הדפסה
לכתבה באתר
לפני הכל, 30 שניות על התכנון העירוני של פריז (תכנית אוסמן): פריז בעלת 20 הרבעים שאנחנו מכירים היא פרי תכנונו וביצועו של הברון אוסמן, בסוף המאה ה-19. השדרות הרחבות והישרות נועדו בראש ובראשונה למנוע ממורדים לחסום אותן (מה שקרה במהפכה הצרפתית, ובכמה התקוממויות מאוחרות יותר). אבל ככלל, היתה זו תוכנית להפוך את פריז מעיר שצמחה יתר על המידה בתבנית של ימי הביניים, צפופה וחולנית, לעיר מודרנית ויעילה. ואכן, הביקורת על היישום הדורסני של התוכנית שככה, כאשר פריז הפכה בשנות ה-20 למרכז עולמי של התרחשות תרבותית-מהפכנית.
הרחבות מאוחרות יותר של העיר לא נגעו באזור שאותו יצרה תוכנית אוסמן, ויותר מזה: הן תחמו אותה בכביש טבעת - ה"פריפריק", שמהווה גבול פיזי וחברתי ברור בין העיר לפרברים מבחינה חברתית, תרבותית, ביטחונית ואדריכלית.
אגב, איך מתמצאים ברובעים של פריז?
כדי להתמצא בעיר צריך להכיר את ההיגיון של מספרי הרובעים, שמתקדמים בתנועת ספירלה, עם כיוון השעון, החל ברובע הראשון (שבו נמצאים בין היתר בית העירייה ומוזיאון הלובר). הספירלה חוזרת על עצמה בשלושה מעגלים שמקיפים את המרכז. בפריז, ההתמצאות לפי רובעים היא כורח המציאות (אפילו שיטת מיקוד הדואר בעיר נעה בין 75001 ל-75020). גם תחנות המטרו עוזרות בהתמצאות (יש כ-250 תחנות בעיר, ורוב הכתובות יציינו את שמה של התחנה הקרובה).
שם אחד עשוי להופיע פעם אחת כרחוב (Rue), פעם שניה כשדרה מסוג אחד (Avenue), פעם שלישית כשדרה מסוג שני (Boulevard; ולא, אין הבדל חד משמעי בין השניים), פעם רביעית ככיכר (Place) ופעם נוספת כשם של תחנת מטרו, שאמנם נמצאת לרוב על אחד מהנ"ל. אנחנו לא מצאנו מקום שממלא את כל המשבצות, אבל אחד כזה בוודאי מסתתר איפשהו...
ואיך עובדת התחבורה הציבורית?
התחבורה הציבורית מורכבת מכמה מערכות. הידועה ביותר היא המטרו (קיצור של "מטרופוליטן", שם החברה שניהלה את הרכבת התחתית בעשרות השנים הראשונות לקיומה). בתוך העיר רוב המערכת היא תת קרקעית. מצד אחד המטרו מצטיין בתדירות גבוהה ובכיסוי צפוף בכל העיר, אך מצד שני, הכיסוי הנרחב מושג על ידי קווים מתעקלים ומרווחים קטנים בין תחנות, שני גורמים שמאריכים מאוד את הנסיעה וכאן התכנון מעט מאכזב. הקווים מתעקלים עד כדי כך שהרבה מהקווים נפגשים יותר מפעם אחת, ובכל זאת נסיעה בין שתי נקודות דורשת לפעמים שתי החלפות. עדיין, המטרו קל להתמצאות ובמקרים רבים הוא האמצעי השימושי ביותר.
ה-RER (מבוטא: Er-O-Er), הוא מערכת חדשה יותר, של רכבת פרברית. בתוך העיר, זו מערכת תת-קרקעית ועמוקה יותר מהמטרו. המרווחים בין התחנות גדולים בהרבה והקווים גם ישרים יותר. זו תחבורה שימושית בתוך העיר, רק אם המוצא והיעד באמת קרובים לתחנות ה-RER, משום שהמרחקים ביניהן גדולים בהרבה משל המטרו, וזו חוויה יוצאת דופן (לאו דווקא לטובה) להיות במרחב תת קרקעי גדול וארוך כל כך מתחת לעיר.
האוטובוסים ברוב הקווים נהנים ממסלולים מופרדים חלקית וישרים יחסית. המערכת יותר קשה להבנה מהמטרו, בעיקר כי המפות ברורות פחות, אבל בניגוד לאוטובוסים בישראל, יש מפות בתחנות ומערכת שמקריאה את שמות התחנות ואת הדקות שנותרו עד להגעת האוטובוס (!!!). אם אפשר להגיע ליעד באוטובוס אחד - זה בהחלט מומלץ, בעיקר כי רואים את העיר וחוסכים את הירידה מתחת לקרקע. בדרום העיר יש כמה מסלולים חדשים של חשמלית, שכמעט מכל בחינה זהים לאוטובוס.
