הדפסה
לכתבה באתר
אחד הדברים הראשונים שאני עושה כמעט בכל בוקר הוא למחוק עשרות מיילים. כן, למחוק. אני לא ממש קורא אותם. ולא מפני שאני כל כך חשוב או עסוק, אלא כי אלה מיילים מאתרי קופונים שונים, הטורחים לספר לי כל בוקר מחדש על מבצעים שונים שאדם סביר לא היה חושב פעמיים לפני שהיה מממש את כולם - הרי כל אחד מהם מציע לפחות 60% הנחה.
זה התחיל כשעברנו לגור בלונדון, וראיתי באיזה אתר באנר שהכיר לי את גרופון לונדון. מיד נרשמתי, ובכל בוקר חיכיתי בציפייה דרוכה לראות מה אוכל לקנות הפעם. וכל בוקר הייתי מתאכזב מחדש, כי המסעדות שהוצעו בהנחה לא ממש עשו לי חשק, אין לי רצון להסיר שיער בלייזר, אני לא רוצה הנחה על טיפולים למכונית ואני לא מעוניין בטיפול שוטף לבוילר או למערכת האזעקה בדירה שלנו (אבל זה בעיקר כי אין לנו כזו).
אחרי כמה זמן הודיעו לי מגרופון שמעכשיו לא אקבל מייל אחד כל בוקר, אלא ארבעה - אחד לכל אזור של לונדון. אבל הניסיון של גרופון להתאים את ההטבות שלהם לאזורים רק גרם לי לעזוב אותם, כי החפיפה היתה גדולה מדי, והבנתי שאני לא ממש עושה בזה שימוש. אבל במקביל הצטרפתי ל-Living Social, אתר שמתחרה בגרופון, ואחרי לא הרבה זמן גם חזרתי לגרופון (כדי לא לפספס איזו הטבה שאולי תתאים לי). בנוסף לגרופונים למיניהם, בסביבות אמצע הלילה מגיעים גם כל הניוזלטרים שמתישהו בעבר נרשמתי אליהם, ומשום מה עדיין לא מחקתי את השם שלי מהמאגרים שלהם. וכך קורה שבכל בוקר אני מוחק לא מעט מיילים.
עד הבוקר ההוא, לפני שבועיים בערך, שבו קיבלתי הודעה על מכירות סוף עונה באזור מרכז העיר (יש כמה "מרכזים" כאלה, שמחברים כמה חנויות לאורך רחוב (או יותר), ומקדמים את המכירות אחד של השני. מכיוון שברשימת החנויות היו כמה שאני שמח לקנות בהן כל מני דברים, רתמתי את זוגתי לערב של קניות (אחרי הכל, סוף עונה זה סוף עונה) ומצאנו את עצמנו מסתובבים באזור קובנט גארדן, בין החנויות שמרוכזות סביב Seven Dials, אי שם בין החנות של אפל לרחוב אוקספורד.
מכיוון שכמו בלא מעט מכירות סוף עונה קשה באמת למצוא משהו שממש רוצים, ומכיוון שזה היה ערב מיוחד, החנויות היו מלאות ולא ממש היה לי (ולזוגתי) חשק לעשות קניות. ואז, בין חנות לחנות, קלטנו שעברנו פעמיים ליד התיאטרון שמציג את המחזמר "שיקגו". כשישבנו לשתות קפה בדיוק מול התיאטרון איתגרנו את הספונטניות שלנו, והחלטנו לברר אם במקרה נותרו כרטיסים לאותו הערב. למזלנו היו כרטיסים, ואפילו במקומות די טובים, ואפילו מכרו לנו אותם בהנחה (כי נותרו רק עשר דקות עד תחילת ההופעה). הסיפור מוכר, ההפקה מהוקצעת, השירים סוחפים - ואחרי כשעתיים יצאנו שמחים וטובי לב בלי שעשינו קניות, אבל עם חיזוק לגישה שלפיה עדיף לצבור חוויות מאשר לקנות מוצרים.
היות שלא אכלנו ארוחת ערב ניצלנו את העובדה שהיינו במרכז העיר, והחלטנו לנסות את פרינצ'י, ששמענו עליה כל כך הרבה. פרינצ'י היא משהו שבין מסעדה לקפיטריה, שלפי הסיפורים האוכל בה מעולה ולא כל כך יקר, ואם מצליחים למצוא שולחן אז החוויה הכוללת מעולה. אז הגענו. חלל המסעדה מאוד מרשים. בצדו האחד אזור אכילה, שבו שולחנות מוארכים לישיבה משותפת. את החלל מחלק דלפק ארוך שמעברו השני מוצגות כל המנות לבחירה, שכוללות מבחר מאפים, קינוחים, פיצות, כריכים, סלטים ומנות חמות אחרות. כשבוחרים מה רוצים לאכול מבקשים מהמלצר, שמעמיס את המנה על צלחת (ואת הצלחת על מגש) ומציע כל מיני תוספות. אחר כך הוא מוביל את המגש אל הקופאי, שמציע גם שתייה קרה או חמה, וגובה את התשלום. כן, קצת כמו בקיבוץ (אבל מודרני). מאחורי הדלפק נמצא תנור אבנים גדול עם שולחן עבודה לאופה הלחם.
