חלום האמריקאי מעולם לא קסם לי כמו וויקאנד סגרירי באירופה. תמיד העדפתי להסתובב בשוק פשפשים מאובק בעיירה צרפתית נינוחה מאשר לחרוש את לאס וגאס או התפוח הגדול. כל חבריי הטובים טענו בפניי "אין כמו ניו יורק", אולם אני סירבתי להתפתות. כזה אני, פרנקופיל בנשמתי.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

אולם רצה הגורל והטילו עליי לטוס לתפוח הגדול עם משלחת עיתונאיות מכובדת ולסקר את קולקציית הקיץ של רשת אמריקן איגל שעל חשבונה טסתי, כיוון שהיא עושה עלייה לארצנו ומתכננת לכבוש אותה.

 

זו היתה הזדמנות פז עבורי לבדוק את ניו יורק ואמריקן איגל, ולבחון: הכצעקתה. ביום הנסיעה מצאתי את עצמי עם חבורת עיתונאיות אופנה ועם הראל ויזל, הבעלים של קבוצת פוקס, שהוא האחראי לבואו של המותג לישראל, וכראוי לאיש מכובד שכזה, הגיע עם פמלייתו.

 

אורחת נוספת בטיול היתה אלין לוי, פצצת הבלונד הדקיקה שנשלחה כבלוגרית לסקר את הביקור, ומיד מינתה אותי לצלם הווידאו הצמוד שלה. לא התנגדתי, איך אפשר?

 

לאחר 12 שעות טיסה, כדור שינה אחד ועשרות ילדים צווחנים הגענו לפתחו של העולם החדש: אמריקה - ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות או משהו כזה.

 

בעודי נאבק בהשפעות כדור השינה, עצר אותי שוטר בכניסה לנמל ותחקר אותי על החולצה שלבשתי של המותג פלסטיק דול שעליה שילוב של מגן דויד, צלב וסהר איסלאמי שתחתיהם הכתובת Army of lovers שכמעט וגרמה לכך שהיו מחזירים אותי למזרח התיכון בטוענה שאני איום פוטנציאלי לאומה האמריקאית.

 

לאחר כמות מכובדת של חנופה אישית לוחצת שהפעלתי על השוטר בתוספת חיוכים מפתים ועפעופים מרמזים, נסענו לעיר הגדולה. המפגש הראשון עם ניו יורק היה כמו מבט ראשון במאהב חדש, כזה שמהרגע הראשון הולך להעסיק את מחשבותיי ללא הרף.

 

הבניינים האדומים, אדי הקיטור של הרכבת התחתית, האנשים היפים, חלונות הראווה החלומיים: הכל הכה בי במכת שרביט אחת עמוסת נצנצים. וכבר בשעה הראשונה שלי בעיר, בין השדרה החמישית לשישית, הבנתי הכל. פאקינג ניו יורק סיטי בוי!

 

לאחר שהעלינו את המזוודות לחדרים במלון סטרנד השיקי, שמעוטר כולו בצילומים ישנים של "ווג", החליטו מארגנות הביקור לוותר על מנוחה, ומיד מצאנו את עצמנו - אלין, שזו הפעם הראשונה שלה מחוץ לגבולות ישראל, ואני - במונית צהובה הדוהרת דרומה לאזור הסוהו הטרנדי למפגש ראשון עם סניף הענק של הנשר.

 

אם תהיתם מה לבעלי רשת פוקס ולמותג אמריקן איגל, המצטייר יותר כמתחרה פוטנציאלי לרשת מאשר כשותף עסקי, אתם לא לבד. העניין עורר שאלות רבות שלא נשאלו מנימוס או פחד מהאיש האנרגטי והגדול הזה. אולם ניתן לשער שמדובר בצעד מחושב, כמו רבים אחרים שעשה ויזל בעבר. לאחר שהריח את השתלטותן של רשתות הענק הבינלאומיות על השוק הישראלי והחליט שאם לא ניתן לנצח אותן, עדיף כנראה להצטרף אליהן.

