הדפסה
לכתבה באתר
אצלנו חוגגים חמישה חודשים בשנה. רצוף. יום נישואין מסמן את ההתחלה (ספטמבר, האמת שרק השנה ממש חגגנו), אחריו, בכל חודש, יום הולדת לאחד מארבעת בני הבית, עד ינואר. הילדים נולדו בהפרש של פחות מחודש ולכן תמיד חגגנו להם בבית עם המשפחות, בארוחה שהפכה כבר למסורת (יום אחד אחשוף את הסטייה/הברקה של הרשימות והטבלאות שלי לארוחה ל-35 נפשות). אולי בגלל ששניהם ילדי חורף יצא שעד לפני שנתיים לא חגגנו להם אלא בבית.
כשבתי היתה בת חמש נשבר מחסום הפחד הראשון וחגגנו משהו קטן בפארק לחברים מהגן. אפילו מצאנו שולחן מתקפל. לפני שנה קפצתי למים העמוקים של הפקות כיתתיות וערכתי מסיבת פיראטים לבן שלי, יחד עם חברה מהכיתה. לי ולחברתי היה ברור שאנחנו הולכות על הפקה עצמית, גם מבחינה עקרונית וגם בשביל לחסוך כסף. ניסינו "חפש את המטמון" באחת מהגינות הסמוכות לשכונה. קנינו אביזרים, השקענו בדקורציה והיה פצצה. השנה ערכתי את אותו החיפוש בפעם השנייה, הפעם לכיתה של בתי - ממש שניים במחיר (כמעט) אחד.
למרות שאני גרה בתל אביב, לא בא לי להוציא על חגיגה כיתתית 1,500-2,000 שקלים (כולל אוכל). משהו פה קצת יצא מפרופורציה. כשם שלא אהובות עלי "אטרקציות" לילדים, אני גם לא מתה על הקונספט של "מפעיל". ילדים הם דבר פעיל למדי, כפי שאני תופסת אותם, ואני רוצה להאמין שביכולתנו עדיין לשעשע את הילדים שלנו, ואפילו יותר מכך - ביכולתם לשעשע את עצמם, עם קצת עזרה מאיתנו. למי שאיתרע מזלו וילדיו נולדו בחורף צפויות גם הוצאות על שכירת מקום, אלא אם אתם גרים בבית גדול מספיק לארח בו כיתה שלמה (תל אביב: בתים קטנים, כיתות גדולות).
מאז קיומם של בלוגים בכלל ופינטרסט בכלל, אפשר למצוא רעיונות ולשאוב השראה (או תסכול, תלוי איזה טיפוס אתם) מכל מקום בעולם. אני מאוד אוהבת ימי הולדת, ובבית כבר יש שקית קבועה של קישוטים. בתחילה היו אלו בלונים ואחר כך השתכללנו לסרטי קרפ. השנה, בזכות ההדרכה הזאת, אפילו הסרטים השתכללו.
בבלוג Oh Happy Day תמצאו רעיונות מעולים שדורשים השקעה ברמות שונות למסיבות וקישוטי מסיבות, ורעיונות מגניבים באופן כללי. בעלת הבלוג, ג'ורדן, היא מתכננת מסיבות ומעצבת גרפית שגרה עכשיו בפריז עם המשפחה שלה. כן, החיים הם קרנבל. בקיצור: השקעה של עשר דקות, בחיי, והבית לובש חג.
רעיון שאהבתי במיוחד הוא מסיבת ביצי-קונפטי. ההכנה דורשת קצת יותר עבודה, אבל למשקיענים סבלניים עם ביצים זה משתלם.
משיטוטי בבלוגים עושה רושם שבאמריקה הם ממש בעניין של מסיבות נושא: לוקחים נושא והולכים איתו עד הסוף. הסוד הוא להזמין קצת חברים ולהשקיע בהם הרבה. אפשר לקנות ערכות מוכנות של אריזות ועטיפות לכל נושא שכזה. חברתי חגגה לבן שלה יום הולדת לגו, על פי רעיונות שמצאה כאן.
מזה כמה שבועות אורית גידלי נותנת רעיונות ולינקים מצויינים בבלוג שלה (שפרגנתי לו בעבר ואמשיך מן הסתם בעתיד) לימי הולדת סביב נושא בהפקה עצמית. היא נותנת רעיונות לימי הולדת בנושאים שונים וכדאי לקרוא את הטיפים בסוף הפוסט.
