אתה צריך את היד הזאת או שאני יכול לקחת אותה?

רם גלבוע

לפני הכל, כמה מילים על גרפלינג, שצובר תאוצה בעולם בשנים האחרונות ושם כוונות על האולימפיאדה. העיקרון הוא לאפשר למתאבקים חופשיים ויווניים-רומיים, לג'ודוקות, סמביסטים וללוחמי ג'יו-ג'יטסו ברזילאי להתחרות אחד בשני - כאשר כל אחד מהסגנונות האלה נדרש להתאמות מסויימות. החוקים של ההיאבקות הפתוחה הזאת יכולים להיות מסובכים להבנה, אבל הסיכום שלהם פשוט: אסור לתת מכות, והמנצח הוא מי שמכניע את היריב שלו. איך מכניעים? לרוב על ידי בריח יד, נעילת רגל או חניקה דמית, אבל אפשר סתם לגרום לו להצטער על זה שהוא עלה למזרון היום ולפרוש. איך נכנעים? טופחים פעמיים עם היד על הגוף של היריב, או צועקים "די, עזוב אותי, באמא שלך", למרות שזה יותר נדיר. רק אם אין הכנעה עד תום המועד החוקי מתחילים לספור נקודות. מי הטיל יותר, מי שלט יותר על הקרקע, מי חבר יותר טוב של מארגן התחרות.

ביום ראשון האחרון נערכה בראשון לציון אליפות ישראל בענף, תחת השם Copa de Israel. מחלקת המשקל הכי יוקרתית בכל תחרות מהסוג הזה היא כמעט תמיד המחלקה הפתוחה, ואני מצרף פה למטה את הגמר שלה. ביום רגיל לא בטוח שהייתי עושה את זה, אבל המנצח מתאמן איתי באותה הקבוצה, או שאולי צריך לומר שאני מתאמן איתו, כי בכל זאת הוא אלוף הארץ ואני ויתרתי על קריירה ספורטיבית כדי לקדם את עצמי כשתיין. זה מה שנקרא גילוי נאות סמוי.

מילה אחרונה: לשני המתחרים מגיע כבוד גדול על עצם ההגעה לגמר. כל אחד יכול להירשם למחלקה הפתוחה, אבל מי שלוקח אותה הוא בדרך כלל קרנף שמסתכל על המאה קילו מלמעלה. לא כאן.

טוב, מימין, דודי בן זקן מקבוצת MMA Israel של עידו פריינטה. משמאל,  סמיר עבד אלקאדר מקבוצת Pitbull של רועי נאמן. תהנו.

צילום: אתר MATube.co.il . לבעלי אינטרנט מהיר ומחשב סביר, הסרטון מוצע גם באיכות HD