תצוגת הדפסה של -- בירקין עושה עלייה

הרבה לפני שלמולברי (Mulberry) היה את אלכסה צ'אנג ול־Opening Ceremony את קלואי סביני, ג'יין בירקין עשתה קריירה מרשימה וארוכת שנים מלהיות הורסת במיוחד והשפיעה על העולם הבוהמייני של פריז בשלהי שנות ה־60 העליזות.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

רכבת לילה לפריז

ג'יין מלורי בירקין נולדה בשנת 1946 בלונדון לאם שחקנית ואבא מרגל. כן, לפעמים טיב עיסוקם של הורייך יכול לרמוז כמה מדליקים הולכים להיות חייך.

היא פרצה אל סצנת המוֹד הבריטית של שנות ה־60 ושיחקה בתפקידי מגה־בייב בשלל סרטים (ובהם Blowup ו־Wonderwall). שנת 1968 הייתה השנה שבה חל מפנה במעמדה של בירקין, והיא הפכה מסתם שחקנית יפה וצעירה לאייקון פריזאי בהתהוות.

לאחר גירושיה מג'ון בארי (מלחין בריטי, שהלחין בין היתר את נעימת הפתיחה של סרטי "ג'יימס בונד"), בירקין נבחנה לתפקיד ראשי בסרט הצרפתי "סלוגן", למרות שלא ידעה מילה בצרפתית. היא זכתה בתפקיד המיוחל ועל הסט הכירה את סרז' גינסבורג, שלימים תהפוך לבת זוגו, אהבת חייו והמוזה שלו.

מים סוערים

הכימיה והמשיכה ההדדית בין בירקין לגינסבורג היו כנראה כה עזות, כך שכעבור שנה הם שִחררו לאוויר העולם את השיר הידוע לשמצה ועתיר ההתנשפויות "ז'ה טם מואה נון פלו", שיר שגינסבורג ייעד במקור ללא אחרת מאשר בריז'יט בארדו.

השיר נחל הצלחה מסחררת, עורר סקנדל בלתי רגיל, היה ביטוי לזוגיות בוהמיינית תוצרת הסיקסטיז וסימן את הצמד הפוטוגני כאייקון. בהמשך ביים גינסבורג סרט שנשא את אותו שם, ומי שכיכבה בו הייתה כמובן בירקין.

"סקס היה אובססיה מבחינתו של סרז'", סיפרה בירקין באחד מהראיונות האחרונים איתה, שעסק בסרט על חייו של גינסבורג. "הקלטתי איתו את השיר הזה כי לא רציתי שאף אחת אחרת תעשה את זה".

על תפקידה זכתה בירקין למועמדות לפרס הסזאר. היא הוסיפה להשתתף בסרטים שונים, ובהם סרטים של אגתה כריסטי וסרט שבו כיכבה כמאהבת של בריז'יט בארדו ("אם דון ז'ואן היה אישה"), וכן להקליט שירים שזכו להצלחה מינורית. בירקין שיתפה פעולה עם אינספור מוזיקאים במהלך השנים, כמו בת' גיבונס, הסמיתס, פורטיסהד ופרנץ פרדיננד.

המפגש הגורלי

את תהילת העולם האמיתית שלה קנתה בירקין לא על גבי השטיחים האדומים של פסטיבל קאן, אלא באטלייה של בתי האופנה המעריצים.

בשנת 1981 מנכ"ל הרמס, ז'אן לואי דומה, ישב לצדה בטיסה מפריז. בירקין הניחה את תיק הקש המוכר בתא שמעל לראשה, אך תוכנו נשפך ארצה והתפזר על רצפת המטוס. בירקין הנבוכה הסבירה לדומה שזה פשוט בלתי אפשרי למצוא תיק עור הגון שמתאים לימות סוף השבוע, כזה שיהיה פונקציונלי ויכיל את כל החפצים שלה. כמחווה, יצר דומה בשנת 1984 תיק עור הקרוי על שם הכוכבנית - תיק בירקין, המבוסס על עיצוב של הרמס משנת 1892.

בירקין אוחזת באוסף צנוע של ארבעה תיקים כאלה (לעומת ויקטוריה בקהאם, שמחזיקה בארכיון תיקי בירקין בשווי של יותר ממיליון דולר). אחד מהם משמש כמיטה לחתול שלה, שניים מהם היא כבר תרמה לצדקה, והאחרון מחכה לרגע שלו לעבור לעולם שכולו הצלת פליטים.

"אני שונאת להחליף יותר מדי תיקים", אמרה בריאיון השנה. "אני מנסה לגרום להרמס לייצר את התיק הזה מקרטון או מפלסטיק, שלא יהיה כבד כל כך".