קשה עד מאוד למצוא שולחן, וגם אי אפשר להזמין מקום - אז צריך קצת מזל וקצת סבלנות, ובסוף (בעיקר כשלא באים בקבוצה גדולה) מוצאים איפה לשבת. דווקא הצלחנו למצוא שולחן (כלומר, זוגתי היתה אמונה על מציאת השולחן בעוד שאני הלכתי להזמין את האוכל), ולקחנו מגוון של מנות וגם שתי כוסות יין. החשבון אמנם היה לא גבוה מדי והאוכל היה טעים, אבל ממש לא כזה שהצדיק עלייה לרגל אל המסעדה (ואולי הציפיות שלנו היו גבוהות מדי). באופן עקרוני, לא ממש הבנו למה המקום הפך לכל כך פופולרי.
בסיום הארוחה נזכרתי בחברי ר', שניסה להניא אותי מללכת במיוחד לפרינצ'י וסיכם: "תלך לפרינצ'י, תזמין שם איזה קינוח שמתחשק לך, ואז תבוא אלי ואני אכין לך את אותו קינוח - רק הרבה יותר טוב". וכך קרה שפרינצ'י נכנסה לרשימת המסעדות של "אם אתה רעב, ורוצה לאכול משהו משביע בלי להוציא יותר מדי כסף". ואני הכנתי "טורטה דלה נונה" ("העוגה של סבתא") טעימה יותר מזו שאכלנו בפרינצ'י.
135 Wardour Street
London, W1F 0UT
טורטה דלה נונה
מרכיבים (תבנית פאי בקוטר 22 ס"מ)
לבצק
250 גרם (3/4 1 כוסות) קמח
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
100 גרם (1/2 כוס) סוכר
קליפה מגוררת מלימון אחד
1 ביצה
1 חלמון
למילוי
70 גרם (1/3 כוס) סוכר
250 מ"ל (1 כוס) חלב
קליפה מגוררת מתפוז אחד
3 חלמונים
1 כף (9 גרם) קמח
60 גרם (כ-1/2 כוס) צנוברים, קלויים כמה דקות במחבת יבשה
ביצה טרופה להברשה
אופן ההכנה
1. מתחילים בהכנת הבצק. שמים בקערת מעבד מזון את כל חומרי הבצק, למעט הביצה והחלמון. מעבדים בפולסים קצרים, עד שנוצרים פירורים קטנים של בצק. מוסיפים את הביצה והחלמון ומעבדים בעוד כמה פולסים קצרים, עד שנוצרים גושים גדולים יותר של בצק.
2. מעבירים למשטח העבודה, ובכמה תנועות מהירות מחברים לגוש בצק גדול. משטחים את הבצק לדיסקה עבה, עוטפים בפלסטיקן נצמד, ומעבירים למקרר לשעה.
3. בינתיים מכינים את המילוי. בשמים בסיר בינוני מחצית מכמות הסוכר, את החלב ואת גרירת התפוז. מערבבים היטב ומחממים בעדינות (מקפידים לא להגיע לנקודת הרתיחה).
4. שמים בקערה אחרת את החלמונים עם הקמח ושארית הסוכר, ומקציפים בעזרת מטרפה ידנית. יוצקים לאט כמחצית מכמות החלב לתערובת החלמונים תוך ערבוב מתמיד (כדי למנוע מהחלמונים להיקרש).
5. מחזירים את התערובת אל הסיר ומבשלים על להבה נמוכה, תוך ערבוב מתמיד. חשוב להקפיד לגרד את תחתית הסיר, כדי שהקרם יתבשל באופן אחיד. לאחר כ-7 דקות הקרם יסמיך, ויתחיל לבעבע. בנקודה זו מעבירים את הקרם לקערה חדשה דרך מסננת (כדי להיפטר מגושים ומגרירת התפוז). במידת הצורך עוזרים לקרם לעבור דרך המסננת עם המטרפה.
6. מכסים את פני הקרם בפלסטיק נצמד, ומצננים היטב.
הרכבת העוגה
1. מחממים את התנור ל-160 מעלות.
2. מחלקים את הבצק לשני חלקים (ביחס של כ-1/3 ו-2/3). מקמחים היטב את משטח העבודה, ומרדדים את החלק הגדול לעלה בעובי כ-1/2 ס"מ (העלה צריך להיות גדול מספיק כדי לכסות את בסיס התפנית ודפנותיה). מעבירים לתבנית ומהדקים היטב. חותכים את עודפי הבצק שמבצבצים מעל שולי התבנית.
3. יוצקים לתבנית כמחצית מהקרם, ומשטחים באופן אחיד. מפזרים את הצנוברים (שומרים כמה בצד לקישוט העוגה), ומכסים אותם ביתרת הקרם. מחליקים את פני הקרם.
4. מרדדים את החלק השני של הבצק לעלה קצת יותר דק מזה שבתחתית, ומכסים באמצעותו את הקרם. מהדקים את שולי התחתית אל החלק העליון.
5. מברישים בביצה טרופה ומפזרים למעלה את הצנוברים שנשמרו בצד. בעזרת סכין חדה יוצרים חור קטן שישמש כארובה וייתן לאדים לצאת.
6. אופים כ-30 דקות, עד שפני העוגה זהובים. מצננים מעט ומגישים בטמפרטורת החדר.