 

מרגע שנכנסתי לסניף הענק של אמריקן איגל או בשמה הרשמי American Eagle Outfitters שבמרכז הסוהו, סניף שעוצב כולו מעץ וקושט במסורת עונת החורף האמריקאית עם עצי אשוח, קישוטי שלג ואווירה חמימה ומזמינה (תפאורה המתחלפת כולה ממדפי העץ ועד לאחרון הקולבים כשמונה פעמים בשנה!), הבנתי מיד שמדובר בשחקן שונה לגמרי שכנראה עומד לטרוף את הקלפים בשוק המותגים הישראלי.

 

למותג שמונה קולקציות המתחלפות מדי כמה חודשים, לנשים גברים וילדים וכל אחת מספקת אופציות לאאוטפיט שלם. כל הפריטים ממוקמים בהתאם להצעות הסטיילינג של המותג השומר על הצביון הקז'ואלי המתוחכם שלו במטרה להעניק אופציות לבוש זמינות, נוחות, זולות ואיכותיות לקהל צעיר, מגיל 15 ועד 25, אבל לגמרי לא רק.

 

לפי הסקרים מדובר במותג הג'ינסים הפופולרי ביותר בארצות הברית, הנמנע מטרנדים קפריזיים ומתמקד בלוק אמריקאי קולג'י וספורטיבי, שמאוד מתאים ללקוח הישראלי. ההפתעה הגדולה ברשת חיכתה לנו דווקא בקומה התחתונה, תרתי משמע.

 

בקומת המרתף ניצבה קולקציית ההלבשה התחתונה של המותג שנקראת AERIE, שהושקה ב־2006 ולה גם יותר ממאה סניפים ברחבי ארצות הברית. מדובר בגן עדן של תחתונים וחזיות במחירים שלא עולים על 170 שקל לחזייה, ובהיצע מעורר התרגשות של חזיות בכל גזרה אפשרית, בדים נוחים, צבעוניות עשירה והדפסים מפתיעים: מפרחי וינטג' ועד למכוניות צעצוע, שלהן תחתונים תואמים בגזרות סליפ, טנגה, גזרה גברית ובוקסר לנשים.

 

הפתעה משמחת נוספת היא שמרבית הפריטים מוצעים במחירי מבצע כבר בתחילת העונה.

 

לפני שדגמנתי את מבט האכזבה המפורסם שלי מכך שהמחלקה מוקדשת כולה רק לנשים, גיליתי את קומת הגברים ובה קיר שלם המוקדש לקולקציית תחתונים מפתה ולצידה קולקציית גרביים, שיחד נראו כמו חנות ממתקים. הקונספט של הרשת הוא טרנדי ונכון לתקופה, כשלצד קולקציות הביגוד ממוקמים דוכנים ובהם מוצרים נלווים כרמקולים מעוצבים, כלי כתיבה, ספרי עיצוב, מכתביות ואפילו כלי מטבח.

 

לסיום היום הראשון קינחנו בביקור בחנות הדגל הענקית שממוקמת בטיימס סקוור, ולה גם מסך הענק ביותר בכיכר שעליו מתנוססות מדי כמה דקות תמונות הלקוחות המצטלמים בעמדה מיוחדת בקומה השלישית.

 

כל הבנות קפצו על ההזדמנות להתנוסס על השלט, אולם אני העדפתי להקדיש את הזמן לקניות בחנות והצלחתי לשים ידי על צמידי קשירה מוזהבים, סריגי קרדיגן מתוקים, תיקים דמויי עור בסגנון בוהו, בשמים מעולים וז'קט טוקסידו מחויט לנשים עם דש דמוי עור, שכיוון שרכשתי אותו במידה לארג' הפך לחבר הצמוד שלי בהמשך הביקור.

 

למחרת בבוקר הגענו אני, אלין וכובע הצמר האלפיני שרכשה, לביקור בשואו רום של המותג, ובו לצד מלצרים חתיכים ועיתונאיות ובלוגריות מקומיות, נחשפה בפנינו קולקציית האביב־קיץ שתושק בתחילת החודש גם בסניף המותג בישראל. הבשורה המרכזית של המותג לקיץ הקרוב היא מתקפת צבעי הסורבה.

