לא כדאי להתעסק עם המשטרה הניו יורקית. את הלקח הזה למדתי במו עיניי בשעת טיול לילי בשכונה הביתית.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מתברר שליד הבית שוכן מקום שמשמש מעון לנשים, "Halfway House". העירייה משכנת כאן נשים שעברו גמילה מהתמכרות, עוד תחנה בדרך הארוכה שלהן חזרה לחברה. בשגרה הן לא מפריעות לי, ואני לא להן. למעשה, עד אותו ערב גורלי לא ידעתי בכלל שהן שם.
ההיכרות שלי עם המקום התחילה בערב רגיל של אמצע השבוע, בשעה שמונה וחצי, בעודי מטייל ברחוב עם הכלבלב הפרטי. מחוץ לבית ה־Halfway עמדו שתי בנות, שהתווכחו בקולניות.
לא ברור על מה בדיוק הן רבו, אבל הרבה הנפות ידיים וצעקות נשמעו שם למרחקים. בדיעבד, הבנתי שאחת הנשים החזיקה ביד סכין, אבל באותו הרגע הן נראו כמו סתם שיכורות צעקניות.
מולן, בצד השני של הכביש (כארבעה־חמישה מטרים), כבר עמדה ניידת משטרה שכנראה הוזמנה על ידי אחד השכנים. השוטרים צעקו במגפון לאשה שתוריד את הסכין, והיא צעקה עליהם משהו בחזרה. עד כאן - מראה די שכיח ברחובות ניו יורק.
ואז זה קרה: האשה עשתה נפנוף לא נכון עם הסכין בידה, ובתגובה חטפה מהשוטרים מטח יריות, שנשמע כמו שילוב בין זיקוקי דינור לצרור של רובה עוזי (המחשבה הראשונה שלי היתה שזה הכלי שבו ירו עליה, עד שהבנתי שבסך הכל היה מדובר בשני אקדחים שירו בו זמנית).
האשה המחוררת צנחה על הרצפה, מתה כמובן, כשלרחוב התחילו לזרום תוך שניות ניידות משטרה בהמוניהן. מיותר לציין שבשלב הזה הכלבלב ואני כבר ברחנו הביתה, מבוהלים ממה שקרה במרחק מטרים ספורים מאיתנו.
למחרת בדקתי ב"ניו יורק טיימס" כדי לראות אם כתבו משהו על המקרה (בכל זאת, ירי באמצע מנהטן). ואכן, מצאתי ידיעה על הסיפור איפשהו בעמודים הפנימיים. כך למדתי שהאשה תקפה את השוטרים (שקר מס' 1, הרי ראיתי במו עיניי שהיא עמדה במרחק סביר מהם), ושהם מצידם ירו בה חמש פעמים (שקר מס' 2, עד חמש אני יודע לספור, והם ריססו אותה לפחות ב־20 כדורים).
מזועזע מהסיפור, הלכתי לבקר את הבנות במרכז, לשמוע את הגרסה שלהן. עכשיו יש לי כמה חברות מסטולות חדשות (אם מישהו מחפש קונקשן להרואין, דברו איתי), אבל חוץ מזה למדתי שמדובר בזוג לסבי ותיק, שהבריח קצת אלכוהול לתוך המקום, השתכר, ויצא החוצה לריב (זה השלב שבו הצטלבו דרכינו).
האשה הירויה תוארה על ידי חברותיה כרגועה בדרך כלל וללא שום כוונה לתקוף עם הסכין. הבנות תמהו, ואני הסכמתי איתן, למה השוטרים בחרו להפוך את חברתן למסננת אנושית במקום פשוט לנטרל אותה, נגיד באמצעות ירייה ברגל או בכתף.
בימים שחלפו מאז המקרה אני עובר מדי יום ליד פינת ההנצחה המאולתרת שחברותיה של הירויה הכינו עבורה, הכוללת פרחים ומכתבים, ונזכר בשני השיעורים שלמדתי: האחד - לא להאמין לכל מה שכתוב ב"ניו יורק טיימס". והשני - כששוטרים ממשטרת ניו יורק מורים לך להוריד את הנשק, כדאי מאוד שתעשה בדיוק מה שהם אומרים.
__________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- יוסי גיספן: המוזיקה של אביב גפן היא פח זבל