צפו: רן דנקר בהפקת פילם נואר מרהיבה

לפני כמה שנים רן דנקר כתב יומן. מחברת ורדרדה ותמימה שספגה את ההגיגים של דנקר הצעיר ושמרה היטב את הסערות שהתחוללו בין דפיה. זה לא היה דבר חדש, דנקר תמיד כתב סוג של יומן במהלך חייו, אבל דווקא היומן הזה, שחברים העניקו לו כסוג של בדיחה, נעלם באחד ממעברי הדירות.

"נכנסתי לאטרף", הוא משחזר. "והייתי בלחץ מטורף, כי את יודעת, כשאני כותב אני גם מקצין דברים ומי שקורא את זה בקלות יכול לחשוב שאני איזה פסיכופת, ישר לכלא, מי כותב את זה בכלל?! ואני יושב שם וצועק, 'פאקינג שיט, פאקינג שיט'.

"אבל אחרי כמה זמן התחושה הזאת דעכה והתחלפה בהרגשה נעימה של 'פאק איט! זה אני, זה מה שיש לי להגיד, תתפוצצו. הולך עם עצמי עד הסוף".

בימים אלה דנקר ישוב בדירתו היפואית, "הזמנית", כפי שהוא מכנה אותה. לדירה הזאת נכנס אחרי שחזר לפני כחצי שנה משליחות מטעם עצמו בניו יורק. כאן העביר חודשיים בציפייה לתחילת צילומי "תא גורדין" (רביעי, 22:00, yes Drama), שבה הוא מגלם את אייל, בן של מרגלים רוסים בישראל שנדרש לרגל בעצמו.

"תא גורדין", של רון לשם ("אם יש גן עדן"), עמית כהן, גיורא יהלום ודני סירקין שגם מביים, היא זאת שאחראית לחזרה של דנקר לארץ, והוא ידע שהיא תסמן את סיומו של פרק א' בניו יורק עוד לפני שפרגן לעצמו את פסק הזמן.

הולך עד הסוף. ב"תא גורדין" (צילום: איתן ברנט)

ההחלטה לעשות פאוזה בחיים המקצועיים המשגשגים שלו התפתחה באחורי הקלעים של דנקר תקופה ארוכה, וכשהיא צצה לבסוף על פני השטח, במהלך הפסקה בצילומים של "דני הוליווד", השורשים שלה כבר היו נעוצים עמוק בהוויה שלו.

על פניו זה נראה כמו התאבדות מקצועית - קריירת המשחק של דנקר בדיוק לקחה פניה לתפקידים מורכבים יותר כמו בסרטים "עיניים פקוחות" ו"חסר מנוחה", והדמות שסבלה מפיגור קל, שגילם במסכים", אבל דנקר היה נחוש.

מה ציפית שיקרה בניו יורק?

"רציתי להיזכר איך זה מרגיש רגע לפני שאתה מוציא את היצירה שלך. אני לא מצטער על הקריירה שלי, אבל אם היתה לי האופציה להתחיל בגיל יותר מאוחר, אני חושב שהייתי עושה את זה. זה גיל משמעותי".

המרד הזה מזכיר קצת צעד שעשתה בחורה בשם נינט.

"אני מאוד מזדהה עם המקום הזה. זה צעד לא קל, ללכת נגד מה שמצפים ממך, ואתה גם משלם על זה מחיר. אבל זה מחיר ששווה את זה, לפעמים פשוט כי אין לך ברירה אחרת".

תעשה עוד "דני הוליווד"?

"אני לא פוסל כלום, אבל כרגע בא לי לעשות דמויות קצת יותר מורכבות. אני מאוד רוצה לשחק אשה. אני חושב שאני יכול לעשות את זה מעניין, בכל זאת גדלתי עם אשה ואני מכיר נשים. וכמו כל שחקן אני רוצה לשחק דמות של פסיכופת. אז בואי נסגור על אשה פסיכוטית ונגמור עם זה".

