יונתן ריגר: "ג'וליה רוברטס היא ביץ'"

בערך שעה וחצי לתוך השיחה שלנו, אני מגלה שיונתן ריגר הוא לא רק מראיין מצוין, אלא גם מרואיין שמצליח בחן רב לקלף שכבות מעצמו ולהתמסר לשיחה בין שני זרים.

ריגר, 36, מתעניין באנשים. בעיקר באמנים, למען האמת. בגלל זה הוא נמצא בעסק הזה.

מי שהתחיל ככתב הבידור של גלי צה"ל במהלך שירותו הצבאי והתגייס מיד אחריו לשורות תוכניתו של גיא פינס ככתב המשדר מניו יורק (העיר שבה למד קולנוע) ראה עולם במהלך הקריירה שלו, עמד על שטיחים אדומים, התעצבן על ג'וליה רוברטס, הלך מכות עם וויל סמית וגרם לג'ניפר לופז לגעת בו (ולא, לא ככה. פרטים בהמשך). אולי בגלל זה הוא שב ארצה עם לב שבור וכמויות בלתי נדלות של אמביציה.

כיום הוא כתב הבידור של חדשות ערוץ 2, מגיש תוכנית הרדיו "סמול טוק" ברדיו תל אביב וחונך תוכנית ראיונות - בדיוק באותו השם - ב־HOT בידור ישראלי. בסדרה יושב ריגר בכל פעם עם מרואיין אחר (יוצרים בעיקר, כמו יעל פוליאקוב, אביב גפן וקובי פרץ) לשיחה צפופה של חצי שעה, ושואל שאלות ישירות ונוקבות. מדובר עם פוטנציאל אדיר להפוך לדבר האחרון שאתם רואים לפני שאתם מכבים את הטלוויזיה והולכים לישון מדי ערב.

ישיר ונוקב. ריגר (צילום: כפיר חרבי)

איך הגעת לרעיון של התוכנית?

"הצעתי את הרעיון. אמרתי שאני רוצה חצי שעה בלילה שיחה עם אמן, שתהיה אינטליגנטית וכיפית. יש כאן המון אנשים מרתקים ומוכשרים ולא שומעים אותם בתוך בליל הריאליטי. הסברתי שזה קלאסי לעשות דבר כזה בכבלים, כי זה זול וטוב. זה לא חייב להיות מטופש ונמוך וצהוב. זה קרה לפני שנה וחצי, והיו אז בעיות תקציב. אז פניתי לעמרי רונן ואמרתי לו שאני רוצה לעשות פיילוט לרדיו תל אביב. אורי פפר, חבר שלי, הסכים לבוא ולהתראיין ותוך יומיים הפורמט עבר".

ואז הוא עבר גם ל־HOT. ועכשיו יש לך הרבה שיחות לנהל עם מפורסמי ארצנו.

"כן, ואם תשימי לב, אני זורם עם המרואיין, לא יושב מול הליין־אפ. גם אין לי דפים, טלפרומפטר, שום דבר. יש לי בעיית ראייה קשה שבגללה אסור לי גם לעשות רישיון. אבל זה יתרון, כי כשאתה יושב מול ג'וליה רוברטס בלי דפים, היא חושבת שאתה לא יודע כלום. מה שהיא לא יודעת הוא על הזיכרון הפנומנלי שלי. זה עובד לטובתי.

"כשראיינתי את אביב גפן (ל"סמולטוק" - ל"א) הוא לא באמת זכר מה הוא אמר לפני 18 שנה, כשהוא היה בשיא הקריירה שלו. אבל אני כן".

זה עושה מאוד טוב לאגו של מראיין, כשהוא גורם לקובי פרץ לדבר על כך שלא הצליח לישון שנה שלמה ושקל לרדת מהארץ, כשמרואיינים מספרים על הרגעים הכי אינטימיים בחיים שלהם.

"נכון. בהתחלה לא הבנתי שיש לי את היכולת הזאת, אבל באיזשהו שלב קלטתי שגידי גוב, שלא היה מתראיין לאף אחד בזמנו, היה מתראיין אצלי. גם שלמה ארצי ואריק איינשטיין.