בעיר מופעלת תכנית מקיפה של השכרת אופניים לפרקי זמן קצרים בשם 'Vélib שמקבילתה בארץ היא התל-אופן. במחיר חד-פעמי ונמוך יחסית (להשכרה יומית, שבועית או שנתית) אפשר לשאול אופניים מעמדות שמפוזרות בעיר ולהחזיר אותן לעמדה אחרת תוך 30 דקות ללא תשלום נוסף. אלא שפריז עדיין רחוקה מלהיות ידידותית במיוחד לרוכבי האופניים: כאן לא גרמניה או אמסטרדם, בעיקר בגלל הקושי לרכב בכבישים ובכיכרות שבהם חולקים את הכביש עם תנועה מוטורית.
נקודות התצפית המיוחדות על עיר האורות
הנה רשימת הכתובות שתעזור לכם להתמצא:
1. גלרי לפאייט
החלל המרכזי בכלבו המפורסם Gallery la Fayette שווה ביקור בפני עצמו (נגיע אליו בפוסט הבא על פריז), אבל אם עולים למרפסת בקומה השביעית מקבלים תצפית יפה במיוחד על לב ליבה היוקרתי של פריז. האזור של אופרה גרנייר כולו עבר התחדשות בתקופת אוסמן (כולל האופרה, שנבנתה אז) ולכן הוא דוגמה מעולה לעקרונות התוכנית: השדרות, הכיכרות וחזיתות המבנים שעשויות אבן, בחלוקה טיפוסית לשלוש (קומת מסד, מגורים ועליית גג).
2. פארק דה בלוויל Parc de Bellville
הפארק לכשעצמו לא מעניין במיוחד ואינו הומה אדם, אבל שווה לטפס במדרגות ולצפות בעיר, בעיקר בשקיעה (המרכז נמצא לכיוון מערב).
3. מרכז פומפידו
על המוזיאון המשונה והמצליח באמצע העיר יש עדיין ויכוחים, אבל תמורת שלושה יורו אפשר לעלות במדרגות הנעות שבחזית המבנה ולצפות בחלק הצפוף והימי-ביניימי של פריז. מבט לכיוון רובע המארה מצליח להכניס לאווירת התקופה עם סמטאות צרות ובנייה צפופה ומגובבת, תקופה שממנה צמחה האדריכלות הגותית (שאת שיאה מסמלת קתדרלת נוטרה-דאם). אפשרות התצפית לרחבה מתחת למבנה, שמלאה תמיד באנשים, היתה חלק מרכזי בקונספט התחרות המפורסמת משנות ה-70.
4. מגדל אייפל
טוב, זה ברור. כשהמגדל נבנה אמרו שזה המקום היפה ביותר בעיר כי רק ממנו לא רואים את האייפל עצמו. ב-1889, במלאת מאה שנה למהפכה הצרפתית, התקיימה בפריז התערוכה המדוברת ביותר בעולם, שהציגה את ה-cutting edge של הטכנולוגיה של אותם הימים, שכללה בעיקר שימוש מאסיבי בפלדה. מגדל אייפל נבנה כחלק מהתערוכה והיה מיועד לפירוק עם תומה. הוויכוח עליו נמשך עד היום. מבנה מעניין נוסף (ומפורסם הרבה פחות) היה "גלריית המכונות", שהיתה החלל עם המפתח (מרחק בין שתי נקודות תמיכה קונסטרוקטיביות) הגדול ביותר בזמנו, גם הוא יצירה אדריכלית שהתאפשרה בזכות תכונותיה של הפלדה. אנחנו ממליצים לעלות לאייפל באור ולחכות עד החשיכה כדי לראות את פריז בלילה.
אבל לדעתנו, יותר משיפה הנוף מהמגדל, יפה התצפית עליו מכיכר Trocadero שמצדו השני של הסן. גם לפה מומלץ להגיע בלילה.
שיט בנהר הסן
פוסט שלם על פריז ולא הזכרנו את המלה "רומנטי" אפילו פעם אחת. עכשיו זה הזמן (וגם הזדמנות להצצה בגשרים של פריז). הסן הוא שאחראי על אחד ממאפייני העיר הבולטים ביותר: גדות העיר והאיים. בתוך העיר בלבד יש על הסן 37 גשרים. היות ונבנו בתקופות שונות, ניתן להבחין בקלות בטכנולוגיות השונות לבניית גשרים. חלק מהשיט (כל שיט שתבחרו) עובר סמוך לאיים ומאפשר גם מבט יפהפה על כנסיית נוטרה-דאם.
כן, בפריז אי אפשר בלעדיהן, החדשות הטובות הן שאפשר לקנות עוגות קטנות, יפות וטעימות כאלה בכל פינה ולשבת באחד מהמקומות הכתובים למעלה ולהשקיף על העיר ועל העוברים ושבים. ואם אתם מחפשים המלצות נוספות מה לראות בפריז שלא קשורות (ישירות) לארכיטקטורה, מומלץ בחום הבלוג של פריזאית שהיה התנ"ך שלנו לעיר.