אין ספק שאחד הדברים הטובים שקרו לדנקר בניו יורק היתה האנונימיות. למעט מקרים בודדים שבהם דלפו החיים הפרטיים שלו לתקשורת הישראלית, דנקר נהנה מפרטיות שהוא מוקיר ומעריך. בארץ כל דייט, כל מערכת יחסים וכל פלירט שלו תועדו עד רמת הנאנו־פפראצי. אבל מה שקרה בניו יורק, כנראה נשאר בניו יורק. וככה דנקר אוהב את זה.

"אני לא נוהג לחיות את חיי בציבור", הוא מסביר. "עשיתי את זה, והבנתי שזה פחות מדבר אליי. זה עושה לי משהו לא טוב. זה שם אותי במגננות. אני בוחר את האנשים סביבי בקפידה ואהבה. לקח לי המון זמן להגיע לזה".

אתה יוצא עם מישהי עכשיו?

"(שתיקה). לא".

לפני שנסעת היתה לך מערכת זוגית שהפסקת?

"כן, היא נקטעה באופן די אורגני. לא חשבתי שאני חוזר בתקופה הקרובה, וחלק מזה היה לנסוע ולא לעצור את עצמי, להיות הכי חופשי. די במקביל המערכת הפסיקה, באהבה ובהבנה גדולה שאני רוצה להיות אדון לעצמי, לעשות מה שאני רוצה. זה היה משהו מאוד אגואיסטי שהייתי מוכרח לעשות".

היתה לך חסרה זוגיות?

"לא, כי חייתי וחוויתי ונהניתי, לא מנעתי מעצמי. היתה לי קליקה והיו לי כל מיני... לא יודע אם לקרוא לזה זוגיות אפילו".

מה האתגר שלך במערכות יחסים?

"אני נורא מכור ללבד. אני בן יחיד ואני ממש מאוהב בזה. זה הכי קל. אני בנאדם שצריך את הפינה שלו".

אתה מרגיש שמתנהגים אלייך אחרת מאז שחזרת?

"נתקלתי בשחקן מבוגר בדירה של חברים. נכנסתי עם המשקפיים שאני מצטלם אתם בכתבה ומעיל ארוך, והוא אמר לי, 'תגיד לי מה קורה איתך, אתה רוצה סטירה? יאללה תרד לקרקע, תחזור לישראל, שכחת מאיפה באת?' ואני כל כך נעלבתי, לא הבנתי על מה הוא מדבר.

"הסתכלתי עליו ואמרתי 'תן חיבוק, מה אתה?' אז הוא אמר לי, 'מה אתה עושה פוזה של מישהו שבא מניו יורק' ואני התייבשתי ונתתי לו חצי חיבוק, אבל הלכתי עם עצמי וחשבתי 'למה הרצינות התהומית הזאת?'.

"רציתי להגיד לו שאני בחרתי להיות שחקן ולא עורך דין כי כיף לי להשתנות ולשים על עצמי דברים שאולי הייתי רוצה להיות ואולי קשה לי, למה להיות כל כך ציני. אבל לא הצלחתי להגיד כלום.

"הלכתי הביתה וחשבתי אולי אני צריך להוריד מעצמי את הניו יורק והמסכה של החופש הבלתי נגמר הזה, אבל אז אמרתי 'כוס אמק, זה הבנאדם שאני כרגע, ומחר אהיה הילד הטוב ומחרתיים המורד וכל יום אני אביא משהו אחר, אני בודק הכל".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"

>> תודה מיוחדת למלון רנסנס תל אביב, הירקון 121

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• לאה שנירר חולמת להיות אופרה ווינפרי הבאה
• פרחה מזיכרוננו: לאן נעלמו הבימבוז ההוליוודיות?
• רונה לי שמעון מכחישה שהיא בהריון מג'ק ג'ילנהול