה. מאוחר יותר, כשהזוג התקרב אל ראשי המפלגה הנאצית, הודרו השניים מאדמת בריטניה, עד למותו של אדוארד בשנת 1972. הרומן בין סימפסון לנסיך החל בזמן שהיא עוד היתה נשואה לבעלה השני, ארנסט סימפסון. בית המלוכה הבריטי לא ראה בעין יפה את הקשר בין יורש העצר של כס המלוכה ובין הגרושה האמריקאית. מה גם שעל פי חוקי הדת הנוקשים, המלך, העומד גם בראש הכנסייה האנגליקנית, לא יכול לשאת גרושה לאישה. בסופו של דבר, סיפור האהבה הגדול בין השניים גרם לאדוארד לוותר על כס המלוכה הבריטי לטובת אחיו הצעיר - פרשה שזכתה לסרט מצליח אחר, "נאום המלך".
מרגרט תאצ'ר, לעומת זאת, שנבחרה במאי 1979 לראש ממשלת בריטניה, הפכה לאויבת הציבור האנגלי בשל המדיניות הכלכלית בה תמכה. תקופת שלטונה, הידועה גם כ"תאצ'ריזם", היתה מהתקופות הפחות זוהרות של הממלכה הבריטית, אשר לוותה באבטלה גואה ומיסוי עקיף. תאצ'ר ספגה ביקורת גם על מלחמת פוקלנד ועל התנהלותה כמדינאית בניהול היחסים המתוחים ויריבות הדמים ארוכת השנים בין צפון אירלנד לאנגליה.
שמרנות מול תעוזה
כיאה לבת חנווני מהפריפריה באנגליה, תאצ'ר שמרה על לבוש אלגנטי ומלוטש. עם כניסתה למשרד ראש הממשלה, המליצו לה יועציה להיפרד משרשרת הפנינים והכובע, על מנת להימנע מתדמית מרוחקת, מתנשאת ומנותקת מהעם. בתגובה ענתה להם תאצ'ר בטון קר וקורקטי: "אני אולי אשקול להסיר את הכובע. אבל הפנינים, הן לחלוטין לא עניין למשא ומתן!". והיה גם את עניין השיער, שהפך מרעמת תלתלים לתסרוקת מוחלקת ומנופחת, שהעניקה לה מראה רשמי, שמרני וחמור סבר.
שמרנות היא ממש לא המקרה בכל הנוגע למלתחתה של וואליס סימפסון, שהעזה לבחור בסגנון מרוסן, עם צלליות צרות וארוכות, שהיו אנטיתזה מוחלטת לסגנון המצועצע שהיה נהוג באותה תקופה בקרב הגבירות מהחברה הגבוהה באנגליה. בראיון למגזין הארפרס בזאר בשנת 1966, פרשה סימפסון את משנתה האופנתית: "התחלתי עם הרעיונות האישיים שהיו לי על סגנון, אך מעולם לא הרגשתי בנוח כפי שחשתי במראה חמור הסבר שפיתחתי בהמשך".
דודה נרגנת מול אייקון אופנה
לדיירת האימתנית בדאונינג 10 בהחלט היה סגנון לבוש ייחודי משלה: החליפות המחויטות בגוונים הכחולים, הכובעים עם הרשתות, סיכות הזהב שענדה על הדש באלגנטיות, מטפחות המשי הצבעוניות, מחרוזת הפנינים המיתולוגית ועוד. עם זאת, הסטייל של תאצ'ר לא התפתח במהלך השנים ודמותה נצרבה בתודעה כדודה אנגלייה נרגנת שמישהו דרך לה על ערוגת הפרחים.
אצל סימפסון האופנה היתה מעל לכל. לא פעם צוטטה אומרת "אם את מתעייפת מקניות, כנראה שאת קונה בחנויות הלא נכונות". סימפסון היתה דיירת קבע בשורה הראשונה בתצוגותיהם של מעצבי האופנה המובילים בזמנה, כמו כריסטיאן דיור, שאנל, ז'יבנשי ואלזה סקיאפרלי. באחת הסצנות בסרט נקרעת שמלת הערב שלה, לאחר שנתפסה ברגל של אחד הכיסאות. בתגובה ציינה סימפסון באוזני כל יושבי השולחן כי היא לובשת שמלה של סקיאפרלי. צלליות הבגדים הארוכות, ההדפסים המעודנים, והשמירה על סגנון אלגנטי ורומנטי בו זמנית, הפכו אותה לאייקון אופנה עוד בחייה, ולא פחות מכך לאחר מותה.
אויבת הפנקיסטים מול חביבת המעצבים
רבות נכתב על עיצוב התלבושות המרשים בסרטה של מדונה, ששחזר במדויק את רוח התקופה בה חיה סימפסון, עד למותה בשנת 1986, בודדה בדירתה בפריז ומוקפת בשמלות ערב יוקרתיות. אישיותה החצופה, האניגמטית והעוצמתית של סימפסון שימשה השראה ללא מעט מעצבי אופנה שראו בה מוזה. בתחילת חודש ספטמבר, למשל, עם הקרנת הסרט W.E בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה, השיק המעצב רולנד מורה שמלת משי ארוכה בצבע זהב, שיצר במחווה לדוכסית מווינדזור. בראיון לגרדיאן אמר מורה כי "אי אפשר לעסוק באופנה מבלי להיות מושפע מחייה וממלתחתה של וואליס סימפסון. לא משנה אם אוהבים או שונאים אותה, העולם עדיין אחוז אובססיה לאישה הזאת".
במקרה של מרגרט תאצ'ר, השפעתה על עולם האופנה התקיימה רק בעקיפין. בתקופת כהונתה כראש ממשלה, צברה תנועת הפאנק תאוצה. תאצ'ר סימלה את כל מה שהפאנק התנגד לו ובגדיהם השחורים והקרועים של הפנקיסטים - עם סיכות הביטחון, תספורות המוהיקן הצבעוניות והאיפור הכבד – עמדו בניגוד גמור לאיפוק, להתנשאות ולשמרנות שהתבטאו בבגדיה של תאצ'ר. תאצ'ר שימשה כזרז להתפתחותו של הפאנק, וזוהי אולי התרומה הגדולה ביותר שלה לעולם האופנה.