אני זוכר שהייתי בחפיפה בחדשות ערוץ 2 ואמרתי שאתקשר לאיינשטיין כי יצחק קלפטר אושפז. אני מכיר אותו שנים. הוא חבר של אבא שלי. ב־99 אחוז מהמקרים אריק אומר לי, 'עזוב אותי, בוא נדבר על כדורסל'. אבל הפעם הוא דווקא אמר, 'כן, חשוב לי לדבר על זה'. חמש דקות אחרי זה כבר הייתי בחדר העריכה. נגמרה החפיפה אחרי שעה שאני בתפקיד, ובאותו יום יונית היתה עם ידיעה בלעדית בחדשות ערוץ 2 – 'אריק אינשטיין על קלפטר'".

בניגוד לרוב כתבי הבידור הישראליים, ריגר נשם את אותו אוויר וישב באותו החדר עם היוצרים הגדולים ביותר בעולם בתקופתו ככתב החוץ של גיא פינס. בנוסף, היתה לו עצירה קטנה ב"חדשות הבידור", שם עבד בעיקר על פרויקטים מיוחדים כמו סיקור האוסקר ("רצו שאסקר גם את 'האח הגדול' אבל לא הסכמתי, פשוט כי זה לא מעניין אותי").

נו, אז איך הם, ההוליוודיים האלה? שונים מאוד מהסלבז המקומיים שלנו, לא?

"השורה התחתונה? גם הם אנשים. בראיון של ארבע דקות אי אפשר להגיע לעומק עם מרואיין כמו ג'וליה רוברטס, אבל אפשר להצחיק ולהפתיע. המרואיין המועדף עליי היה קלוני, כי הוא איש מצחיק, חכם וצנוע. אין בו חשיבות עצמית. הוא לא ביץ' כמו ג'וליה רוברטס".

למה אתה קורא לה ביץ'?

"כי בפעם השנייה שראיינתי אותה היא היתה כלבה שלא ברא השטן. היא ענתה רק ב'כן' ו'לא'. מה מעניין אותה מה חושבים עליה בישראל, הרי יש לה 200 מיליון דולר בבנק.

"נכנסתי לראיון עם חולצה אדומה של קסטרו מן, והפלור מנג'ר צחק על החולצה. ג'וליה גם צחקה ואמרה שהיא נראית קצת כמו פיג'מה. ואז הוא אמר: 'יש לך ארבע דקות', והיא אמרה: 'שלוש וחצי'. כאילו בזבזנו על זה חצי דקה. באותו הרגע עברו לי דברים קשים מאוד לומר בראש, אבל התאפקתי".

אאוץ'. מי היה המרואיין הכי סימפטי שנתקלת בו?

"ג'ניפר לופז. כשראיינתי אותה היתה לנו בעיית סאונד. לא היה לי מה להגיד לה כשהמתנו אז אמרתי: 'תגידי, מה את חושבת על השיער שלי?', כי באותו הבוקר הוא לא ישב טוב. היא אמרה לי, 'יכול להיות יותר טוב', והתחילה לסרק לי את השיער עם הידיים שלה.

"זה היה הפרומו וכל הראיון היה על זה שג'ניפר לופז סירקה לי את השיער. דווקא הרגע הקטן הזה העיד עליה יותר מהשאלות הגדולות שהיא נשאלה. זה גרם לי לחבב אותה. זה הראה משהו אנושי ממנה, היא לא היתה חייבת לקום ולסרק לי את השיער".

לא הרבה גברים יכולים להתגאות בסיפור כזה על לופז. קרה לך פעם משהו קיצוני עם מרואיין?

"עם וויל סמית. אני חושב שלעיתים הוא שחקן בינוני ועושה שטויות, אבל הוא נורא נורא מצחיק. פעם אחת ראיינתי אותו על הסרט 'עלי' ולא היתה מצלמה שנייה לצלם בה.

"חיכינו רבע שעה אני והוא, עד שנוכל לצלם את זה כמו שצריך. היינו לבד בחדר, אז התחלנו בוקסינג. הוא התחיל להרביץ לי ואני אמרתי לו, 'שמע, אני נראה קטן אבל אני איש חזק. אני מישראל, אנחנו פייטרים'. הלכנו שם מכות. היה נורא כיף".