לאחרונה, בידיעה שבה פורסם כי התיק עתיד להימכר בסכום שעולה על 200,000 דולר במכירה פומבית, היא אף כינתה אותו "פיסת מטען כבד טריוויאלית". כן, אלוהים נותן בירקין למי שאין שכל להעריץ אותו.

ככה עושים את זה

כאשר יש תיק הקרוי על שמך, כנראה יש סיבה לכך. כמו כל איט־גירל שמכבדת את עצמה, גם לבירקין היה סטייל עקבי ונונשלנטי ששידר מינימליזם קולי ואיכותי. היא הייתה ההשראה המושלמת לקייט מוס ואחת מאייקונות השיק הבולטות של הסיקסטיז.

המאפיינים היו ברורים ושילבו את כל העולמות שבהם פעלה: צרפתייה קלאסית, חתלתולת מין, נערת פרחים מתוקה ופעורת עיניים.

בירקין בנתה לעצמה תדמית של לוליטה בעזרת רזון נערי, פטמות חשופות אקראית (עם שמלת הרשת ההיא בצילום האייקוני ההוא לצד גינסבורג), כמויות בלתי נתפסות של מסקרה על הריסים התחתונים, תיקי סל מקש שליוו אותה לכל מקום ("אותי ואת סרז' תמיד זיהו, גם אם ראו אותנו רק מהגב, לפי תיק הקש שלי והאוזניים שלו", אמרה בעבר), פוני ושיער חלק גולש אך פרוע בטבעיות היפית.

השיק הצרפתי הקוקטי והדי קלישאתי שלה הוא זה שהפך גם את בִתה שרלוט לאייקון אופנה קלאסי, גם אם מעט משמים וחסר מעוף. לשתיהן יש את היכולת ה"קייט מוסית" לגרום לשיער מרושל, ג'ינס וגופייה לבנה להיראות שיקיים ומחוכמים עד לבלי הכר.

נאמנה לאג'נדות של מודעות ומעורבות פוליטית וחברתית, סיפרה בירקין השנה בריאיון לאתר Refinery 29 שבין אייקונות האופנה של ימינו היא מכלילה את הנשיא אובמה והילרי קלינטון.

בין המוזות שלה היא מוכנה להסגיר גם את בִתה הרוחנית קייט מוס ואת השחקנית מריל סטריפ, ובגדול מבחינתה אייקון ומוזה הם מי שתורמים לחברה ולא בהכרח מי שמתלבשים יפה.

כטיפ סטייל לנערות צעירות היא נידבה את המשפט העלום "אני פשוט לובשת מה שנוח" והסכימה לשחרר שהיא אוהבת את העבודה של מארק ג'ייקובס כמעצב.

שושלת

כאמור, בירקין לא מתכוונת להותיר את הקרקע חשופה משיק בהיעדרה, וכבר השכילה להעמיד צאצאיות נחשבות בהחלט. שתיים מהן הפכו לאייקון בפני עצמן: האחת, כאמור, היא השחקנית, המוזיקאית והפאשניסטה שרלוט גינסבורג, שנולדה ממערכת היחסים ארוכת השנים עם מר סרז' המנוח ומככבת כעת בסרטו של לארס פון טרייר "מלנכוליה".

בשנת 1982 בירקין הביאה לעולם את לו דילון, דוגמנית, איט־גירל ומוזיקאית, שנולדה לה ולבמאי ז'אק דילון.

דילון סיפרה ל"אובזרבר" על העונג שבלהיות חלק משושלת בוהמיינית מרשימה כל כך. "אני בת־מזל שאני מגיעה ממשפחה כל כך יפה", אמרה, "כולם היו כל כך יפים ושיקיים אצלנו". ממש כמו אִמה, גם דילון ממשיכה לטפח את מסורת השיער המסודר־מרושל. "אמא שלי תמיד אמרה לי לחפוף את השיער כמה שפחות ולמרוח עליו קוקה קולה לפני צילומים כדי לשמר את המראה המטונף שלו". כן, מסתמן שג'יין בירקין חזתה את ימי פסטיבל גלסטנברי. מלכה.

הבת של אמא שלה. המוזיקאית והפאשניסטה, שרלוט גינסבורג (צילום: gettyimages)

עבודות שירות

בהגיעה לגיל השלישי, שבו איבדה מעט מזוהרה, בירקין החלה להשקיע בפעילות הומניטארית (כמה אנג'לינה ג'ולי מצדה). היא שיתפה פעולה עם אמנסטי אינטרנשיונל בנושאי רווחת הפליטים ומודעות למחלת האיידס, ביקרה בבוסניה, ברואנדה וגם ברשות הפלסטינית.

בשנת 2003 היא כבר הופיעה בישראל ובמקביל גם ברמאללה, עזה ובית לחם, והשבוע היא חוזרת להופיע אצלנו ולפזר גלאם פריזאי על תל אביב.