הדפסה
לכתבה באתר
כריסטוף אינגנהובן לא מפחד לומר דברים קשים, על עצמו ועל אחרים. "ארכיטקטורה היא אובר רייטד", הוא אומר, "מה שחשוב בסופו של דבר הם החללים בין הבניינים. נסי להיזכר במבנים לאורך שאנז אליזה או סביב פיאצה נבונה, ותיווכחי שקשה לך לזכור. סביר להניח שתזכרי את האווירה, את הרחובות, את העצים, את איכות החלל הציבורי, אבל פחות את הבניינים. אדריכלים צריכים לקבל את העובדה הזו וליצור ארכיטקטורה שאנשים נהנים להשתמש בה בחיי היומיום שלהם".
או: "אטלנטה היא עיר אוטיסטית - הבניינים מנותקים ואין תחבורה ציבורית. ואם זה לא מספיק, אז בשנים האחרונות סין, דובאי ואבו-דאבי מחקות זאת. מאחורי כל בניין במזרח שמחקה בנייה מערבית עומד ארכיטקט - הארכיטקט הזה מסוכן". או: "עצוב מאוד שאף אחד מאדריכלי-העל (starchitects) לעולם לא מגיב על הדיקטטורות השונות, או מעיר על אסונות אקולוגיים שהתרחשו". או: "לה קורבוזיה לא היה מומחה כפי שעושים ממנו, והרעיונות שלו גרמו להרבה ערים להיות בלתי מתקשרות".
ההתבטאויות הקיצוניות הללו מפתיעות, מאחר שאינגנהובן, האדריכל הגרמני בן ה-52, הוא איש נעים הליכות, שמדבר בשקט ובורר את מלותיו בקפידה. אבל הן גם גורמות לראיון איתו להתפתח לשיחה כנה ומרתקת, בדומה לארכיטקטורה שלו.
>> עוד דיוקנאות של אדריכלים מובילים:
אדריכלים חסרי אחריות
אנחנו מתחילים מהבסיס, בראיון איתו שהתקיים בכנס של ארגון הארכיטקטים הבינלאומי בטוקיו. "הבניינים היום אחראים ל-50 אחוז מפליטות גזי החממה, ל-50 אחוז מצריכת המשאבים ול-50 אחוז מייצור האשפה. בשלב הזה כבר ברור שיש לנו, הארכיטקטים, השפעה עצומה על הסביבה", הוא מצהיר וממשיך במשנתו: "ארכיטקטים שלא אכפת להם מהסביבה ורק מתעניינים בצורות יפות, במשטחים מעניינים או בקונסטרוקציה חדישה הם חסרי אחריות. אני חושב שצריך לשוב ולדבר על חומרים, על אנרגיה, ובעיקר על הפוליטיקה של הארכיטקטורה".
אז השיחה ממשיכה אל הפוליטיקה של הארכיטקטורה: "מאז סוף שנות השבעים, הארכיטקטורה איבדה את החשיבה החברתית והפכה לתחום שמתעניין בעיקר בעצמו ובהאדרת שמו. בניינים גרנדיוזיים ובזבזניים הם אולי מתוחכמים, מתקדמים ואופנתיים, אבל אני משתעמם מהם. כשמנסים להבין למה תנועת הבאוהאוס הצליחה כל כך, מגלים שזה בזכות העובדה שאנשי התנועה הגיבו על דברים חשובים כמו נוחות מגורים, פשטות וצניעות. בתקופה שהתנועה קמה היה גידול באוכלוסייה של אירופה, ואנשי הבאוהאוס התייחסו לזה בניסיון לתכנן מגורים טובים ובריאים. איבדנו את המומנטום הזה, ואנחנו חייבים להחזיר אותו למקצוע".
לחשוב Supergreen
אינגנהובן מנסה להחזיר את המומנטום באמצעות משרד האדריכלים שהקים, Ingenhoven Architects
(פירוט המבנים בסוף הכתבה). עובדים בו כמאה אדריכלים, הוא ממוקם בדיסלדורף והמשנה שלו מסתכמת במלה Supergreen. כשהוא מתבקש לפרש את המונח היומרני, הוא מסביר שמדובר בארכיטקטורה בת-קיימא ואקולוגית, אבל עוד משהו מעבר לכך: "אנחנו שואפים לאסתטיקה גבוהה, מתעניינים בחידושים טכנולוגיים, חותרים ליצור ארכיטקטורה אטרקטיבית ועוסקים באופן מתמיד בהקשר הרחב של המבנים. ארכיטקטורה חייבת להיווצר בעקבות חשיבה רגישה ומחקר מעמיק על ההקשר החברתי-סביבתי של המבנה. הרבה ארכיטקטים מפחדים מיעילות - הם חושבים שהיא משעממת, אלימה או מכוערת - אבל הדברים הכי יפים שנעשו בידי האדם, סירות מפרש למשל, נעשו על בסיס עיקרון היעילות. בסירת מפרשים אין מילימטר אחד שאינו הכרחי, מה שהופך אותה לדבר כל כך אסתטי".
את הפרקטיקה של האדריכלות הסביבתית הוא מסכם בשלושה אפסים: אפס אנרגיה, אפס פליטות ואפס אשפה. "מבחינתי זה אומר לחשוב על החיים הקודמים ועל החיים הבאים של כל חומר בבניין", הוא אומר. "זה גם אומר לחמם ולקרר את המבנים בחינם, כלומר ללא בזבוז משאבים. הרעיון הוא ליצור מיקרו-אקלים באמצעות המבנה. במשרד שלנו אנחנו מחפשים ליצור מבנים נכונים פוליטית, כלכלית, חברתית וסביבתית".
אתה לא חושש שחברות מסחריות, חלקן ממש לא סביבתיות, שמזמינות את המשרד שלך לתכנן להן מבנים ירוקים, מנצלות אותך כדי ליצור לעצמן תדמית ירוקה שקרית?
"אני מאמין שאם בניין סביבתי נותן ללקוח אפקט שיווקי, זה מצוין. עדיף שהם יעמידו לעצמם מבנים ירוקים, יהיה האינטרס אשר יהיה, מאשר שלא יעשו זאת. בדיוק מאותה סיבה אני מעריך את תו התקן לבנייה ירוקה בארצות הברית - השיווק של תו התקן הזה הוא מאוד חזק ומוכר. היום חברות אמריקאיות מתביישות לא לאחוז בו. ברור ש-Greenwash (מדיניות ירוקה מזויפת, נ"א) או פרט אחד סביבתי – כמו תא סולארי בודד על הגג – אינם טובים ואינם מסייעים, אבל לרוב זה לא מה שקורה. כשמזמינים אותנו לתכנן מבנה, ברור לכולם שלא מדובר רק בפרט אחד אלא במכלול, מה שאנחנו מכנים supergreen".
הפרויקטים הבולטים של אינגנהובן
מרכז התעופה של לופטהנזה נמל התעופה פרנקפורט (2006)
המשרדים של חברת התעופה הגרמנית המובילה ממוקמים
באחד הצמתים העמוסים בפרנקפורט – בינות לשני כבישים מהירים ומסילת רכבת. האתגר היה ליצור חלל שקט עם אוויר נקי, ובאותו זמן לאוורר את המבנה באופן טבעי כדי לחסוך אנרגיה. התוצאה היא עשרה אגפים, כשבכל אחד גינה פנימית. כל אחת מ-1,840 פינות העבודה בבניין פונות אל אחת מעשר הגינות ומאפשרות לעובדים לפתוח את החלון ולעבוד תחת תאורה שאינה מלאכותית.
הקירור והחימום נעשים באמצעות מערכת צינורות תת קרקעית, שמייתרת את המזגנים. הבניין קיבל את תו התקן הגבוה ביותר לבנייה ירוקה של האיחוד האירופי, שדורש חיסכון של 30% באנרגיה לעומת בניין רגיל. "אם תבקרי בבניין, סביר להניח שתזכרי בעיקר את הגינות שבו", אומר עליו אינגנהובן, "אני אשמח מאוד אם זה מה שיקרה".
תחנת הרכבת המרכזית בשטוטגרט (מתוכננת להסתיים ב-2019)
מה שהתחיל כפרויקט אדריכלי אופטימי, הפך למושא של הפגנות אלימות באוגוסט 2010. עיריית שטוטגרט - עיר תעשייתית בדרום גרמניה עם אווירה סטודנטיאלית נעימה על פי רוב – הכריזה על תוכנית להרחבת התחנה המרכזית. ההרחבה תיעשה על חשבון חלק קטן מתחנת הרכבת המקורית, שם שוכן כיום פארק ובו 260 עצים עתיקים.
ב-1997 נבחר אינגנהובן לתכנן את הפרויקט, כשזכה בתחרות בינלאומית. לפני שנה וחצי, כשתושבי שטוטגרט למדו מהו תקציב הפרויקט (חמישה מיליארד יורו), הם יצאו לרחובות והפגינו במשך שלושה שבועות רצופים. ההפגנות שככו לבסוף, ובנובמבר האחרון ערכה העירייה משאל-תושבים כדי לברר אם כדאי לגנוז את הפרויקט. 59% מהתושבים דווקא תמכו במימושו, והתוכנית יוצאת כעת לפועל.
"כשמתכננים פרויקט בסדר גודל כזה, צריך לקחת בחשבון שאתה תימצא בתוך דיון פוליטי", אומר אינגהובן. "זה בסדר מבחינתנו. אנחנו מאמינים שחשוב להסביר לתושבים מה בונים להם בעיר, ולדעתנו זו הייתה הבעיה – העירייה לא הסבירה את הפרויקט מספיק טוב. אוסיף שזהו הבניין הירוק ביותר שאפשר להשיג, עם הטכנולוגיה של היום".
מגדל בריזה אוסאקה (2008)
זהו מגדל בגובה 177 מטר שמאכלס את משרדי פוג'י,
ענק השידור היפני. מלבד משרדים, יש כאן אולם קונצרטים עם 960 מושבים, מסעדות, אולמות כנסים ומרכז קניות. זהו הבניין הראשון שקיבל את תו התקן היפני לבנייה ירוקה, בין השאר בזכות הזכוכית הכפולה בחזית שמאפשרת אוורור טבעי. בשני צידי המגדל ניצבים עמודי שדרה מרכזיים, שמשמשים כעמודי תמיכה ומאפשרים לחללים הפנימיים להיות נטולי עמודים – ובכך להציע שימושים מגוונים.
מטה בנק ההשקעות האירופי לוקסמבורג (2008)
המטה הראשי של בנק ההשקעות האירופי (EIB)
ממוקם בלוקסמבורג, אבל מרבית האנשים שעובדים בו אינם גרים בלוקסמבורג ומגיעים לכאן רק בשעות העבודה. ובכל זאת, הבניין שמאכלס 2,000 עובדים מכיל רק 600 מקומות חניה, מתוך מחשבה שהעובדים יגיעו בתחבורה ציבורית (שהיא יעילה מאוד באזור זה של העולם). הבניין זכה בשלושה פרסים בינלאומיים לאדריכלות והוא מקור גאווה במשרד.
אוניברסיטת UCD דאבלין (2008 והלאה)
המשרד של אינגנהובן זכה ב-2007 בתחרות להרחבת הקמפוס של האוניברסיטה הגדולה ביותר באירלנד. על פי התוכנית, הקמפוס יתפרש על פני 300 אלף מ"ר ויאורגן סביב פארק ירוק. חלק מהבניינים הישנים ייוותרו על מקומם, אחרים יחודשו ואחדים ייהרסו כליל. גג גלי יכסה את כל המבנים וייצור אינטגרציה ביניהם. על הגג יהיו תאים סולאריים וטורבינות רוח, שיספקו חשמל לכל האוניברסיטה כמשק סגור.
משרדי סווארובסקי ציריך (2010)
בניין המשרדים של תכשיטני הקריסטל המפורסמים
בעולם נמצא בציריך, שווייץ. הבניין השקוף מאכלס 500 עובדים וחולש על אגם יפהפה, שאינו רק תפאורה נחמדה אלא גם מקור לחימום וקירור המשרדים: שני צינורות מים עוברים מתחת לאגם וממשיכים אל מתחת למבנה. הבניין עומד בתקן האקולוגי הגבוה ביותר שניתן בשווייץ.
אוניברסיטת אואקונומיקום דיסלדורף (2010)
אינגנהובן מספר שאת מרבית הפרויקטים מקבל המשרד באמצעות תחרויות, אבל את בניית בית הספר אואקונומיקום
(הפקולטה לכלכלה) באוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף, עיר הולדתו, הוא קיבל ישירות. הפקולטה ממוקמת על אגם טבעי, שגם בו נעשה שימוש לקירור וחימום הבניין. שלוש קומות מוגבהות באמצעות עמודים הניצבים על כביש גישה קיים, וגם כאן החזית שקופה. פנים המבנה מכיל חללים פתוחים רבים, מתוך אמונה שלמידה נעשית לא רק באמצעות קריאת ספרים, אלא גם באינטראקציה בין אנשים.
מגדל בליי 1 סידני (2011)
בספטמבר האחרון השיקה ראש ממשלת אוסטרליה את המגדל ברחוב Bligh 1
בסידני, שהוא המגדל הסביבתי הראשון במדינה. הבניין האליפטי משמש הן למשרדים והן למגורים, ויש בו גם גן ילדים. חלק מקומת הקרקע משמש כשטח פרטי והשאר ציבורי. אפשר גם לעבור דרך הבניין אל תוך העיר ולעלות אל מרפסת הנוף בקומה ה-28. בתכנון המגדל בן 30 הקומות חתר אינגנהובן לקבל שישה כוכבים ירוקים, המקסימום האפשרי באוסטרליה. הוא הצליח.