יצא שלפני כולם הכרתי את הגדולה מכולם, איימי אטלס, שמפיקה אירועים לאלפיון העליון (או כך לפחות זה נראה לי) בהתאמה שאין כמותה של צבעים ורעיונות. משהו באמת אקסלוסיב. קחו כוס מים וכמה שעות מול הבלוג שלה. טוטאל לוק. המלצה שלי: אל תנסו את זה בבית. חברה אחרת שלי דווקא ניסתה. אמנם היא בכלל רקדנית לשעבר ובעלת סטודיו לריקוד בהווה, אבל יש לה (גם) שתי ידי זהב ובזמנה הפנוי היא מפליאה לעצב. אין לי מושג איך, אבל זה היה שולחן יום ההולדת היפה ביותר שראיתי מעודי.
כן, יש לה את זה. שירה גנור
העיקרון, אומרת שירה, כמו אצל איימי אטלס, הוא לבחור שניים-שלושה צבעים ולהיצמד אליהם בכלים, במפיות ובבדים. אפשר לקשט מסביב בדגלונים ואפשר להשקיע ולהכין (או לקנות) אוכל בצבעים מתאימים. אוקיי. אחרי שנשמטה לכם הלסת אפשר להמשיך להפקה מעט צנועה יותר.
עוד סיבה שבגללה אני מעדיפה יום הולדת בהפקה עצמית היא המעורבות של הילדים. כשההכנות מתרגשות על הבית הילדים יכולים לקחת בהן חלק. כיתות הרגליים הגדול ב"חפש את המטמון" הוא לבחור את הלוקיישן ולכתוב את הרמזים: את כל זה היה לי מהשנה שעברה, ברמזים מחורזים ומנוקדים (בעזרת הנקדן אונליין). למעשה, הפתקים אפילו נשמרו מהשנה שעברה, ועוד השאלתי אותם לחברה ליום ההולדת של הבן שלה, מבית ספר אחר, ועדיין הם חזרו אלי. מִחזור של ממש. את האנרגיות השנה שמרתי לסטיילינג.
המלצה: אל תוותרו על הזמנות. את שלנו מצאתי באינטרנט, חברה אחרת מחקה לי את הכיתוב המקורי וכתבתי את הטקסט שלנו. הבנות חילקו בכיתה, ואל הילדים שלא מהכיתה שלחנו הזמנות בדואר. הן גם היו שותפות למלאכת ההכנה, ארזו את השקיות, גזרו, קשרו, קישטו.
אחר צהריים אחד בדרום תל אביב והוצאה של 450 שקלים העלו את השלל הבא:
בנדנות לכל האורחים: גזרנו משולשים מבדים מנחלת בנימין
הרמזים הודפסו על נייר דמוי קלף, נקשרו בסרט וכפתור זהב (יש לנו אוצר גדול כזה ממכירת חיסול של חנות סדקית - לצערי זה קורה כל הזמן)
הולכים עד הסוף. רמזים בחרוזים ואמא פיראטית-מפעילה
אז כן, בשביל שרשרת דגלונים (הגרסה החוראנית) צריך מכונת תפירה, וצריך הורים עם רצון להתרוצץ ולהוביל את החיפוש - אבל תכל'ס, חוץ מלגזור בדים למשלושים אין פה דרישה לכישרון יוצא דופן. שותפתי לחגיגה קנתה את האוכל ואפתה את העוגה (תודה ענתי!!) והעלות לכל אחת מאיתנו היתה כ-450 שקלים.
אה, ועצה שימושית לסיום: השקענו עוד 80 שקלים בארבעה בקבוקי קאווה, וכל ההורים שנשארו להתחרדן על הדשא בשמש נהנו מאוד גם הם. על ההזמנות כתבנו הסתייגות ממזג אוויר סוער או גשום, שאיים עלינו בדָנירוּפית מיום שני. בבוקר שבת השמש יצאה וחיממה 50 שודדי ים נחושים, ובדיוק כשקיפלנו את השולחן השמיים התמלאו עננים. שיתוף פעולה גדול מזה לא יכולנו לבקש.
הבוקר, כשחשבתי שהנה חודשי ההפקה מאחורי (עוד שנייה פורים!) סימנה לי המורה של בתי לבוא. "רונית", היא אמרה, "אם תרצי נוכל לחגוג לעינב יום הולדת בכיתה ביום ששי". ידעתי שהיה עוד משהו.