 

לצד מבחר אינסופי של ג'ינסים בגזרות שונות בצבעי צהוב בננה, ירוק מלון ורוד מסטיק, קוראל, אדום עגבנייה וכתום אורנג'דה, מוצעים פריטים משלימים כמו קפושונים, חולצות טי עם מחשופי וי, גופיות מלמלה וחולצות פולו.

 

לצד הקולקציה הצבעונית ישנה קולקציה הפוכה לגמרי על טהרת המראה הטבעי ובה שילובים של קרם, בז' וניוד ובה פריטים נשיים יותר כשמלות מקסי מתרחבות, חולצות תחרה, שמלת קומות, וסטים בסריגת קרושה ושמלות בגזרות מחויטות וצמודות.

 

הסטייליסטים של המותג ממליצים לשלב את שתי הקולקציות יחד, כך שמבחינתם מכנסיים צהובים וחולצה בגוון ניוד הם השילוב הנכון לעונה. "אנחנו רוצים להפוך את האופנה לקלה, ואנחנו מחפשים את הטרנדים שיעשו הכי הרבה אפקט בקיץ הקרוב" הסבירה טאנה, אחת מנציגות המותג.

 

קולקציית הגברים עוצבה על פי הגישה שהג'ינס הוא הבסיס לכל אאוטפיט של כמעט כל בחור. מדובר בשתי קולקציות מרכזיות: האחת בסגנון קולג' פרפי (סגנון הלבוש המהוגן הנהוג באוניברסיטאות מליגת הקיסוס, דהיינו־ נקי ויוקרתי) הכוללת ז'קטים, עליוניות טרנינג, חולצות טי, חולצות פולו וחולצות מכופתרות בצבעים בוהקים וקיציים. הקולקציה השנייה מעוצבת בהשראת טרנד המלחים.

 

המטרה המוצהרת של קברניטי המותג היא לייצר אופנה על זמנית שתצליח לשמש אותנו גם כשטרנדים עונתיים כבר יבשו על המדף והפכו לבלתי לבישים. את המשימה הזו הם מיישמים על ידי הגדרה ברורה של ה־DNA של המותג אותו הם מדגימים על ידי טבלאות המחולקות ל"מי אנחנו" ו"מי אנחנו לא", או כפי שהגדיר זאת רוג'ר מרקפילד, סגן יו"ר החברה: "לדעת מי אתה זה הדבר החשוב ביותר למותג, כי אם לא תדע, לא תוכל לגרום לאחרים לדעת מי אתה".

 

אלין ואני הבנו מיד מי אנחנו: שופוהוליקס חסרי גבולות! את הביקור סיימנו בבולמוס קניות מעייף שכלל ביקור בחנות של האחיות קרדשיאן DASH שברחוב ספרינג הטרנדי, הסניף הוורוד מדי של ויקטוריה'ס סיקרט בשדרה החמישית, ביקור ברשת המעניינת והאקולוגית אנתרופולוג'י וגם בכמה סניפים של אורבן אווטפיטרז.

 

לא ויתרנו על שופינג דמיוני בחנויות המעצבים של סטלה מקרטני ואלכסנדר מקווין באזור המיט פקינג האולטרה שיקי, חנויות הווינטג' הנהדרות שבאזור הווילג', ובקושי הצלחנו להמשיך ללכת אחרי קניות פריטים של מותגי על במחירי שוק בסניף וול סטריט של רשת סנצ'ורי 21. כל זה תוך כדי שאנחנו מגהצים את כרטיסי האשראי שלנו כאילו ברשותנו חשבון הבנק של האחיות הילטון.

 

בסוף הביקור, בעודי דוחס את כל השקיות גדושות הפריטים שאין סיכוי שהייתי מוצא בארץ או באירופה במחירים שכאלה, נזכרתי בחבריי שבישראל, והיה לי ברור שברגע שיראו את החיוכים הבלתי רצוניים שלי יבהו בי בארשת צדקנית וירטנו כהרגלם"אמרנו לך שאין כמו ניו יורק". פייר, צדקו.

_____________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס: