הדפסה
לכתבה באתר
כמעט בניגוד מוחלט לחדר השינה מהפוסט הקודם שלי, חדר הילדים לעיתים סובל מהשקעת יתר. בעיקר אם אנחנו משפצים בית כשיש לנו ילד חדש או ילד בדרך, חלק גדול מתשומת הלב והתקציב נוטים לעיצוב חדר הילדים. אחד החטאים שלנו כהורים מודרנים הוא שהילדים נמצאים מעלינו בסדר העדיפויות, וכשזה מגיע לחדרי שינה זה בולט במיוחד. כמו בחדרי השינה, אני אוהבת יותר חדרים ששוברים את הסגנון המותאם מדי, וכמו שאיני אוהבת שמצמידים שם תואר לילד ("נסיכה", "מלאך", "שדון" ועוד) אני לא מתה על "חדרי נושא" סטייל אמריקה (פוטבול או חלל לבנים, נסיכות או פרפרים לבנות וכו' וכו') - בין השאר משום השיוך הג'נדרי המגביל שלהם. אבל את הדיון הזה נמשיך בפעם אחרת.
אז למרות התקציב והמחשבה, קורה שחדר הילדים חסר קצת נשמה. הוא מתאים מדי, נקי מדי, מושקע מדי. לא מרגישים שמישהו חי שם, ולא בטוח שמי שחי שם עושה שם חיים. מגמת "הכל חדש", מעבר להיותה בזבזנית ובלתי ירוקה בעליל, גם עלולה ליצור חדר קר. לא סתם אנחנו נמשכים לפריטי וינטג' כשזה מגיע לסטיילינג: הם נוסכים קצת יותר נשמה בחללים חדשים ונקיים. למרות שגם עודף נוסטלגיה אינו חביב עלי, חדר שמערבב במידה בין פריטים ישנים, מחודשים וחדשים, יהיה נעים יותר מחדר שהגיע קומפלט מהנגר או מאיקאה.
שמתי לב שמשום מה בארץ אנחנו לא ממש טובים בלמצוא מה "לשים על הקיר". אולי אנחנו לוקחים ברצינות רבה מדי אמנות, וכל דבר מתחת לגודל של A3 לא שווה מסגור אצלנו, לא יודעת, אבל שמתי לב שבחדרים אירופאיים שעליהם אני מזילה ריר כבר כמה שבועות (אם לא כל חיי), ההבדל הגדול טמון בקירות. כלומר, בכל מה שקורה מעל לריהוט, מעל ה"דלא ניידי". הרי הריהוט בחדר הילדים הוא נמוך. נשאר לנו איזה שלושת רבעי חדר מעליו. המון קירות וגם תקרה. אם נשכיל לעשות בהם שימוש אנחנו בעצם משנים משהו כמו 75% מהתחושה של החדר, בלי לקנות אף רהיט.
כמו בפעם הקודמת, הנה כמה תובנות שיש לי על עיצוב חדרי ילדים. את חלקן אני מנסה ליישם בימים אלו, חלקן יבואו בעקבות הפוסט הזה.
ראשית אעיד על עיסתי: אהבתי ועודני אוהבת טפטים. לחדר הילדים שלי מצאתי טפט מסדרת טפטים של פליקס הארנב. לרוב אני לא אוהבת דמויות או נושאים על הקירות - הם מקבעים את החדר ואת הילד באסוציאציה ספציפית מדי, והרי עם ילד, ועוד ראשון, מי יודע מה יקרה בשבוע הבא. לכן בחרתי טפט עם דוגמה ולא ציור: פסים בצירוף צבעים מגניב ושמח. את המיטה והשידה (פורמייקה פשוטה דמויית עץ) קיבלתי מרופאת השיניים היקרה שלי תמי (שאצלה עברתי את הקורס האמיתי של הכנה ללידה, כשהבנתי שהכאב לוקח רק את תשומת הלב שנותנים לו), צבעתי והחלפתי ידיות. שקית הנייר שקשורה למיטה הגיעה ובתוכה מתנה והפכה למתקן לחיתולים. על הקירות מסגרתי נייר עטיפה מקסים במיוחד (שעטף גם הוא מתנה נפלאה) וביקשתי מהנגר שהכין את המיטה השנייה (שמופיעה בתמונה כאן למטה) לצבוע לי את המסגרות באותו הגוון.
אחרי כמה שנים וכמה שינויים הנה הוא כך, אבל עדיין אני לא סגורה על מצב הקירות, והפס האופקי הזה, שעשה לי די הרבה בעיות, הולך להיעלם בפעם הבאה שאמצא עצמי עם יום חופש וגלון צבע קירות אפרפר (מהרגע שהזרע נטמן ועד ליישום לא עובר בדרך כלל הרבה זמן, בדוק).
אוקיי, יש דברים על הקירות, אבל הם שאריות של דברים ישנים יותר ותוצאה של רהיטים שעמדו בצורה אחרת. תנו לי כמה שבועות ואעדכן בשינויים. ותראו את המזוודה הזו שמצאתי בזבל מתחת לבית - מקום מושלם לרהיטים שסבא שלי, שנפטר בגיל 96 לפני שנים ספורות בלבד, בנה לבובה שלי לפני יותר משלושים שנה.
בכל אופן, לפני שנתחיל אפתח באזהרה: כשנחשפים ליותר מדי בלוגים לעיצוב ויצירה שכותבות אמהות מוכשרות שחיות בשלווה באיזו חווה בארץ מפותחת ונינוחה - הדיכאון קרוב מתמיד. במבט ראשון הן יפות, מוכשרות, לא עושות עניין מבצק סוכר, מתפרנסות ממה שהן אוהבות ויש להן המון זמן לכלות את הטעם המשובח שלהן על חדרי הילדים. אה, לרוב הן גם נשואות באושר. כמו בחיים, מהיכרות קרובה יותר שומעים גם על הקשיים. כן, תפאורת החיים שלהן גורמת לחיים שלנו להיראות הרבה יותר עלובים. מצד שני, האפשרות לבריחה רגעית מהחיים שלנו זמינה יותר מתמיד.
ג'ני מ-frecklewonder (פלא נמשים?), אמא לשניים שגרה בחווה בווירג'יניה, ניצלה את ימי החופש שאחרי חג המולד לסדר ולארגן את החדר של הבן שלה.היא בילתה שם שש שעות בסידורים, והנה התוצאה:
אם אני מחפשת חוקיות בחדרים שבחרתי להראות לכם, הנה חלק ממנה: הקירות לא עירומים. תלויים עליהם, או על התקרה, חפצים ש"סוגרים" את החלק העליון של החדר, מנמיכים את התקרה (שעבור ילד רחוקה מאוד) ויוצרים אינטימיות. הם לא מתקתקים מדי ולא "מתאימים" מדי, יש בהם ערבובייה של ישן וחדש, ודי הרבה טקסטיל. אז את הקירות והתקרה אפשר לקשט בשרשראות - גרלנדות - מסוגים שונים. אם אלו שרשראות דגלים או עיגולים, שרשרת מנורות בצורות שונות או כל דבר בצבע - הם יכולים להכתיב או לשקף את קשת הצבעים של החדר (כל הצבעים יופיעו במינונים שווים בשרשרת, ובמינונים שונים, על פי עוצמתם, בחדר). ראו את הגרלנדות היפות האלו שעושה אודה השווייצרית (שגרה בהולנד), בשילובי צבעים ובצורות מקסימות.
הנה עוד כמה דוגמאות של שרשראות דגלים. שימו לב שהחדרים כמעט תמיד לבנים והריהוט פשוט. אם תדמיינו את החדר בלי התוספת הזו הוא יהיה קצת פחות מושלם. מתוך הבלוג שבו תמצאו כל מה שלא חלמתם עליו בחדרי ילדים- the boo and the boy.
בבלוג של איזבל, אמא מוכשרת, הפעם משוודיה, תמצאו ציורים והדפסים מקסימים לקירות, שאפשר גם לקנות. בעצם, גם כאן הכל לבן פרט לדברים המשתנים - תמונות על הקיר וכלי מיטה. גם אם יש דימויים הם לא דבוקים לקיר בצורת טפט או מדבקה.
הנה עוד חדר לבן שזכה לטיפול צבעוני בזכות טקסטיל (הווילון מאיקאה) ופריטים צבעוניים, מתוך הבלוג הגרמני הזה.
מלבד שילוב הצבעים המקסים והדוגמאות המיוחדות של הטקסטיל בחדר הזה, שעיצבה אליסון דווין (שמפגינה כישרון מיוחד בבחירת טקסטיל באופן כללי) - התמונה שמעל למיטת התינוק הזו פשוט עושה את החדר.
לא מפחדים מאפור גם בחדרי ילדים. תמונה, מנורה וגרלנדה שעושות את ההבדל
על הקירות אפשר גם לתלות אותיות, למשל של שמו של הילד. בחדרים רבים מצאתי את הציווי "READ", שלטעמי קצת מאיים. באותה מידה אפשר היה לכתוב "סדר את החדר שלך!". כדי שילד יקרא לא מספיק לכתוב לו את זה על הקיר. מעדיפה את הקיר הצרפתי הזה, שאומר "חלמו" או "חלום".
buymodernbaby יספק לכם קומבינציות של אקססוריז לחדר, כשהם כבר מותאמים. רק צריך להזמין. אם יש לכם מספיק כסף לקנות טפט של אורלה קיילי אתם מסודרים:
אם כבר נגענו בטפטים, נושא שיום אחד ארחיב עליו, הנה עוד טפט רובוטים מקסים של סטודיו דיטה:
פוסטרים ותמונות ישנות על הקיר יכולים גם הם להכתיב את האווירה של החדר. אל תתלו אותם גבוה מדי - זכרו שהלקוח שלנו בדרך כלל נמוך. גובה התמונות בדרך כלל נקבע על פי המרחק מקצה הרהיט עד לתחילת התמונה, והוא תמיד יהיה קטן יחסית. תמונות קטנות עדיף לתלות במקבצים צפופים, כשהמרחק בין מסגרת למסגרת נגזר מגודל המסגרת עצמה. הכל בפרופורציה, ומדריך מעולה תמצאו כאן.
במפות עולם יש שילוב של מוטיב דידקטי "חינוכי" עם תמונה שהיא למעשה סוג של אבסטרקט, שילובי צבעים וכתמים מרשימים ומסקרנים. כמעט שאי אפשר לטעות עם מפת עולם, בטח אחת עתיקה, כשהעולם עוד היה מקום טוב. 
אצלי שמורים למסגור כמה ציורים מלוח שנה משנת 2006, הדפסה מחודשת של לוחות שנה של הצייר פרץ רושקביץ מ-1947. היום אפשר להזמין שלל פורמטים נוסטלגיים אצל נורית מגלריה "טאצ' ווד".
שני איורים מלוח השנה של רושקביץ ממוסגרים בחדרן של פעוטות תאומות מתל-אביב. אבל אלו פריטי הוינטג' היחידים בחדר שסיפורם אינו קשור לבנות הבית. המיטה שימשה את אמא שלהן בילדותה, ואת כל בני המשפחה אחריה, את הווילונות וסוס העץ, בני כשלושים שנה, שמרה להן דודתן האוהבת, ואילו התמונה שתלויה מעל למיטה צוירה על ידי סבא-רבא שלהן לכבוד לידת בתו, סבתא שלהן, בשנת 1937. ההחלטה לא לקנות רהיטים חדשים אלא להשתמש בקיימים וההיסטוריים היתה מודעת, שילוב של מסורת משפחתית ומודעות אקולוגית וצרכנית.
ועוד משלנו - חדר בביתה של מעצבת טקסטיל מוכשרת במיוחד, שמכורה קשות לסריגת קרושה. את המנורות קנו ב-25 שקלים בדרום תל-אביב.
את שרשרת הדגלים בחדר בנה של ליאת עברון ראיתם בפוסט שלי על יצירת שרשרת בהשראתה. עכשיו להדר יש חדר חדש, ומנעד הצבעים נשמר על פי הדגלונים הכחולים-אפרפרים, וחוזק על ידי "שטיח" ממרצפות.
שלוש תמונות של האמן המאייר האמריקאי מאט סטיבנס נקנו בחנות שלו באטסי.
החדר המקסים הזה, מתוך Apartment Therapy למשל, היה נראה אחרת לגמרי ללא התמונה על הקיר.
מסקנותי לסיכום: לא לשפוך את כל התקציב על ריהוט חדש ומדוגם, אלא להשאיר בצד סכום לקניית אמנות או מלאכת יד לקירות. אפשר לחפש לבד ולמצוא די בקלות באינטרנט. עוד עצה תהיה לדחות כמה שאפשר קניית מיטת נוער לילד בן שנתיים. למדו מהטעויות שלי: זה יקר וזה תופס המון מקום בחדר, לעומת הילד, שבקושי ממלא את המיטה.. ממיטת תינוק הכי נכון לעבור למיטת מעבר, שיכולה להספיק בשקט עד כיתה ב', אפילו כשמדובר בילד ארוך כמו אמא שלו. ריהוט נייטרלי יאפשר לכם לשנות את אופיו של החדר עם גדילת הילד, למרות שזה קורה כל כך מהר, שלפעמים ממש קשה לעקוב.
עוד המון המון תמונות של חדרי ילדים מעוצבים תמצאו בלוח שלי ב-Pinterest. עקבו אחרי שם (ונשקו את הזמן הפנוי שלכם לשלום).