זאת הסיבה שחזרת ארצה עם תחושה של החמצה? לעבור מההווי ההוליוודי חזרה לביצה המקומית?

"לא, זה כי רציתי לביים סרט שם. החלום שלי הוא לביים סרט עלילתי. להיות ארי פולמן, הוא המודל לחיקוי שלי".

ריגר אומנם טרם ביים את הסרט העלילתי שעליו הוא חולם, אבל הוא ביים שני סרטים תיעודיים - "סיפור אולימפי", העוקב אחר מסעותיהם של אריק זאבי ושחר צוברי (אותו ביים עם עמית פרבמן) ו"אני אוהב אותך בית"ר", על אוהדי בית"ר ירושלים.

הוא בחור סימפטי וחייכן שוודאי לא יתווכח אם אקרא לו חנון, עם גישה פרו־אקטיבית ואמביציה בכמויות בלתי רציונליות. את חייו ממלאים החברים שאיתם הוא משחק כדורגל מדי יום חמישי ("אנשים שהיו איתי בגל"צ. יונתן גל, תומר הימן, ברק הימן, איתי רייכר") ובעיקר אשתו המוכשרת, הבמאית מיכל זילברמן (שלמרבה האירוניה מצלמת סרט עלילתי, "מקום אחר", בכיכובה של אניה בוקשטיין).

איך היתה החתונה?

"מרגשת. היה כיף. השבוע המוצלח ביותר בחיי. אמרתי לעידו (רוזנבלום - ל"א) שהוא צריך להתחתן כמוני. 70 איש על אי ביוון, שבוע, בכפר קטן. חברים הכי טובים, משפחה הכי קרובה. חמישה ימים של ים, וודקה וביקיני. זה יותר זול מחתונה עם 300 איש בארץ וגם התקשורת לא היתה רצה אחריהם".

היתה לך תקופת הוללות לפני שהכרת את מיכל?

"כן. בדיוק חזרתי לארץ. יצאתי לברים ושתיתי, ובחורות התחילו איתי והייתי בהלם כי בניו יורק זה לא קורה. אז כן, היתה לי חצי שנה של הוללות ואחריה, כמובן, קצת דיכאון - זה תהליך טבעי, קודם כל צריך לפרוק את הכל בהוללות ואז מגיעה הריקנות. אבל זה היה כיף. חזרתי הביתה אחרי שמונה שנים בניו יורק וזה היה נפלא".

ואז הגיעה מיכל.

"זה היה בליינד דייט ששידכה ידידה שלי, השחקנית אפרת ארנון. יום אחד היא שלחה לי SMS, 'בוא לבר של אחיך, אני יושבת כאן עם חברה שלי'. לא הגעתי אבל שמרתי את ה־SMS. התקשרתי אל מיכל אחרי שנה ושכנעתי אותה לצאת איתי. היא הופתעה לגמרי.

"האמת היא שבטלפון לא ממש התלהבתי מזה שהיא במאית. אמרתי לעצמי, 'אוף, היא בטוח מוכשרת. למי יש את הכוח לזה?', אבל בסופו של דבר אני כמו אבא שלי, אני נמשך לנשים שהן יותר אינטליגנטיות ומוכשרות ממני, וזאת מיכל".

זה דבר יפה להגיד על אשתך.

"יפה, אבל בעיקר נכון ומדויק".

ומה לגביך? איזו מחמאה תפרגן לעצמך?

"אני מראיין טוב. אני יודע שאני מראיין טוב. לא רק שומע, אלא מקשיב, שאת זה לא כל האנשים עושים. אבל להגיד לך שאני עילוי בתחום הבימוי? בסתר ליבי גם אני יודע שיש מוכשרים ממני".

• "סמול טוק", א'-ד', 22:30, HOT בידור ישראלי
  

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• היה עשר: הרגעים הגדולים של ערוץ 10
• מה דעתכם על הלוק של אנה ארונוב?
• מה חשבנו על האלבום החדש של עמיר בניון?